Sabre Runner
New member
Better Late Then Never
"ואז אמרתי לה, אני לא צריך שום עזרים כדי שהוא יהיה קשה כמו אבן." החייל שאמר את המשפט, במבטא אמריקני קל, צחקק בזמן שחברו ניסה למנוע מהקולה להשפריץ מהאף שלו. הדלת לחמ"ל נפתחה ולשנייה שריקתה אדירה של הרוח המשתוללת בחוץ נכנסה אל החדר, מחרישה את רעש הרקע של מכשירי הקשר ומערבלת את המסמכים שנאספו על השולחן. החייל שסיפר את הבדיחה, ולפני רגע היה עם רגליו על שולחן החמ"ל, נפל לאחור במערבולת הנייר בזמן שחברו הגן על כוס הקולה שלו. הדלת נסגרה, משאירה את הרוח בחוץ. לפניה נעמד קצין גבוה בעל שיער שחור קצר. שני פסים היו על הכותפות שמשני צדי ראשו ומדיו היו נקיים ומסודרים. הוא נעמד עם זרועותיו משולבות על חזהו והביט בשניים. "גרי סטון ומקסים רומנוב," הוא אמר בטון החלטי. גרי שהיה על הרצפה הצדיע בצורה מרושלת והחל לקום ולהרים את הכיסא. מקסים הניח את כוס הקולה וניסה לאסוף את הדפים שיתפזרו. "מה אפשר לעשות בשבילך בלילה חשוך וסוער זה, אבשלום?" שאל גרי. הוא יישר את הכיסא, ניקה אותו קצת והציע אותו לקצין שהניע בראשו לשלילה. "אני רואה שלפחות לא משעמם לכם," אמר אבשלום וניגש אל השולחן. הוא הושיט את ידו אל בין שני מכשירי קשר והוציא שקית במבה חצי אכולה. הוא חפר ממנה כמה יחידות צהובות והחזיר אותה למקומה. "לפחות אפשר לסמוך על הרגלים," הוא אמר והכניס במבה אחת לפיו. "מה יש לכם שמעניין?" "רק את זה, הדו"ח האחרון של נתנאל," אמר מקסים ואסף את הדפים לאלומה מבולגנת של נייר. הוא הגיש אותו לקצין שניסה לסדר אותו בצורה אחידה יותר. "כבר קראנו אותו," אמר גרי והתיישב מחדש. "שום דבר מסעיר במיוחד. מזכיר את השטויות שאתם מעבירים אותנו." גרי גיחך ותפס את שקית הבמבה, מתרכז בה באכילה שיטתית. אבשלום מצא את הדף הראשון והחל לקרוא.
"ואז אמרתי לה, אני לא צריך שום עזרים כדי שהוא יהיה קשה כמו אבן." החייל שאמר את המשפט, במבטא אמריקני קל, צחקק בזמן שחברו ניסה למנוע מהקולה להשפריץ מהאף שלו. הדלת לחמ"ל נפתחה ולשנייה שריקתה אדירה של הרוח המשתוללת בחוץ נכנסה אל החדר, מחרישה את רעש הרקע של מכשירי הקשר ומערבלת את המסמכים שנאספו על השולחן. החייל שסיפר את הבדיחה, ולפני רגע היה עם רגליו על שולחן החמ"ל, נפל לאחור במערבולת הנייר בזמן שחברו הגן על כוס הקולה שלו. הדלת נסגרה, משאירה את הרוח בחוץ. לפניה נעמד קצין גבוה בעל שיער שחור קצר. שני פסים היו על הכותפות שמשני צדי ראשו ומדיו היו נקיים ומסודרים. הוא נעמד עם זרועותיו משולבות על חזהו והביט בשניים. "גרי סטון ומקסים רומנוב," הוא אמר בטון החלטי. גרי שהיה על הרצפה הצדיע בצורה מרושלת והחל לקום ולהרים את הכיסא. מקסים הניח את כוס הקולה וניסה לאסוף את הדפים שיתפזרו. "מה אפשר לעשות בשבילך בלילה חשוך וסוער זה, אבשלום?" שאל גרי. הוא יישר את הכיסא, ניקה אותו קצת והציע אותו לקצין שהניע בראשו לשלילה. "אני רואה שלפחות לא משעמם לכם," אמר אבשלום וניגש אל השולחן. הוא הושיט את ידו אל בין שני מכשירי קשר והוציא שקית במבה חצי אכולה. הוא חפר ממנה כמה יחידות צהובות והחזיר אותה למקומה. "לפחות אפשר לסמוך על הרגלים," הוא אמר והכניס במבה אחת לפיו. "מה יש לכם שמעניין?" "רק את זה, הדו"ח האחרון של נתנאל," אמר מקסים ואסף את הדפים לאלומה מבולגנת של נייר. הוא הגיש אותו לקצין שניסה לסדר אותו בצורה אחידה יותר. "כבר קראנו אותו," אמר גרי והתיישב מחדש. "שום דבר מסעיר במיוחד. מזכיר את השטויות שאתם מעבירים אותנו." גרי גיחך ותפס את שקית הבמבה, מתרכז בה באכילה שיטתית. אבשלום מצא את הדף הראשון והחל לקרוא.