BE PASSIONATE ABOUT IT ?

[ינוקא1]

אבן הבוחן היחידה לאמת או שקר

היא המפגש עם המציאות - לא עם דעתי.

אני יכול להאמין עד מחר שכדור הארץ שטוח - זה משנה משהו ?

זה נכון שקיימות כמה מציאויות ומערכות יחוס אפשריות .
זה נכון גם שמבחינה מסוימת כל אחד מאיתנו חי בעולם משלו.

ועדיין -
אף אחד מאיתנו לא ינטוש תינוק או ילד בן שנתיים להסתמך על ה"חוויה שלו" ולעשות מה בראש שלו ללא השגחה.
מסכימה ?

 

[l coyote l]

אבן הבוחן *שלך*. שוב שכחת לציין.

המציאות של תינוק ופעוט היא להיות תלוי באחרים.
מציאות מציאותית להפליא, לכל הנוגעים בדבר. גם למבוגרים האחראים.

 

[ינוקא1]

נכון. המציאות היא שהם לא יכולים לתפקד לבד.

מה שאומר שעם כל הכבוד לחוויה הפנימית שלהם , יש מציאות מציאותית להפליא שם בחוץ.
וזו אבן בוחן לא רק שלי , אלא של כל אדם שמסוגל לתפקד כמבוגר אחראי.

מי שהוא משוגע , אכן חי בעולם משלו ללא קשר למציאות - ואם תרצי , זכותך להיות כזו.

 

[l coyote l]

זו לא החוויה ה"פנימית" שלהם. תינוק שנותר לבד בוכה וצורח

כי הוא רעב ולא יכול לאכול לבד או לזוז ממקום למקום. זו המציאות "שלו" והמציאות ש"בחוץ".
פעוט שנותר לבד בוכה כי גם הוא (כמו המבוגר) יודע שהוא לא יכול להסתדר לבד - לא בשביל אוכל (יכול לאכול לבד אבל לא להשיג אוכל לבד) ולא בשביל דברים אחרים כמו הגנה, התמודדות עם פציעה וכו'. הוא מפחד כי הוא יודע את זה, והפחד הזה מציאותי ונובע מהמציאות.
מה שפעוט לא יודע מראש הן השלכות של דברים ספציפיים, כי כל הדברים חדשים. "חדש" אין משמעו "לא מציאותי".

ההבדל בין מבוגר לפעוט הוא לא בתפיסת המציאות אלא בהבנה שלה.
מבוגר ופעוט רואים את אותה מכונית ותופסים אותה באותה מציאות. רק שהמבוגר מבין השלכות וסכנות שיש למכונית, ולפעוט היא דבר חדש ולא מוכר, כמו רוב הדברים שפעוט ותינוק רואים וחווים. הכל חדש ולא מוכר, זה לא "פחות" מציאותי מלמי שהדברים מוכרים לו.
כמו שכשאתה נתקל במשהו חדש שלא ראית, זה לא פחות מציאותי עבורך מלמישהו שמכיר.

 

[הקוסמת הורודה2]

המטאפורה על הקרציה אדירה

מהיכן מגיעה המילה אומוולט? מה הפירוש המילולי?

 

[נציב המים]

נראה לי שזה מגרמנית. הפירוש המילולי למיטב זכרוני זה "סביבה"

 

[הקוסמת הורודה2]

טוב לדעת

 

[מגדלאור1]

דף אחד אחורה בקישור שהבאת זה מפורש כ"עצמיות" או כ"עולם עצמי"

 

[סינבד]

אני צחקתי בשמחה

למקרא הודעתך. ורציתי שתדע שצחקתי בשמחה. אולי זה ישמח אותך לדעת. וזה מה שהתכוון הבודהה כשאמר שכולנו אבנים טובות שארוגות במארג אחד ואורה של האחת מוחזר בריבוא נגוהות מהאבנים האחרות שסביבה.

 

[נציב המים]

זה בהחלט משמח לשמח, תודה לך.

 

[הקוסמת הורודה2]

ומה עם אמת אישית? זה לדעתי דבר שמשתנה תדיר ולא אמת אחת

יציבה כסלע

 

[lightflake]

משהו אחר...

אני מניח שאת מתכוונת לדעות? זה בתחום המחשבות
&nbsp

 

[רגלים]

דון קישוט מלא תשוקה

להיות אביר, לפאר את דולסיניאה גבירתו, וכך הוא יוצא למסע הרפתקאות מסמר שיער.
האם דון קישוט הוא אדם נילעג שמאבד לו קשר עם המציאות?
האם המסע שלו הוא הירואי או מגוחך?
וזאת אשאל, האם אני צריך לעמוד בדרכו ולקרוא לו שוטה?
תשובתי - אני אסור מהדרך ואוריד את כובעי. כדי שיוכל לעבור ולהמשיך הלאה בסיפור.
הוא אינו שוטה, הוא מחפש בכנות את יעודו. וזה העיקר.
דון קישוט הוא סמל בעיני לאדם.

 

[סינבד]

האמנם?

האם האדם לסבל יולד? פעם חשבתי שכן, היום אני חושב שסבל היא דרך חיים מחורבנת בעליל.
בעיני שווה (הרבה יותר) לכוון ולהתכוון אל האושר.
&nbsp
מה הסיכוי של דון קישוט להיות מאושר?
&nbsp
אולי הוא מחפש את יעודו בכנות, אני לא שולט ברזי הסיפור מספיק כדי להתמודד עם השאלה אם אכן זה מה שהוא עושה, השאלה ששווה לך לשאול היא: האם אתה רוצה לנסות להכניע טחנות רוח או שאתה מעדיף לעשות טוב, לך ולסביבתך?
&nbsp
ובעודי כותב לך הודעה זו, אני מוצא את עצמי מגיע למסקנה שדון קישוט איננו אלא אוויל.
מכיוון שלא טרח למדוט ולהתבונן סביב, הוא יוצא לדרכו רכוב, לבוש בשריון חלוד, על סוסה שדופה שאיננה מסוגלת לשאתו והוזה הזיות של גדולה בנסיון לפאר את שמו ואת שם ביתו של השכן שאיננה גבירה ואין ברצונה להיות כזו. רק בדמיונו שלו היא מכהנת כגבירתו.
&nbsp
מסתבר שהבאת דוגמא מצויינת לאדם שרודף אחר חצי כיכר לחם עבשה שאין לו שום סיכוי להשיג אותה וכל זה בגלל התשוקה. תהיה אשר תהיה.
תודה לך.

 

[רגלים]

כן, כל זה נכון.

דון קישוט, כזכור, חוזר בסוף מסעו לביתו. ושם כאשר הוא חולה לקראת מותו,
הוא מגלה שחייו היו חיזיון תעתועים. חבל שזה רק בסוף. אבל יש לא מעט אנשים שמתים
גם בלי להגיע לזה. כך לפחות סרוונטס מנע המשך נוסף לספר שלו.
השאלה היא מי מאיתנו הוא דון קישוט, או יותר נכון מי מאיתנו אינו דון קישוט (באופן כזה או אחר).

 

[סינבד]

מ. ש. ל.

 

[הקוסמת הורודה2]

דון קישוט אוויל

 

[ינוקא1]

אחת ההודעות היפות שנראו כאן

ולמרות זאת , אני חושב שהוא שוטה

אינני מכיר את הסיפור , אבל אני מעריך שלדולצינאה לא אכפת ממנו ....
הוא בחר לעצמו סוג של "יעוד" והולך איתו - על זה מגיע לו כל הכבוד.

אבל הוא היה יכול לבחור יעוד מוצלח יותר ....

 

[הקוסמת הורודה2]

 

[חמניה מגורענת]

מה שכתבת פה לפי דעתי

מאוד מורכב. לדעתי התשוקה שאתה מדבר עליה, היה יותר נכון להגדיר אותה כ"נואשות". כאילו - נואשות במסווה של תשוקה. ובעצם, אם לזה התכוונת, שאחרי שמגלים שזו בעצם נואשות ולא באמת תשוקה, אז אחר כך, אפשר ל"כבות את הנואשות" הזו, ולהיות הרבה יותר בשליטה ובשלווה עצמית. - אם לזה התכוונת, אז זה מאוד נכון. לפעמים תכונות הרסניות שלנו מתחפשות לתשוקה ומאוד קשה לזהות את זה.