Blood Red World - פלאשבק ראשון..

[Sabre Runner]

Blood Red World - פלאשבק ראשון..

קולות הקרב מבחוץ התקרבו. צרחת המוות האחרונה נשמעה ממש מחוץ לחלון. הילדה נשכה קלות את כף ידו אבל הכומר התעלם. היא פחדה ולא שלטה על עצמה במלואה. "ששש..." הוא לחש אל תוך אוזנה. הוא קיפל את רגליה וגם את שלו כך שהם היו מוסתרים מאחורי המגרות של השולחן. האדמה רעדה והכומר שם את ידו על ראשה ושניהם התכופפו. ההדף שנוצר מנפילת החלק העליון של בניין קרוב ביחד עם שברי אבנים עפו דרך החלון. ווילון אחד נתלש מהחלון ועף לאורך החדר עד שפגע במדפי הספרים הריקים ונזל במורדם. מחוץ לחלון עמד הלוחם עם חרבו שוב נוטפת דם. האבנים שנמחצו תחת מגפיו השמיעו קול חריקה שנשמע מעל לכל שאון המצור. הכומר הרים את ראשו בידיעה, הם נמצאו. הוא החזיק את רגלי הילדה והניח את סנטרו על ראשה, מקשיח שריריו כדי למנוע משניהם לרעוד, אם מקור או אם מפחד.

 

[Nihau]

אאוריקה

דרך החלון הוא ראה את הכומר מחזיק את הילדה הקטנה כל כך צמוד. עוד אחד מאילה. חלאה. לפחות זה לא ילד קטן. הוא לא התדרדר עד כדי כך ועכשיו הוא גם לא יתדרדר לשום מקום. שום מקום פרט לגהנום הפרטי של הפדופילים. חרבו פילחה את גב הכומר בקלות מתורגלת בעודו כבר עסוק באיתור חפצי ערך מסביב. מהילדה הקטנה הוא התעלם. היא בטח תהפוך לזונה כשתגדל, זאת אומרת אם היא תשרוד את הלחימה, המחלות מערמות הגופות המרקיבות, הרעב והקור של החורף המתקרב.

 

[Sabre Runner]

<ת>

דרך החלון הוא ראה את הכומר מחזיק את הילדה הקטנה כל כך צמוד. עוד אחד מאלה. חלאה. לפחות זה לא ילד קטן. הוא לא התדרדר עד כדי כך ועכשיו הוא גם לא יתדרדר לשום מקום. שום מקום פרט לגהנום הפרטי של הפדופילים. החרב נחתה בכבדות על השולחן המסיבי. הלהב חדר את העץ כמה סנטימטרים והרעיד את השולחן מקצה לקצה. הילדה התחילה לבכות שוב ושום ניסיון של הכומר להשתיק אותה לא הצליח. הוא לקח אותה בידיו וזינק ממתחת לשולחן. הוא נצמד לקיר, בפינה ליד מדף הספרים. חרב גדולה הפרידה בינם לבין הדלת. הילדה כבר התקשתה לנשום והורידה את ידו של הכומר מפיה. קול בכייה מילא את החדר בהתנשפויות מקוטעות. היא ניגבה את לחייה בידייה המלוכלכות. הכומר הביט בלוחם המנוסה וידע שיש לו רק שנייה לפני שהחרב תבתר אותו. הוא ידע שבקשות לא יעזרו ולא תחנונים. "מה יגרום לך לו להרוג אותנו?" הוא שאל בזהירות.

 

[Nihau]

<ת>=?

"את הזהב, כולו, עכשיו" ציין באדישות בעודו סוקר את החדר ומצמיד מחיר לכל דבר שנראה לו בעל ערך, מפריד במוחו את המיטלטלים הנוחים לנשיאה מהמיותרים וחסרי הערך "ואת הצלב שלך".

 

[Sabre Runner]

<ת>=<תיאמתי עם המנחה את מה שאני

מתכוון לעשות עכשיו כי זה היה מאוד מאוד פוגע בתקינות של המשחק אם לא> הכומר הגניב מבט זהיר אל צלוב הארד שהיה תלוי על הקיר. הוא היה משופשף אבל עדיין הבריק במספר מקומות והחזיר השתקפויות של הלהבות המתרוצצות מחוץ לחלון. "במגרה התחתונה," הוא הצביע על שולחן העבודה ביד רועדת. לאחר מכן הוא פתח כפתור בגלימתו ומשה משם את הצלב שלו. צלב זה אכן היה עשוי מזהב. הוא נשק לו פעם אחרונה, הוריד אותו מצווארו וזרק אותו לכיוון הלוחם. "קח מה שאתה רוצה, רק אל תפגע בנו. אל תפגע בה." הוא אמר וחיבק את הילדה אליו.

 

[Nihau]

show me the gold

את הצלב המוזהב הוא קטף מהאוויר עם סכין ההטלה מסחרר אותו על הלהב הבוהק, החד. בוחן את המציאה ודוחף אותה לחגורתו. הצלב הקטן התנדנד על מותנו המשוריינת. הוא התעלם באדישות מעושה מהילדה הקטנה אבל למשמע תחינת הכומר עלה לרגע חיוך סרדוני ומריר על שפתיו. החלאה שומר אותה לעצמו כבר מעכשיו. גם כן מתנזר. הה! כנראה הוא מאמין שאלוהים לא רואה אותו מתחת לקולר. "שתוק ואולי לא ארצח אותך שני" הוא סינן לעברו ופנה אל המגירה המדוברת אותה פתח בעזרת קצה חרבו, מחליק אותה פנימה בזווית ומטה אותה כלפי מעלה כדי להרחיב את החריץ.

 

[Sabre Runner]

No one here

הכומר שתק. הוא כבר הכיר אותם. הם היו פה בעבר ואם הוא רוצה להישאר פה ואולי לחזות בהם שוב, כדאי לו לעשות מה שאומרים לו. הוא החזיק בילדה בכתפיה ולחש לה להישאר בשקט. בהתחלה, המגירה נראתה ריקה. אחרי שפתח את המגירה עד חצי הדרך, היה יכול הלוחם לראות שני עצמים באחורי המגירה. כשפתח אותה עד הסוף, ראה ששני העצמים הם צלב זהב גדול יותר ושקיק עור קטן ונפוח.

 

[Nihau]

שלל דל למדי

את הצלב הגדול יותר הוא ענד בחיוך מריר על צווארו, תוחב אותו מתחת לחולצת השריון ומושיט ידו לשקיק הקטן. פותח אותו, מאוכזב מגודלו הזעום ומעיף מבטים רצחניים לעבר הכומר, לוודא שהוא לא מרמה אותו איכשהו...

 

[Sabre Runner]

אין יותר

הכומר לא אמר כלום, הוא המשיך להביט בלוחם בצורה הייחודית לאנשים בעלי אמונה. הוא לא רצה למות אבל יקבל בשמחה כל גורל שיזרקו לכיוונו. "זה כל מה שיש לנו," הוא אמר לבסוף. "בבקשה, קח את זה, קח כל מה שאתה רוצה ולך. רק אל תפגע בילדה."

 

[Nihau]

כל מה שאני רוצה

הלוחם שקל ברצינות לרגע אם הוא רוצה גם את ראשו של הכומר אבל המבט עגול העיניים של הילדה הטריד אותו והוא החליט פשוט להסתלק. אחרי הכל הוא לקח את הצלב של הכומר. אלוהים כבר לא מגן עליו. טוחב את השקיק לתוך כיס עור עמוק הוא פנה אל הדלת הנעולה, ואז נזכר בדלת השניה שעצרה אותו בכנסיה. הוא פירק את המנעול על הדלת הזו, תפס את הכומר בידו השמאלית, מאיים עליו בחרבו והצעיד אותו על פני הבמה והמזבח לעבר הדלת השניה. "פתח אותה" סינן לעברו באיום.

 

[Sabre Runner]

אבל רק _עד_ חצי המלכות

הכומר שיחרר את אחיזתו בילדה ולא התנגד למשיכתו החזקה של הלוחם. הוא רק סובב את ראשו אליה, בזמן שהלוחם שיחרר את הבריח, ועיווה בשפתיו, "הישארי פה עד שיהיה שקט." הדלת נפתחה והכומר נגרר לאורך שפת הבמה לעבר הדלת מצידו השני של ההיכל. הלוחם העמיד אותו מול הדלת וחוד החרב נתקע מתחת לסנטרו. הכומר הרים את עיניו אל הלוחם כששמע את הבקשה. הוא ראה רק תאווה פשוטה מאחורי העיניים האלו. זה לא רצונו של האל. האיש הזה אינו ראוי. "לא," אמר הכומר המבוגר בנחישות.

 

[Nihau]

טעות קריטית

הלהב ננעץ לתוך הבשר הרך של הסנטר, מספיק עמוק כדי לדגדג את הלשון מלמטה אבל לא מספיק עמוק כדי לחנוק את הטיפש בדמו שלו. "לא תשובה טובה, פעם אחרונה! פתח את הדלת!" נהם עליו הלוחם בארסיות זועמת.

 

[Sabre Runner]

"לעולם לא!"

צעק הכומר, משתדל כמה שפחות להזיז את לסתותיו. דם זרם במורד הלהב אל ידו השמאלית של הכומר שנאחזה במתכת. את ידו הימנית הוא הניח על ידו של הלוחם המחזיקה בניצב החרב וניסה לדחוף אותה למטה, להוציא את הלהב מבשרו.

 

[Nihau]

suit yerself

הקפצה קלילה של כתף עוצמתית שלחה את הלהב הנעוץ הישר לתוך חלל הלוע של הכומר הנאבק ומשם הורד בתנופה במורד הגרון והחזה, פותח אותו כמו דג. הלוחם הטיח את עטרת ראשו של הכומר על הדלת, מתיז את הדם של הכומר החוצפן על העץ החוצפן שהעז לחסום אותו. הוא יפתח את הדלת הזאת גם בלי הכומר דל המוחין. הוא הטיח את הכומר המחרחר את גסיסתו שוב בדלת, רק כדי להרגיש טוב יותר ואז הפיל אותו על הרצפה מאחוריו, בועט בו כדי לגלגל אותו כמה צעדים. מביט בדלת המגואלת הוא התחיל לחפש סימנים לפתיחתה. אין דלת שאי אפשר לפתוח. דלתות נועדו להיות פתחים. אין דלת שאפשר לפתוח רק מבפנים, אלא אם יש לך באמת הרבה להסתיר- תיקן את עצמו בהיסח דעת, נזכר במרתף אחד שראה פעם... הוא הביט בכומר בשאט נפש, עמד לבעוט בו שוב ושינה את דעתו. במקום לבעוט בו הוא רכן לידו והתחיל לבזוז את גופתו החמה. מחפש דברי ערך ומפתחות...