"אצל מי התאמנת"
זה תמיד נכון, אבל יש מקרים שאפשר גם להכליל בלי לחטוא מאוד למציאות:
גם אנשי ג'ודו שעושים הרבה קרקע מודים שבג'ודו "של היום" / "התחרותי" אין כמעט קרקע, ושמי שרוצא ללמוד זאת, צריך למצוא מורה שיודע ועושה זאת (ושג'ודו ללא קרקע הוא לא ג'ודו שלם).
גם אנשי BJJ שעובדים חזק גם בעמידה מודים שיש מקומות שמלמדים BJJ שכמעט לא נוגעים שם בתחום העמידה וההגנה העצמית (וש-BJJ ללא עמידה והגנה עצמית הוא לא BJJ אמיתי).
גם אנשי TKD שלומדים את השיטה כא"ל שכוללת גם מכות ידיים והגנה עצמית מודים שיש מקומות שמלמדים TKD באופן ספורטיבי לחלוטין ושבהם מדגישים כמעט אך ורק את נושא הבעיטות ומזניחים כמעט לחלוטין כל היבט לחימה אחר.
גם אנשי קפואירה שלומדים את השיטה כא"ל "אמיתית" מודים שיש מקומות שמלמדים קפואירה רק כהתעמלות ואקרובטיקה ללא באמת לחימה.
גם אנשי טאי צ'י שלומדים את השיטה כא"ל "אמיתית" (כלומר כולל לחימה והגנה עצמית) מודים שיש מקומות שבהם לומדים טאי צ'י כסוג של התעמלות בריאותית ללא שום קשר ללחימה. אפשר להמשיך את הרשימה, אבל המסר ברור: בסופו של יום, כשאנשים רוצים ללכת ללמוד תחום מסויים, הם יחפשו זאת במקום שיהיה להם הכי קל למצוא אותו. אם מישהו רוצה ללמוד קרקע, אני הייתי ממליץ לו ללכת למכון של BJJ. אם מישהו מעוניין ללמוד הטלות, הייתי ממליץ לו ללכת ללמוד ג'ודו. מי שרוצה לשפר את יכולות הבעיטה שלו, שילך ל-TKD. מי שרוצה ללמוד עבודה עם סכין, שילך לארניס. הגנה עצמית מהירה? קרב מגע. כל שיטה והתחום החזק שלה. מה שמקבלים חוץ מאותו תחום חזק הוא בונוס למי שזו אמנות הלחימה היחידה שהוא עוסק בה (למשל חבר'ה חדשים בתחום), או אולי העקה למי שהוא ותיק ומעוניין לשפר נק' ספציפיות בעבודה שלו. רן.
רק חבל שהוא תלוי במזג האויר...
