best friends כן או לא
יש לי חברת ילדות כבר הרבה זמן תמיד היו בקשר עליות ומורדות. אבל מעולם לא הרגשתי שהחברה הזאת היא ממש חברה אמיתית. מעולם לא הרגשתי איתה מה שמרגישים עם חברה אמיתית- אכפתיות ודאגה, עידוד ותמיכה אמיתית. מידי פעם אולי היו תקופות שהתקרבנו ושהיו יותר טובות והיא התגלתה שהיא מסוגלת להיות חברה אמיתית. אבל גם היו תקופות שממש נפגעתי ממנה שממש החלטתי לנתק קשר אבל אני לא ממהרת לנתק קשרים ואפילו די סלחנית ושוכחת הרי תמיד יש עליות ומורדות הייתי אומרת לעצמי. למשל תמיד כשיש לי בעיה אני לא הכי אוהבת לשתף אותה כי אני מקבלת לפעמים זילזול.אבל לא הכל הוא שחור או לבן. פשוט אני מרגישה שאני ה'טובה' בקשר והיא ה'לא נחמדה' עם ה'קטעים' הלא נעימים שלה-ואני ה'מבליגה'. דוגמה נוספת,תמיד בימי הולדת דאגתי להשקיע מבחינת ברכה ומתנה, אני מודעת לענין שלא לכל אחד יש כספים להוציא על מתנות. אבל זה לא הענין - הענין הוא הכוונה. למשל ביום הולדתי האחרון, ישבנו ברכב כמה חברים. חברתי נזכרה שהכינה לי מכתב ברכה - ברגע שנתנה לי ופתחתי אותו נדהמתי שהוא היה ריק לגמרי...! חברתי לא ידעה מה לומר וציחקקה ממבוכה. וישבה ברכב לרשום עם עיפרון ברכה מאולתרת, ולא מושקעת. אני שתקתי והרגשתי מבוכה אמיתית ליד החבר, וחברה נוספת. כמובן שלאחר כמה ימים היא סיפרה איזה סיפור שהיא התבלבלה בין הברכות. ואפילו לא התנצלה/התייחסה לכך נפגעתי ממנה. רק לאחר כחצי שנה מיום ההולדת- בערב יום כיפור חברתי נזכרה והניחה לי בתיבת דואר את הברכה המקורית. יש לציין שאת המתנה שהיא ציינה שקנתה לי היא כל פעם הזכירה, למשל היה איזה יום שהיא סיפרה שסידרה את הארון ומצאה אותו. אבל מעולם לא העניקה אותה. מצידי זה לא חשוב.לא רודפת כלל וכלל אחרי מתנות! לאחרונה חל יום הולדתה כבר היה לי רעיון טוב מה לקנות לה - משהו שהיא תאהב. אבל משהו עוצר אותי-לראשונה אני ממש שוקלת את המשך יחסי החברות איתה. מצד אחד היא חברה שלי הרבה שנים אולי לא חברת נפש וכו'- אבל חברות זה חשוב. ומצד שני נמאס לי להשקיע בה כשאני בעצמי נפגעת מחדש. ושוב חשוב לי לציין שלא ענין המתנות -שזה טיפשי. אלא הענין של היחס, האכפתיות , הקבלה של מי שאני ושל הרצון להשקיע בחברות שלנו-שחסר לי ממנה. ואל תגידו לי לדבר איתה על זה כי זה נושא עמוק וזה גם אופי ורצון של בן אדם להשקיע בחברים שלו.
יש לי חברת ילדות כבר הרבה זמן תמיד היו בקשר עליות ומורדות. אבל מעולם לא הרגשתי שהחברה הזאת היא ממש חברה אמיתית. מעולם לא הרגשתי איתה מה שמרגישים עם חברה אמיתית- אכפתיות ודאגה, עידוד ותמיכה אמיתית. מידי פעם אולי היו תקופות שהתקרבנו ושהיו יותר טובות והיא התגלתה שהיא מסוגלת להיות חברה אמיתית. אבל גם היו תקופות שממש נפגעתי ממנה שממש החלטתי לנתק קשר אבל אני לא ממהרת לנתק קשרים ואפילו די סלחנית ושוכחת הרי תמיד יש עליות ומורדות הייתי אומרת לעצמי. למשל תמיד כשיש לי בעיה אני לא הכי אוהבת לשתף אותה כי אני מקבלת לפעמים זילזול.אבל לא הכל הוא שחור או לבן. פשוט אני מרגישה שאני ה'טובה' בקשר והיא ה'לא נחמדה' עם ה'קטעים' הלא נעימים שלה-ואני ה'מבליגה'. דוגמה נוספת,תמיד בימי הולדת דאגתי להשקיע מבחינת ברכה ומתנה, אני מודעת לענין שלא לכל אחד יש כספים להוציא על מתנות. אבל זה לא הענין - הענין הוא הכוונה. למשל ביום הולדתי האחרון, ישבנו ברכב כמה חברים. חברתי נזכרה שהכינה לי מכתב ברכה - ברגע שנתנה לי ופתחתי אותו נדהמתי שהוא היה ריק לגמרי...! חברתי לא ידעה מה לומר וציחקקה ממבוכה. וישבה ברכב לרשום עם עיפרון ברכה מאולתרת, ולא מושקעת. אני שתקתי והרגשתי מבוכה אמיתית ליד החבר, וחברה נוספת. כמובן שלאחר כמה ימים היא סיפרה איזה סיפור שהיא התבלבלה בין הברכות. ואפילו לא התנצלה/התייחסה לכך נפגעתי ממנה. רק לאחר כחצי שנה מיום ההולדת- בערב יום כיפור חברתי נזכרה והניחה לי בתיבת דואר את הברכה המקורית. יש לציין שאת המתנה שהיא ציינה שקנתה לי היא כל פעם הזכירה, למשל היה איזה יום שהיא סיפרה שסידרה את הארון ומצאה אותו. אבל מעולם לא העניקה אותה. מצידי זה לא חשוב.לא רודפת כלל וכלל אחרי מתנות! לאחרונה חל יום הולדתה כבר היה לי רעיון טוב מה לקנות לה - משהו שהיא תאהב. אבל משהו עוצר אותי-לראשונה אני ממש שוקלת את המשך יחסי החברות איתה. מצד אחד היא חברה שלי הרבה שנים אולי לא חברת נפש וכו'- אבל חברות זה חשוב. ומצד שני נמאס לי להשקיע בה כשאני בעצמי נפגעת מחדש. ושוב חשוב לי לציין שלא ענין המתנות -שזה טיפשי. אלא הענין של היחס, האכפתיות , הקבלה של מי שאני ושל הרצון להשקיע בחברות שלנו-שחסר לי ממנה. ואל תגידו לי לדבר איתה על זה כי זה נושא עמוק וזה גם אופי ורצון של בן אדם להשקיע בחברים שלו.
