Chocoholic
New member
CCR - Pendulum
Creedence Clearwater Revival - Pendulum או: ההתחלה של הסוף... מפרץ סאן פראנסיסקו,קליפורניה,אוקטובר 1970:"הפיכה". הדי Cosmo's Factory, האלבום החמישי, מתגלגלים ברחבי היבשת; השירים המובילים מהאלבום שיצאו לפני כן כסינגלים עושים שמות בראשי מצעדים בעולם; הביטלס לא קיימים כלהקה כבר כמה חודשים והיקפי המכירות של ג'ון (פוגרטי) ושות' כבר עקפו את אלה של הביטלס; ללא ספק, הלהקה נמצאת בשיאה ונראה שהם לא הולכים להאט בקרוב. למעשה, בתוך הלהקה הדברים מתחילים ללבוש צורה אחרת. לחץ ו"עייפות החומר" של ג'ון והדרישה לקרדיט זהה מצד טום,דאג וסטו, הביאו את החבורה ליישב עניינים: קץ לדיקטטורה. ג'ון לא יגיד להם יותר מה ואיך לנגן. כל אחד יכתוב מה שהוא רוצה. מעתה, כולם שווים, דמוקרטיה בממלכת CCR. השינוי יכנס לתוקפו מיד לאחר צאת האלבום הבא... שבוע לאחר מכן החלו עבודות ההקלטה על האלבום. לא עוד זבנג וגמרנו; הפעם העבודה על האלבום לקחה חודש, הרבה מעבר למה שנדרש בחמשת האלבומים שלפני כן. כפי שרמז השיר האחרון באלבום הקודם שיצא, הצליל התרחב ולא כלל רק שתי גיטרות, באס ותופים אלא גם כלי נשיפה וקלידים, והדבר הצריך עריכה קפדנית יותר. עוד לפני ההקלטות, הלהקה נפגשה כל יום ב"מפעל", המשרדים של הלהקה, כדי לעבוד וללמוד את השירים. הפעם אין קאברים מגניבים, רק חומר מקורי של ג'ון, שניצח כהרגלו על כל העסק. ברקלי,קליפורניה,דצמבר 1970: "ליל הגנרלים". לרגל יציאת האלבום, הלהקה ערכה מסיבת עיתונאים במשרדיה שבאיזור התעשיה של העיר ברקלי, לצד המפרץ הידוע. "ליל הגנרלים",כך כינה ג'ון את האירוע בציניות; הוא ציין כי מעתה כולם גנרלים ואין יותר חפ"שים בלהקה; ג'ון נתן הצגה לאורך כל הערב ובעוד השאר מתראיינים לעיתונים ומספרים בגאווה על תוכניותיהם המוסיקליות והחופש שזה עתה ניתן להם, הוא גם נאלץ לבלוע את הגאווה וללקק למנהל חברת ההקלטות Fantasy , להודות לו "על כל השנים",התמיכה, והמגבר החדש שקנה להם. ג'ון למעשה לא סבל אותו ואחרי שהלהקה התפרקה הוא הסתבך איתו בתביעות במשך כעשור שלם. האירוע סוקר בעיתונות ללא התלהבות יתרה והאלבום יצא לחנויות. 1) Pagan Baby - הצליל הישן, הטוב והמוכר של הלהקה. ג'אם מקפיץ של 6 דקות מלווה בצעקות האופייניות של ג'ון. פתיחה מעולה שלא מרמזת על המשך האלבום. 2) Sailor's Lament - הקלידים תופסים את הבמה בשיר זה המזכיר שירי עבדים בשדות הכותנה, ושאר הלהקה מצטרפת בפיזמון החוזר על עצמו לאורך השיר. למרות שמבחינה מוסיקלית אין קשר, השיר הזה משום מה מזכיר לי את Sloop John B של ה Beach Boys... 3) Chameleon - שיר רוק פאנקי שמזכיר מאוד את הסיגנון של אמני Motown, הפעם כלי נשיפה הם הדומיננטים כאן. 4) Have You Ever Seen The Rain - חזרה לצליל המוכר, הפעם אקוסטי. שיר שמזכיר בתוכן ובסיגנון את Who'll Stop The Rain מהאלבום הקודם. ג'ון אמר שזה שיר על תהליך פירוק הלהקה שרק החל, אך הוא כתב זאת לא במודע. 5) Wish I Could Hideaway - שיר דרמטי שנשלט ע"י אורגן, על נושא דרמטי וכואב לא פחות. ג'ון שר עם הרבה רגש על פרידה ועתיד לא ברור, יש אומרים שזה על יחסיו עם אחיו הגדול טום, שעזב חודשיים אחרי שהאלבום יצא ובקושי דיבר איתו עד למותו מאיידס ב 1990. 6) Born To Move - האנרגיות החיוביות חוזרות בשיר זה, שחציו רוק פשוט ומשמח לבב אנוש וחציו השני הארכה אינסטרומנטלית, שלשם שינוי אינה נשלטת ע"י הגיטרה של ג'ון. 7) Hey Tonight - עוד שיר רוק לא מורכב באווירת סבבה כיפית... 8) It's Just A Thought - שיר יפה על אופטימיות זהירה. גם כאן צירף ג'ון את אורגן ההאמונד שהתחבב עליו לאחרונה ועזב לאנחות את הגיטרה השובבה שלו. 9) Molina - איזו להקה נוספת יכלה לבצע רוק שורשי בסיגנון ריצ'ארד הקטן, מבלי להישמע חקיינים חובבנים? 10) Rude Awakening #2 - ג'ון רצה להרחיב את הצליל של הלהקה אבל לא ממש ברור מה היה לו בראש בקטע האינסטרומנטלי הזה. שתי הדקות הראשונות נשמעות כמו שיר בתהליך הפקה שעוד לא הקליטו עליו את המילים אך זה בסדר גמור; לאחר מכן הכיוון משתנה לפסיכדלי, תחום שהלהקה כמעט ולא נגעה בו; בערך באמצע היצירה בת ה 6 דקות, נוספים כלים ואפקטים שלא ממש משתלבים ויוצרים מעיין עליית מתח סתמית ונשמעים כמו סיום ממש ארוך ומתמשך לאיזו יצירה קלאסית בת 250 שנה. בקיצור , לא סיום מלבב לאלבום. לאחר האלבום הייתה הלהקה כ Pendulum (מטוטלת) - טום, האח הגדול של ג'ון, האיש שהקים במקור את ההרכב ב 1958 ושימש כסולן וגיטריסט לאורך רוב שנות האלמוניות של הלהקה, גידל זקן עבה ונראה כמו אחד מכת האיימיש; בתחילת 1971 הוא פרש מההרכב כשלא הסתפק בהבטחות אחיו הצעיר לחופש יצירתי. דאג קליפורד הבאסיסט וסטו קוק המתופף אכן קיבלו את חלקם בהמשך; הלהקה המשיכה להופיע ולמעשה התבססה על הצלחת האלבום שהייתה גם הצלחתם האחרונה; למרות ההופעות והפופולריות שנשמרה כמעט זהה לאורך 1971, המתחים לא דעכו והמצב רק החמיר לאחר האלבום האחרון מאפריל 1972. השאלה שמעסיקה אותי בימים האחרונים היא האם ניסיונותיו של ג'ון להרחיב את היריעה ולשחרר את הריתמה משאר הלהקה הייתה לשווא; לדעתי, באלבום הזה, למרות ההבדל הלא קטן מהאלבומים הקודמים, הלהקה עדיין מציגה בכבוד את מה שיש לה לתת, ויש להם הרבה לתת... בטווח הרחוק כנראה שזו הייתה טעות, אבל מצד שני, לא ברור איך הם היו ממשיכים כי בשלב מסוים הם פשוט היו מאוסים ומשעממים. מסיבה זו בדיוק ג'ון חשש ולכן החליט להחזיר לתקשורת החטטנית ולשאר סצינת הרוק באלבום יותר מושקע ומחושב. התוצאה לשיפוטכם.
Creedence Clearwater Revival - Pendulum או: ההתחלה של הסוף... מפרץ סאן פראנסיסקו,קליפורניה,אוקטובר 1970:"הפיכה". הדי Cosmo's Factory, האלבום החמישי, מתגלגלים ברחבי היבשת; השירים המובילים מהאלבום שיצאו לפני כן כסינגלים עושים שמות בראשי מצעדים בעולם; הביטלס לא קיימים כלהקה כבר כמה חודשים והיקפי המכירות של ג'ון (פוגרטי) ושות' כבר עקפו את אלה של הביטלס; ללא ספק, הלהקה נמצאת בשיאה ונראה שהם לא הולכים להאט בקרוב. למעשה, בתוך הלהקה הדברים מתחילים ללבוש צורה אחרת. לחץ ו"עייפות החומר" של ג'ון והדרישה לקרדיט זהה מצד טום,דאג וסטו, הביאו את החבורה ליישב עניינים: קץ לדיקטטורה. ג'ון לא יגיד להם יותר מה ואיך לנגן. כל אחד יכתוב מה שהוא רוצה. מעתה, כולם שווים, דמוקרטיה בממלכת CCR. השינוי יכנס לתוקפו מיד לאחר צאת האלבום הבא... שבוע לאחר מכן החלו עבודות ההקלטה על האלבום. לא עוד זבנג וגמרנו; הפעם העבודה על האלבום לקחה חודש, הרבה מעבר למה שנדרש בחמשת האלבומים שלפני כן. כפי שרמז השיר האחרון באלבום הקודם שיצא, הצליל התרחב ולא כלל רק שתי גיטרות, באס ותופים אלא גם כלי נשיפה וקלידים, והדבר הצריך עריכה קפדנית יותר. עוד לפני ההקלטות, הלהקה נפגשה כל יום ב"מפעל", המשרדים של הלהקה, כדי לעבוד וללמוד את השירים. הפעם אין קאברים מגניבים, רק חומר מקורי של ג'ון, שניצח כהרגלו על כל העסק. ברקלי,קליפורניה,דצמבר 1970: "ליל הגנרלים". לרגל יציאת האלבום, הלהקה ערכה מסיבת עיתונאים במשרדיה שבאיזור התעשיה של העיר ברקלי, לצד המפרץ הידוע. "ליל הגנרלים",כך כינה ג'ון את האירוע בציניות; הוא ציין כי מעתה כולם גנרלים ואין יותר חפ"שים בלהקה; ג'ון נתן הצגה לאורך כל הערב ובעוד השאר מתראיינים לעיתונים ומספרים בגאווה על תוכניותיהם המוסיקליות והחופש שזה עתה ניתן להם, הוא גם נאלץ לבלוע את הגאווה וללקק למנהל חברת ההקלטות Fantasy , להודות לו "על כל השנים",התמיכה, והמגבר החדש שקנה להם. ג'ון למעשה לא סבל אותו ואחרי שהלהקה התפרקה הוא הסתבך איתו בתביעות במשך כעשור שלם. האירוע סוקר בעיתונות ללא התלהבות יתרה והאלבום יצא לחנויות. 1) Pagan Baby - הצליל הישן, הטוב והמוכר של הלהקה. ג'אם מקפיץ של 6 דקות מלווה בצעקות האופייניות של ג'ון. פתיחה מעולה שלא מרמזת על המשך האלבום. 2) Sailor's Lament - הקלידים תופסים את הבמה בשיר זה המזכיר שירי עבדים בשדות הכותנה, ושאר הלהקה מצטרפת בפיזמון החוזר על עצמו לאורך השיר. למרות שמבחינה מוסיקלית אין קשר, השיר הזה משום מה מזכיר לי את Sloop John B של ה Beach Boys... 3) Chameleon - שיר רוק פאנקי שמזכיר מאוד את הסיגנון של אמני Motown, הפעם כלי נשיפה הם הדומיננטים כאן. 4) Have You Ever Seen The Rain - חזרה לצליל המוכר, הפעם אקוסטי. שיר שמזכיר בתוכן ובסיגנון את Who'll Stop The Rain מהאלבום הקודם. ג'ון אמר שזה שיר על תהליך פירוק הלהקה שרק החל, אך הוא כתב זאת לא במודע. 5) Wish I Could Hideaway - שיר דרמטי שנשלט ע"י אורגן, על נושא דרמטי וכואב לא פחות. ג'ון שר עם הרבה רגש על פרידה ועתיד לא ברור, יש אומרים שזה על יחסיו עם אחיו הגדול טום, שעזב חודשיים אחרי שהאלבום יצא ובקושי דיבר איתו עד למותו מאיידס ב 1990. 6) Born To Move - האנרגיות החיוביות חוזרות בשיר זה, שחציו רוק פשוט ומשמח לבב אנוש וחציו השני הארכה אינסטרומנטלית, שלשם שינוי אינה נשלטת ע"י הגיטרה של ג'ון. 7) Hey Tonight - עוד שיר רוק לא מורכב באווירת סבבה כיפית... 8) It's Just A Thought - שיר יפה על אופטימיות זהירה. גם כאן צירף ג'ון את אורגן ההאמונד שהתחבב עליו לאחרונה ועזב לאנחות את הגיטרה השובבה שלו. 9) Molina - איזו להקה נוספת יכלה לבצע רוק שורשי בסיגנון ריצ'ארד הקטן, מבלי להישמע חקיינים חובבנים? 10) Rude Awakening #2 - ג'ון רצה להרחיב את הצליל של הלהקה אבל לא ממש ברור מה היה לו בראש בקטע האינסטרומנטלי הזה. שתי הדקות הראשונות נשמעות כמו שיר בתהליך הפקה שעוד לא הקליטו עליו את המילים אך זה בסדר גמור; לאחר מכן הכיוון משתנה לפסיכדלי, תחום שהלהקה כמעט ולא נגעה בו; בערך באמצע היצירה בת ה 6 דקות, נוספים כלים ואפקטים שלא ממש משתלבים ויוצרים מעיין עליית מתח סתמית ונשמעים כמו סיום ממש ארוך ומתמשך לאיזו יצירה קלאסית בת 250 שנה. בקיצור , לא סיום מלבב לאלבום. לאחר האלבום הייתה הלהקה כ Pendulum (מטוטלת) - טום, האח הגדול של ג'ון, האיש שהקים במקור את ההרכב ב 1958 ושימש כסולן וגיטריסט לאורך רוב שנות האלמוניות של הלהקה, גידל זקן עבה ונראה כמו אחד מכת האיימיש; בתחילת 1971 הוא פרש מההרכב כשלא הסתפק בהבטחות אחיו הצעיר לחופש יצירתי. דאג קליפורד הבאסיסט וסטו קוק המתופף אכן קיבלו את חלקם בהמשך; הלהקה המשיכה להופיע ולמעשה התבססה על הצלחת האלבום שהייתה גם הצלחתם האחרונה; למרות ההופעות והפופולריות שנשמרה כמעט זהה לאורך 1971, המתחים לא דעכו והמצב רק החמיר לאחר האלבום האחרון מאפריל 1972. השאלה שמעסיקה אותי בימים האחרונים היא האם ניסיונותיו של ג'ון להרחיב את היריעה ולשחרר את הריתמה משאר הלהקה הייתה לשווא; לדעתי, באלבום הזה, למרות ההבדל הלא קטן מהאלבומים הקודמים, הלהקה עדיין מציגה בכבוד את מה שיש לה לתת, ויש להם הרבה לתת... בטווח הרחוק כנראה שזו הייתה טעות, אבל מצד שני, לא ברור איך הם היו ממשיכים כי בשלב מסוים הם פשוט היו מאוסים ומשעממים. מסיבה זו בדיוק ג'ון חשש ולכן החליט להחזיר לתקשורת החטטנית ולשאר סצינת הרוק באלבום יותר מושקע ומחושב. התוצאה לשיפוטכם.
