Blood Roses
הודעה זה קוצרה כדי שלא תחרוג מהמקסימום תווים המותר. ראו הוזהרתם. Blood Roses הוא השיר השני בBFP. רבים רואים בשיר שיר פוסט-פרידה זועם, ביקורתי ופגוע. למרות שזה לא בהכרח מה שטורי ניסתה להגיד, גברה אצלי התחושה שהשיר לא מדבר על פרידה אלא על משהו כואב הרבה יותר. משהו יותר מיני, כפוי ואלים. "Blood Rose" כמונח משלב סמל של כאב [דם] וסמל של חיזור [ורד], ובנוסף יכול להיות מחווה לציור של דאלי, The Bleeding Roses, המצורף להודעה ומדבר בשם עצמו. ניגוד בין כאב/לכלוך לטוהר/יופי הוא מוטיב קבוע בשיר. Blood roses / Back on the street now כבר מההתחלה טורי תולשת מהורדים את היופי הטהור והרומנטי שלהם. הורד, שמקומו בגנים מטופחים בידיהם של נערים מאוהבים ועלמות צעירות - חוזר כעת לרחוב. שוב - משהו טהור כמו ורד שנקלע לרחוב האכזרי והמטונף. Can't forget the things you never said On days like these starts me thinking When chickens get a taste of your meat Tastes like chicken, ביטוי שמתאר מאכלים 'אקזוטיים' שלמעשה יש להם טעם של עוף ביתי פשוט. המשמעות של טעם-של-עוף היא למעשה שזהו הטעם שהכל דומה לו. אז כשעוף מזכיר את הטעם של מישהו והכל מזכיר את הטעם של עוף - הכל מזכיר לה את הטעם של his meat [=> איבר מינו]. ו[משפט אחד אחורה]כשלהכל יש את הטעם שלו היא מתחילה לחשוב על כך ש[משפט אחד אחורה]אי אפשר לשכוח את מה שמעולם לא נאמר. היא מדברת על הדברים שהיא מעולם לא סיפרה עליהם, לא חשפה, ולכן לעולם לא תוכל לשכוח. You gave him you blood And your warm little diamond He likes killing you after you're dead You think I'm a queer I think you're a queer I shaved every place where you been boy בבית השני ישנה תחלופת גופים פתאומית (הכינוי הסוגריים הוא הכינוי שלי לדמויות). במקום "אני" (הילדה) המדבר "אלייך" (התוקף), יש את "אני" (בל) המספר "לך" (הילדה) על מה שהיה "איתו" (התוקף). אך שתי הדמויות הראשיות לא השתנו, אם כך – הפניה משתנה משתי סיבות. א – כי קל הרבה יותר לדבר על דברים כואבים כשאתה מספר את סיפורו של מישהו אחר. ב - יש פה פניה מאשימה כלפי עצמה (You ~gave~ him your blood), דיאלוג פנימי כלשהו שדורש שני קולות [הילדה ובל] של אותה דמות. למרות שלאורך כל השיר יש רמזים ברורים לאגרסיביות של התוקף כל הנימות המאשימות מופנות כלפי הילדה. בדומה לקורבנות של התעללות, לעתים קרובות יש קושי להאשים את התוקף עצמו. הדם והיהלום הקטן והחמים - שניהם מסמלים לעתים קרובות בתולין, שמייצגים תמימות וטוהר. אנחנו קופצים על שורה שתוסבר אח"כ, ל"you think I'm a queer" (הילדה לתוקף), שורה שאז חוזרת על עצמה שלוש פעמים נוספות כשבל אומרת אותה לילדה. המשמעות המקורית של queer היא מוזר, משונה, מופרע. נדמה שיש הסכמה בין התוקף לבין בל בנוגע למופרעות של הילדה, למוזרות שלה. שניהם, הוא והיא עצמה (בל כאמור היא צד אחר באישיות של הילדה), אומרים לה שהיא מופרעת. ולבסוף הבית נגמר במשפט האקטיבי - גילחתי את כל המקומות שהיית בהם. פעם נוספת, חוזרת תחושה של לכלוך. הנוכחות שלו בחיים של הילדה גורמת לה לגלח את עצמה - פיזית ונפשית - ולהשאיר אחרי הגילוח רק משטח חלק בתולי ותמים. רק ששיער, כמו הנוכחות שלו, כמו זיכרונות, צומח מחדש ~והורג אותה לאחר שכבר מתה~. God knows I know I've thrown away those graces שוב אנחנו חוזרים לגופים המקוריים. God knows, ביטוי המתאר דברים ברורים מאוד ואמיתיים לחלוטין. דברים שאלוהים יודע. היא וויתרה על החסדים האלה, התמימות שלה, הטוהר שלה - שהיא כבר אמר שהיא נתנה לו אותם, כעת נאמר שהיא זרקה אותם. הזריקה מסמלת אקט אלים יותר. היא לוקחת צעד אחד קדימה, או אחורה, והפעם לא רק שהוא לא אשם אלא שכלל לא הייתה לו יד בדבר. כל האשמה נחה רק עליה. רבים לא יסכימו עם המסקנה הזאת, אבל זה ברור ~לה~ וזה ברור לאלוהים. היא עצמה יודעת היטב שהיא האשמה פה. שהיא זרקה את החסדים האלה מעצמה. The Belle of New Orleans tried to show me Once how to tango Wrapped around your feet Wrapped around like good little roses אנחנו חוזרים לכאורה לגופים המקוריים, והפעם דמות חדשה – היפייפיה [belle] של ניו אורלינס. היפייפיה שניסתה ללמד את הילדה שלנו כיצד לרקוד טנגו. Takes two to tango, ביטוי המתאר למעשה את כך שמעשים מסוימים [בעיקר סקס] דורשים שיתוף של שני הצדדים, רק שפה הוא מוזכר בהקשר של לימוד, אקט לא הדדי ולא מאוזן במהותו. היפייפיה של ניו אורלינס היא למעשה בל, הכועסת והמאשימה, צד נוסף בילדה. צד יפה, צד בוגר שניסה ללמד אותה כיצד לרקוד טנגו. ואם נחזיר את הריקוד למשמעותו המינית יותר - צד שניסה ללמד את הילדה התמימה כיצד לעשות סקס כמו שצריך. [טנגו באופן כללי הוא ריקוד מאוד אירוטי. ~לדוגמא~.] הילדה רוצה לעשות את זה כמו שצריך. שהמין יהיה הדדי ומאוזן - והיא מנסה ללמד את עצמה. כלומר, בל היפייפה מנסה ללמד אותה, את הילדה הקטנה והכבר-לא-תמימה. אולם בל מגיעה מניו אורלינס, בירתו של סגנון מוזיקלי אחר בתכלית - ונדמה שאין כל סיבה שגם היא תבין משהו בטנגו. אבל האמת היא שהיא לא רוקדת. היא רק כרוכה סביב רגליו, הוא מזיז אותה כשהוא רוקד אבל אין פה יוזמה, החלטה או מעשה שלה. היא צמודה אליו כמו ורדים קטנים, טובים, מאולפים, צייתנים, גדושים בכעס ושנאה עצמית. Now you've cut out the flute From the throat of the loon At least when you cry now He can't even hear you צעד נוסף בהרס עצמי ובשנאה עצמית. השתיקה המוזכרת בבית הראשון [can't forget the things you never said] מוסברת בבית הזה. היא כרתה את ה"חליל" [צינור שמזרימים דרכו אוויר והוא מוציא צלילים, כמו קנה נשימה] מהגרון של הבור/טיפש [loon] - שוב, היא מתארת את עצמה כטיפשה, בורה - והיא רואה את השתיקה כשיפור. לפחות היא לא מושפלת עוד יותר בכך שהוא שומע אותה בוכה. When chickens get a taste of your meat Come on When he sucks you deep Sometimes you're nothing but meat שוב היא מזכירה לנו שאנחנו מדברים על הרגעים שבהם הכל מזכיר לה, שבהם לכל דבר יש את הטעם שלו. אז מגיע ה"come on" שחוזר על עצמו, ספק בשירה ספק בגניחה ספק בצעקה חנוקה, תשע פעמים. זהו רגע של חיבור בין שני הקולות שמדברים לאורך השיר. בל, שמדברת בעקיפין על משהו שקרה לילדה ואף מאשים את הילדה, ובין הילדה עצמה, הרגישה יותר שמדברת בדוגרי בלי יותר מדי מלודיה. בעוד שבל מתנסחת כך: You gave him your warm little diamond, הילדה מתנסחת כך: I shaved every place where you've been. אחד פואטי, אחד בוטה. והילדה ברגע זה פונה בקטע הזה לבל ואומרת "בחיאת רבאק, זה לא שלעוף יש את הטעם שלו, זה שהוא - וכל הכאב, חוסר האונים, הכעס והשנאה העצמית שהוא מייצג - שואבים אותך פנימה לתוך ההרגשה הזאת, לפעמים - ברגעים האלה - את כלום מלבד חתיכת בשר." --- --- --- לסיכום סופי - השיר מתאר מאבק פנימי בין שני צדדים שמתמודדים עם טראומה כלשהי. השיר בנוי כולו מרמיזות, ומדברים בו כאמור שני קולות פנימיים - הילדה, המצטערת, הכואבת, הפגועה - והיפייפיה מניו אורלינס, הכועסת, המאשימה. השיר מדבר על הקונפליקט בין החלק שרוצה לשכוח שזה קרה אבל מפחד לדבר על זה, לבין החלק ששונא את עצמו. [שנאה עצמית היא תופעה נפוצה להחריד בקרב קורבנות של תקיפה או התעללות]. הזהרתי עוד בהתחלה - יש לי פרשנות לשיר הזה שהיא לא דומה ולא קשורה לפרשנות המקובלת. כך שמאוד הגיוני ומאוד לגיטימי שלא יסכימו איתי על העניין. אבל זה מה שאני רואה בשיר הזה. Alnilam
הודעה זה קוצרה כדי שלא תחרוג מהמקסימום תווים המותר. ראו הוזהרתם. Blood Roses הוא השיר השני בBFP. רבים רואים בשיר שיר פוסט-פרידה זועם, ביקורתי ופגוע. למרות שזה לא בהכרח מה שטורי ניסתה להגיד, גברה אצלי התחושה שהשיר לא מדבר על פרידה אלא על משהו כואב הרבה יותר. משהו יותר מיני, כפוי ואלים. "Blood Rose" כמונח משלב סמל של כאב [דם] וסמל של חיזור [ורד], ובנוסף יכול להיות מחווה לציור של דאלי, The Bleeding Roses, המצורף להודעה ומדבר בשם עצמו. ניגוד בין כאב/לכלוך לטוהר/יופי הוא מוטיב קבוע בשיר. Blood roses / Back on the street now כבר מההתחלה טורי תולשת מהורדים את היופי הטהור והרומנטי שלהם. הורד, שמקומו בגנים מטופחים בידיהם של נערים מאוהבים ועלמות צעירות - חוזר כעת לרחוב. שוב - משהו טהור כמו ורד שנקלע לרחוב האכזרי והמטונף. Can't forget the things you never said On days like these starts me thinking When chickens get a taste of your meat Tastes like chicken, ביטוי שמתאר מאכלים 'אקזוטיים' שלמעשה יש להם טעם של עוף ביתי פשוט. המשמעות של טעם-של-עוף היא למעשה שזהו הטעם שהכל דומה לו. אז כשעוף מזכיר את הטעם של מישהו והכל מזכיר את הטעם של עוף - הכל מזכיר לה את הטעם של his meat [=> איבר מינו]. ו[משפט אחד אחורה]כשלהכל יש את הטעם שלו היא מתחילה לחשוב על כך ש[משפט אחד אחורה]אי אפשר לשכוח את מה שמעולם לא נאמר. היא מדברת על הדברים שהיא מעולם לא סיפרה עליהם, לא חשפה, ולכן לעולם לא תוכל לשכוח. You gave him you blood And your warm little diamond He likes killing you after you're dead You think I'm a queer I think you're a queer I shaved every place where you been boy בבית השני ישנה תחלופת גופים פתאומית (הכינוי הסוגריים הוא הכינוי שלי לדמויות). במקום "אני" (הילדה) המדבר "אלייך" (התוקף), יש את "אני" (בל) המספר "לך" (הילדה) על מה שהיה "איתו" (התוקף). אך שתי הדמויות הראשיות לא השתנו, אם כך – הפניה משתנה משתי סיבות. א – כי קל הרבה יותר לדבר על דברים כואבים כשאתה מספר את סיפורו של מישהו אחר. ב - יש פה פניה מאשימה כלפי עצמה (You ~gave~ him your blood), דיאלוג פנימי כלשהו שדורש שני קולות [הילדה ובל] של אותה דמות. למרות שלאורך כל השיר יש רמזים ברורים לאגרסיביות של התוקף כל הנימות המאשימות מופנות כלפי הילדה. בדומה לקורבנות של התעללות, לעתים קרובות יש קושי להאשים את התוקף עצמו. הדם והיהלום הקטן והחמים - שניהם מסמלים לעתים קרובות בתולין, שמייצגים תמימות וטוהר. אנחנו קופצים על שורה שתוסבר אח"כ, ל"you think I'm a queer" (הילדה לתוקף), שורה שאז חוזרת על עצמה שלוש פעמים נוספות כשבל אומרת אותה לילדה. המשמעות המקורית של queer היא מוזר, משונה, מופרע. נדמה שיש הסכמה בין התוקף לבין בל בנוגע למופרעות של הילדה, למוזרות שלה. שניהם, הוא והיא עצמה (בל כאמור היא צד אחר באישיות של הילדה), אומרים לה שהיא מופרעת. ולבסוף הבית נגמר במשפט האקטיבי - גילחתי את כל המקומות שהיית בהם. פעם נוספת, חוזרת תחושה של לכלוך. הנוכחות שלו בחיים של הילדה גורמת לה לגלח את עצמה - פיזית ונפשית - ולהשאיר אחרי הגילוח רק משטח חלק בתולי ותמים. רק ששיער, כמו הנוכחות שלו, כמו זיכרונות, צומח מחדש ~והורג אותה לאחר שכבר מתה~. God knows I know I've thrown away those graces שוב אנחנו חוזרים לגופים המקוריים. God knows, ביטוי המתאר דברים ברורים מאוד ואמיתיים לחלוטין. דברים שאלוהים יודע. היא וויתרה על החסדים האלה, התמימות שלה, הטוהר שלה - שהיא כבר אמר שהיא נתנה לו אותם, כעת נאמר שהיא זרקה אותם. הזריקה מסמלת אקט אלים יותר. היא לוקחת צעד אחד קדימה, או אחורה, והפעם לא רק שהוא לא אשם אלא שכלל לא הייתה לו יד בדבר. כל האשמה נחה רק עליה. רבים לא יסכימו עם המסקנה הזאת, אבל זה ברור ~לה~ וזה ברור לאלוהים. היא עצמה יודעת היטב שהיא האשמה פה. שהיא זרקה את החסדים האלה מעצמה. The Belle of New Orleans tried to show me Once how to tango Wrapped around your feet Wrapped around like good little roses אנחנו חוזרים לכאורה לגופים המקוריים, והפעם דמות חדשה – היפייפיה [belle] של ניו אורלינס. היפייפיה שניסתה ללמד את הילדה שלנו כיצד לרקוד טנגו. Takes two to tango, ביטוי המתאר למעשה את כך שמעשים מסוימים [בעיקר סקס] דורשים שיתוף של שני הצדדים, רק שפה הוא מוזכר בהקשר של לימוד, אקט לא הדדי ולא מאוזן במהותו. היפייפיה של ניו אורלינס היא למעשה בל, הכועסת והמאשימה, צד נוסף בילדה. צד יפה, צד בוגר שניסה ללמד אותה כיצד לרקוד טנגו. ואם נחזיר את הריקוד למשמעותו המינית יותר - צד שניסה ללמד את הילדה התמימה כיצד לעשות סקס כמו שצריך. [טנגו באופן כללי הוא ריקוד מאוד אירוטי. ~לדוגמא~.] הילדה רוצה לעשות את זה כמו שצריך. שהמין יהיה הדדי ומאוזן - והיא מנסה ללמד את עצמה. כלומר, בל היפייפה מנסה ללמד אותה, את הילדה הקטנה והכבר-לא-תמימה. אולם בל מגיעה מניו אורלינס, בירתו של סגנון מוזיקלי אחר בתכלית - ונדמה שאין כל סיבה שגם היא תבין משהו בטנגו. אבל האמת היא שהיא לא רוקדת. היא רק כרוכה סביב רגליו, הוא מזיז אותה כשהוא רוקד אבל אין פה יוזמה, החלטה או מעשה שלה. היא צמודה אליו כמו ורדים קטנים, טובים, מאולפים, צייתנים, גדושים בכעס ושנאה עצמית. Now you've cut out the flute From the throat of the loon At least when you cry now He can't even hear you צעד נוסף בהרס עצמי ובשנאה עצמית. השתיקה המוזכרת בבית הראשון [can't forget the things you never said] מוסברת בבית הזה. היא כרתה את ה"חליל" [צינור שמזרימים דרכו אוויר והוא מוציא צלילים, כמו קנה נשימה] מהגרון של הבור/טיפש [loon] - שוב, היא מתארת את עצמה כטיפשה, בורה - והיא רואה את השתיקה כשיפור. לפחות היא לא מושפלת עוד יותר בכך שהוא שומע אותה בוכה. When chickens get a taste of your meat Come on When he sucks you deep Sometimes you're nothing but meat שוב היא מזכירה לנו שאנחנו מדברים על הרגעים שבהם הכל מזכיר לה, שבהם לכל דבר יש את הטעם שלו. אז מגיע ה"come on" שחוזר על עצמו, ספק בשירה ספק בגניחה ספק בצעקה חנוקה, תשע פעמים. זהו רגע של חיבור בין שני הקולות שמדברים לאורך השיר. בל, שמדברת בעקיפין על משהו שקרה לילדה ואף מאשים את הילדה, ובין הילדה עצמה, הרגישה יותר שמדברת בדוגרי בלי יותר מדי מלודיה. בעוד שבל מתנסחת כך: You gave him your warm little diamond, הילדה מתנסחת כך: I shaved every place where you've been. אחד פואטי, אחד בוטה. והילדה ברגע זה פונה בקטע הזה לבל ואומרת "בחיאת רבאק, זה לא שלעוף יש את הטעם שלו, זה שהוא - וכל הכאב, חוסר האונים, הכעס והשנאה העצמית שהוא מייצג - שואבים אותך פנימה לתוך ההרגשה הזאת, לפעמים - ברגעים האלה - את כלום מלבד חתיכת בשר." --- --- --- לסיכום סופי - השיר מתאר מאבק פנימי בין שני צדדים שמתמודדים עם טראומה כלשהי. השיר בנוי כולו מרמיזות, ומדברים בו כאמור שני קולות פנימיים - הילדה, המצטערת, הכואבת, הפגועה - והיפייפיה מניו אורלינס, הכועסת, המאשימה. השיר מדבר על הקונפליקט בין החלק שרוצה לשכוח שזה קרה אבל מפחד לדבר על זה, לבין החלק ששונא את עצמו. [שנאה עצמית היא תופעה נפוצה להחריד בקרב קורבנות של תקיפה או התעללות]. הזהרתי עוד בהתחלה - יש לי פרשנות לשיר הזה שהיא לא דומה ולא קשורה לפרשנות המקובלת. כך שמאוד הגיוני ומאוד לגיטימי שלא יסכימו איתי על העניין. אבל זה מה שאני רואה בשיר הזה. Alnilam
