אלבום מצויין, אבל
אני לא יכול לומר שאני לא אוהב אותו פחות מ-Emtidi. כלומר כן יכול לומר. פחות. אוהב. את SAAT יותר. מה? אהה.
ברוסלמאשין יופי של דבר, יושב מצויין על הצד הפסטורלי יותר של גבול לעומת אמטידי. סאאט זה הדליקטס מבחינתי. יש בו אולי קצת יותר מהטיפות הספייסיות של האזור הקוסמי. וגם הזמרת טיפונת יותר מזיזה לי וסוחפת אותי. וזה לא ביקורת על ברוסלמאשין כי כאמור האלבום שלהם נפלא. ההבדל הדק בין האלבומים האלה מתבטא, מבחינתי, גם ברצועות האחרונות. הסיומת של סאאט היא אדירה עם שורת פסנתר הטריפית שם לקראת סוף הרצועה. דרך מצויינת לסיים אלבום אסיד פולק. אצל ברוסלמאשין הסיומת לא כל כך סוחפת, לטעמי אולי אפילו הרצועה החלשה באלבום (אם באמת מחפשים בכוח אחת כזו).
וצריך להזכיר גם את Hölderlin באלבום עם העטיפה המהממת ביופיה (אתם יודעים על מה אני מדבר).
וללא שום צל של ספק, מבין שלושת האלבומים הנ"ל, השפיץ שייך ל-WItthuser & Westrupp. בשלושת האלבומים שלהם.
אבל, כן בהחלט, ברוסלמאשין אלבום נפלא, חובה אצלי. זהו. הייתי יקה מספיק?