.C. לאחי אני בא….
אך המים שקלחו והרטיבו כולי…במקלחת קרה…להתעורר, לעמוד, לצבור לי כוחות – גם אלה לא עזרו, עד היום התפוז סחוט ורצוץ. שנים כה רבות, הורגלתי רבות, לפגישות עסקים, למפגשים משפחתיים. אך מאז עד אתמול, לא העזתי עד הוק, פשוט קצת לצאת ולפגוש חברים של אמת. גם אותו כאן הכרתי, הרי זה לא מקרי, גם בדרכי אני באתי וברקע דמות נשית. המשכתי לשוחח עמה – עם אותה המלאכית, למרות שדמיון הוא אך גם שם היא עזרה, גם שם אהבה, וגם שם היא תמכה. שוחחתי איתה בדרך האספלט, שוחחתי איתו, עם האח התאום. שוחחתי עם שניהם בעולם הדמיון, וכפי שרציתי, אכן זה קרה. הרמתי לו טלפון, לרעי האהוב, לבעל הנשמה מאותה המדינה. הוא ענה לי כאשר, הוא ראה את גבי, מסתובב לי לאחור והנה הוא איתי. בא המלצר והקפה הוא הגיש, אמנם לא אותו הקפה, ללא אותו הניחוח, מהקפה שלמרגלות השוף, אך השיחה שם קלחה לה, בחשיפה נדירה, ואותה הגבירה – מלאכית חדשה, ריחפה לנו מלמעלה בדמות של אישה. אישה לוחמנית, ואקדח בידיה, בועטת לגובה העין, באגרוף משכיבה. במדבר היא שוכנת ועיניה לירוק, צופה פני ארופה שם אותו המיגדל בקומה השניה אוכלת קרפ משוקלד. ואני כאן איתו, חווים חוויות, סיפורים אישיים, ועיניי עוד נפוחות. בעצלתיים חזרתי, סחוט כתפוז, ואחי לביתו יצא לו חפוז, בידו האחת אחז בהגה לבד, בידו השניה קילף לו קלמנטינה זהב.
אך המים שקלחו והרטיבו כולי…במקלחת קרה…להתעורר, לעמוד, לצבור לי כוחות – גם אלה לא עזרו, עד היום התפוז סחוט ורצוץ. שנים כה רבות, הורגלתי רבות, לפגישות עסקים, למפגשים משפחתיים. אך מאז עד אתמול, לא העזתי עד הוק, פשוט קצת לצאת ולפגוש חברים של אמת. גם אותו כאן הכרתי, הרי זה לא מקרי, גם בדרכי אני באתי וברקע דמות נשית. המשכתי לשוחח עמה – עם אותה המלאכית, למרות שדמיון הוא אך גם שם היא עזרה, גם שם אהבה, וגם שם היא תמכה. שוחחתי איתה בדרך האספלט, שוחחתי איתו, עם האח התאום. שוחחתי עם שניהם בעולם הדמיון, וכפי שרציתי, אכן זה קרה. הרמתי לו טלפון, לרעי האהוב, לבעל הנשמה מאותה המדינה. הוא ענה לי כאשר, הוא ראה את גבי, מסתובב לי לאחור והנה הוא איתי. בא המלצר והקפה הוא הגיש, אמנם לא אותו הקפה, ללא אותו הניחוח, מהקפה שלמרגלות השוף, אך השיחה שם קלחה לה, בחשיפה נדירה, ואותה הגבירה – מלאכית חדשה, ריחפה לנו מלמעלה בדמות של אישה. אישה לוחמנית, ואקדח בידיה, בועטת לגובה העין, באגרוף משכיבה. במדבר היא שוכנת ועיניה לירוק, צופה פני ארופה שם אותו המיגדל בקומה השניה אוכלת קרפ משוקלד. ואני כאן איתו, חווים חוויות, סיפורים אישיים, ועיניי עוד נפוחות. בעצלתיים חזרתי, סחוט כתפוז, ואחי לביתו יצא לו חפוז, בידו האחת אחז בהגה לבד, בידו השניה קילף לו קלמנטינה זהב.