back to sport - a short story
בחזרה לספורט - חלק 1 המילניום חלף לו והנה אני מוצא עצמי מתגלגל מהספה בסלון לשירותים ובחזרה, מרחק של כ 10 מטר בזמן שיא של 5 דקות. מתיישב שוב על הספה מנסה להגיע לשלט הטלוויזיה הנמצא כמטר ממני ולאחר מאמצים רבים מצליח להעביר תחנה. פעולות אלו ממצות את הפעילות הספורטיבית שלי בתקופה זו (ובמשך מספר שנים). באחד מימי פעילות אינטנסיבית זו, התגלגל לידי מוסף הספורט (כנראה נפל מהתקרה) והנה לפתע אני קורא כי מיקי בר יהושע מועמד לייצגנו באולימפידת סידני (מחליף רביעית השליחים 100*4) . את מיקי זכיתי להכיר בימי העבר בנבחרת האתלטיקה של הטכניון , אותם ימים שאני התגלגלתי 100 מטר בזמן שמיקי היה בתחילת דרכו ( לסידני). ישבתי (או אולי שכבתי – לא היה ניתן להבדיל באותם הימים) קראתי ולא האמנתי. מיקי רץ לאולימפידה ואני בקושי עד השירותים. ואומר זאת שוב, מיקי רץ לאולימפידה ואני בקושי עד השירותים. זהו, NOT ANY MORE, החלטתי באותם רגעים, הגיע זמן לשינוי!!! החלטתי כי עלי לשנות את אורך החיים, להפסיק הזלילות ( שני Big Macs , 3 פרוסות פיצה ו2 בקבוקי קולה ליום) וכמובן להתחיל בספורט!!! באותם הימים מדד ה BMI שלי הרקיע שחקים ועבר את מחסום ה 30. דופק מנוחה היה באזור ה 80 (אך כמובן כל ניסיון להגיע לשלט הרחוק העלה אותו מיד ל 120). לקום מן הספה ולרוץ K10 כמובן לא היה אפשרי, ולכן החלטתי כי לשינוי יש שני שלבים : השלב הראשון שינוי הרגלי תזונה, מעט ספורט חובבני (תוך הגדלת העומס בהדרגה) וירידה כרונית במשקל, השלב השני הוא נסיון לעבור לפעילות ספורט מעט יותר אינטנסיבית (אך במידה) כדי לנסות ולהשתתף בתחרויות בכל אחת מן הריצות 100 מטר,200 מטר, 400 מטר ,800 מטר, 1500, 5000, 10000, חצי מרתון ומרתון(מעט יומרני לא?). כך מצאתי את עצמי נרשם יחד עם חברתי ( שהיא כבר אישתי) יפעת לקאנטרי קלאב ליד מקום מגורנו במרץ 2000 במטרה לממש את השלב הראשון בשינוי אורך החיים, במקביל הורדתי מהאינטרנט חומר רב על תזונה נכונה והתחלתי ליישם. עיקר השינוי היה הורדה בכמות השומנים הנצרכת (מכ 200 גרם ליום ירדתי לצריכה של כ 40 גרם שומנים ליום- הבדל של כ 1440 קלוריות) .תוך מספר חודשים מילאתי את השבוע בפעילויות ספורטיביות שונות ( יום כדורעף חופים, יום כדורגל, יום כדורסל, מעט סקווש, וכשהיה לי זמן ניסיתי לשחות וללכת על ההליכון בחדר הכושר). התוצאות לא איחרו לבוא ותוך מספר חודשים הורדתי 20 קילוגרמים ממשקלי !!! ( סוף סוף ה BMI יורד לאזור ה 20). הכושר הגופני עדין היה רחוק מלהיקרא כושר גופני אך התקדמות היתה. החלטתי כי מדד פשוט להתקדמות הכושר הגופני יהיה המרחק אותו אצליח לעבור (בשאיפה בריצה) במשך 15 דקות (מדד למהירות המקסימלית ב MAX2VO) וכבר הצלחתי לגמוע בזמן זה 3 קילומטרים (קצב 5:00 – 12 קמ"ש vo2max=~42), כאשר בתחילת דרכי המרחק המקסימלי היה 2.4 קילומטר ( קצב 6:15 – 9.6 קמ"ש 34 vo2max=~). בתקופה זו ערכתי גם טיול ארוך באיסלנד ובאלפים האוסטרים והשוויצרים בטרקים שונים וטיפוס על מדרונות אתרי סקי בעיירות שונות, דבר שכמובן עזר בשיפור הכושר במקביל להוצאה קלורית רצינית. בצורה זו חלפה לה שנת 2000 ועמה הסתיים, על פי החלטתי, שלב א והגיע הזמן לעבור לשלב ב´ ( תחרויות). החלטתי להתחיל להתאמן במטרה לעלות את סיבולת לב הריאה על מנת שאוכל לסיים ריצה של 10 ק"מ, ותוך כדי אימונים איירובים להתחיל להתאמן בשיפור המהירות הבסיסית. המטרה היתה לרוץ 10 ק"מ במרוץ כפ"ס במרץ אותה שנה ( 2001) וכן לרוץ 100 ו 400 מטרים במסגרת אליפות הפועל ביוני 2001. מצאתי במקום עבודתי עוד שני משוגעים (עמית ואיתי) שהסכימו לרוץ איתי פעמיים בשבוע (אימונים אנארובים שכללו ספרינטים למרחקים של 400, 300 ,200 ו 100 מטר) ובלילות (בשעות 1 עד 2 בלילה), כשהזדמן לי, רצתי לבדי ריצות ארוכות (4 עד 5 ק"מ). האימונים היו רחוקים מלהיות סדירים, האימונים האנארובים התבססו על ידע אישי מועט מהעבר הרחוק והאימונים האיירובים הסתכמו בריצה ברחבי העיר או על ההליכון בקאנטרי קלאב. לאט לאט, הכושר החל להשתפר, למרות צורת האימונים, וכבר הצלחתי לגמוע ב 15 דקות מרחק של 3.5 ק"מ (קצב 4:20 – 14 קמ"ש vo2max=~49). האביב החל לבצבץ ועמו הקרב על מרחק ה 10 ק"מ במרוץ כפ"ס. גידי מהעבודה (גיליתי במאוחר כי הוא אצן מרחקים ארוכים בחסד) הסכים להצטרף אלי וללוות אותי כל הריצה (הרי הקצב שלי הוא אימון קליל עבורו). ביום התחרות שכחתי להביא מספיק כסף לרישום ולכן רצתי מחוץ לתחרות ( ללא מספר). מי שרץ את מרוץ כפ"ס יודע כמובן כי המסלול אינו בין הקלים – ק"מ ראשון בעליה כמו שני הק"מ האחרונים – לא בריא לריצת 10 ק"מ ראשונה, אבל מי אני שאשבר…את הריצה סיימתי בתוצאה של 44 דקות (תוצאה טובה בהרבה ממה שציפיתי) כאשר שברתי את כל שיאיי האישיים במרחקים מ 5 ק"מ ועד 10 ק"מ ( כיוון שמעולם לא רצתי מעל 5 ק"מ). יש !! סיימתי ריצת K10, מכאן השמים הם הגבול. קבלתי תאבון ורציתי כבר לרוץ עוד ריצת 10 ק"מ. קבעתי לעצמי את מרוץ גליל ים כיעד הבא מרוץ שנערך בתחילת יוני 2001. המשכתי באימוני הלא סדירים רק בעצימות גבוהה יותר ולמשך זמן ארוך יותר, כמו כן התחלתי לעבוד עם משקולות לחיזוק שרירי הרגלים והידיים. הקיץ הגיע ועמו התחרות הבאה: מרוץ גליל ים. עדיין לא הייתי מאורגן כל כך מבחינת ציוד – נעלי האימונים היו גם נעלי התחרות, גופיה מעולם לא היתה לי והמשכתי לרוץ עם חולצת T לבנה, אך הפעם היה לי מספיק כסף כדי להירשם ולקבל מספר חזה. המרוץ עצמו נערך על שביל מאד נחמד בשדות האזור. הפעם הגעתי במוטיבציה רבה אף יותר מתוך כוונה לשבור את שיאי הטרי ממרץ. גידי לא הצטרף אלי לאותה הריצה ולכן תכנון הריצה היה נוראי ( כיצד אדע כי התחלתי מהר מידי? ) . את 2 הק"מ הראשונים סיימתי בזמן של 6 דקות ומחצה יחד עם קבוצת המובילים. כשראיתי את שלט ה 2 ק"מ פתאום קלטתי כי צריך לרוץ עוד 8 ק"מ ואין לי עוד כח לרוץ אפילו עוד 100 מטר. O.K. חייבים להאט. מהר מאד החלו לעקוף אותי מכל הכיוונים מימין משמאל ואפילו מעל ( אינני זוכר בדיוק מה קרה מאותם רגעים). את הסיבוב ב 5 ק"מ ביצעתי בזמן של 19:30 דקות, וחשבתי לעצמי WOW זה נהדר. אך את כל הדרך חזרה האטתי והאטתי ( עייפות מצטברת עוד מ 2 הק"מ הראשונים) וחציתי את קו הסיום בתוצאה של 40:50 דקות ובמקום ה 26. שברתי את שיאי בלמעלה מ 3 דקות !!! אך כמובן חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו הקשבתי לגידי ולא הייתי מתחיל לרוץ בספרינט מטורף בתחילת הריצה. עונת הריצות הארוכות הסתימה מבחינתי, נותרה רק עוד תחרות אחת, אליפות הפועל, בה רציתי להשתתף במקצים ל 100 ו 400 מטרים. המשכתי באימוני הספרינטים תוך כדי הכנות לחתונתי שלשה ימים לאחר האליפות. לאט לאט שיפרתי את הזמנים בריצת ה 400 מטר ( 100 מטר היה לי קשה למדוד בעזרת שעון יד). והמאבק הקשה היה להיאבק בבושה בהגעה לאצטדיון הדר יוסף כאשר רוב שאר המתחרים קטנים ממני ב 10 שנים ויותר. יום התחרות הגיע וצעדתי לי לעבר אצטדיון החימום בהדר יוסף. שם פגשתי את מיקי, כן אותו מיקי שהווה טריגר לכל הפעילות הספורטיבית שלי. מיקי התפלא לראות ¾ ממני (לאחרונה ראה אותי עם 20 ק"ג נוספים). בצענו חימום יחדיו לריצת 100 המטר – מיקי רץ ריצת חימום ואני ריצת ספרינט בניסיון להדביק אותו. את התחרות סיימתי עם שתי מדליות -זהב ב 400 מטר וארד ב 100 מטר !! (כן, אלוף הפועל ב 400 מטר- אני ב 400 מטר, רוגל בקפיצה לרוחק ואברבוך במוט בשבירת שיא ישראל ותוצאת השנה) אמנם רוב באי התחרות הבוגרים לא היו מקבוצות הפועל ולכן לא היו חלק מדרוג המדליות, אך גם מכבי ת"א בכדורסל לקחה את גביע אירופה כאשר רק חלק מקבוצות היבשת השתתפו. הסתימה לה העונה ומיהרתי לחתונה מלא מוטיבציה לשנה הבאה. יפעת ואני יצאנו לחופשת ירח דבש לספארי בקניה ולמועדון הים במאורציוס להתרחק ולהתנתק כמה שיותר. צריכים לנוח לפני עונת התחרויות הבאה. ובדרך אגב, זכיתי ב 6 מדליות בכל תחרות אפשרית במועדון הים התיכון ( קייקים, גלישת רוח, קאטאמרן, טניס שולחן, כדורעף וכדורגל) - קשה להתנתק מהיצר התחרותי והספורטיבי אפילו בחופשה בסוף העולם. עד כאן להפעם, המשך עונת 2001-2002 ביומן הבא ( מפגשי הראשון עם טריאתלון , תחילת האימונים הסדירים עם גידי , שיפור בתוצאות ועוד….- לא, אתם לא חייבים להמשיך לקרוא).
בחזרה לספורט - חלק 1 המילניום חלף לו והנה אני מוצא עצמי מתגלגל מהספה בסלון לשירותים ובחזרה, מרחק של כ 10 מטר בזמן שיא של 5 דקות. מתיישב שוב על הספה מנסה להגיע לשלט הטלוויזיה הנמצא כמטר ממני ולאחר מאמצים רבים מצליח להעביר תחנה. פעולות אלו ממצות את הפעילות הספורטיבית שלי בתקופה זו (ובמשך מספר שנים). באחד מימי פעילות אינטנסיבית זו, התגלגל לידי מוסף הספורט (כנראה נפל מהתקרה) והנה לפתע אני קורא כי מיקי בר יהושע מועמד לייצגנו באולימפידת סידני (מחליף רביעית השליחים 100*4) . את מיקי זכיתי להכיר בימי העבר בנבחרת האתלטיקה של הטכניון , אותם ימים שאני התגלגלתי 100 מטר בזמן שמיקי היה בתחילת דרכו ( לסידני). ישבתי (או אולי שכבתי – לא היה ניתן להבדיל באותם הימים) קראתי ולא האמנתי. מיקי רץ לאולימפידה ואני בקושי עד השירותים. ואומר זאת שוב, מיקי רץ לאולימפידה ואני בקושי עד השירותים. זהו, NOT ANY MORE, החלטתי באותם רגעים, הגיע זמן לשינוי!!! החלטתי כי עלי לשנות את אורך החיים, להפסיק הזלילות ( שני Big Macs , 3 פרוסות פיצה ו2 בקבוקי קולה ליום) וכמובן להתחיל בספורט!!! באותם הימים מדד ה BMI שלי הרקיע שחקים ועבר את מחסום ה 30. דופק מנוחה היה באזור ה 80 (אך כמובן כל ניסיון להגיע לשלט הרחוק העלה אותו מיד ל 120). לקום מן הספה ולרוץ K10 כמובן לא היה אפשרי, ולכן החלטתי כי לשינוי יש שני שלבים : השלב הראשון שינוי הרגלי תזונה, מעט ספורט חובבני (תוך הגדלת העומס בהדרגה) וירידה כרונית במשקל, השלב השני הוא נסיון לעבור לפעילות ספורט מעט יותר אינטנסיבית (אך במידה) כדי לנסות ולהשתתף בתחרויות בכל אחת מן הריצות 100 מטר,200 מטר, 400 מטר ,800 מטר, 1500, 5000, 10000, חצי מרתון ומרתון(מעט יומרני לא?). כך מצאתי את עצמי נרשם יחד עם חברתי ( שהיא כבר אישתי) יפעת לקאנטרי קלאב ליד מקום מגורנו במרץ 2000 במטרה לממש את השלב הראשון בשינוי אורך החיים, במקביל הורדתי מהאינטרנט חומר רב על תזונה נכונה והתחלתי ליישם. עיקר השינוי היה הורדה בכמות השומנים הנצרכת (מכ 200 גרם ליום ירדתי לצריכה של כ 40 גרם שומנים ליום- הבדל של כ 1440 קלוריות) .תוך מספר חודשים מילאתי את השבוע בפעילויות ספורטיביות שונות ( יום כדורעף חופים, יום כדורגל, יום כדורסל, מעט סקווש, וכשהיה לי זמן ניסיתי לשחות וללכת על ההליכון בחדר הכושר). התוצאות לא איחרו לבוא ותוך מספר חודשים הורדתי 20 קילוגרמים ממשקלי !!! ( סוף סוף ה BMI יורד לאזור ה 20). הכושר הגופני עדין היה רחוק מלהיקרא כושר גופני אך התקדמות היתה. החלטתי כי מדד פשוט להתקדמות הכושר הגופני יהיה המרחק אותו אצליח לעבור (בשאיפה בריצה) במשך 15 דקות (מדד למהירות המקסימלית ב MAX2VO) וכבר הצלחתי לגמוע בזמן זה 3 קילומטרים (קצב 5:00 – 12 קמ"ש vo2max=~42), כאשר בתחילת דרכי המרחק המקסימלי היה 2.4 קילומטר ( קצב 6:15 – 9.6 קמ"ש 34 vo2max=~). בתקופה זו ערכתי גם טיול ארוך באיסלנד ובאלפים האוסטרים והשוויצרים בטרקים שונים וטיפוס על מדרונות אתרי סקי בעיירות שונות, דבר שכמובן עזר בשיפור הכושר במקביל להוצאה קלורית רצינית. בצורה זו חלפה לה שנת 2000 ועמה הסתיים, על פי החלטתי, שלב א והגיע הזמן לעבור לשלב ב´ ( תחרויות). החלטתי להתחיל להתאמן במטרה לעלות את סיבולת לב הריאה על מנת שאוכל לסיים ריצה של 10 ק"מ, ותוך כדי אימונים איירובים להתחיל להתאמן בשיפור המהירות הבסיסית. המטרה היתה לרוץ 10 ק"מ במרוץ כפ"ס במרץ אותה שנה ( 2001) וכן לרוץ 100 ו 400 מטרים במסגרת אליפות הפועל ביוני 2001. מצאתי במקום עבודתי עוד שני משוגעים (עמית ואיתי) שהסכימו לרוץ איתי פעמיים בשבוע (אימונים אנארובים שכללו ספרינטים למרחקים של 400, 300 ,200 ו 100 מטר) ובלילות (בשעות 1 עד 2 בלילה), כשהזדמן לי, רצתי לבדי ריצות ארוכות (4 עד 5 ק"מ). האימונים היו רחוקים מלהיות סדירים, האימונים האנארובים התבססו על ידע אישי מועט מהעבר הרחוק והאימונים האיירובים הסתכמו בריצה ברחבי העיר או על ההליכון בקאנטרי קלאב. לאט לאט, הכושר החל להשתפר, למרות צורת האימונים, וכבר הצלחתי לגמוע ב 15 דקות מרחק של 3.5 ק"מ (קצב 4:20 – 14 קמ"ש vo2max=~49). האביב החל לבצבץ ועמו הקרב על מרחק ה 10 ק"מ במרוץ כפ"ס. גידי מהעבודה (גיליתי במאוחר כי הוא אצן מרחקים ארוכים בחסד) הסכים להצטרף אלי וללוות אותי כל הריצה (הרי הקצב שלי הוא אימון קליל עבורו). ביום התחרות שכחתי להביא מספיק כסף לרישום ולכן רצתי מחוץ לתחרות ( ללא מספר). מי שרץ את מרוץ כפ"ס יודע כמובן כי המסלול אינו בין הקלים – ק"מ ראשון בעליה כמו שני הק"מ האחרונים – לא בריא לריצת 10 ק"מ ראשונה, אבל מי אני שאשבר…את הריצה סיימתי בתוצאה של 44 דקות (תוצאה טובה בהרבה ממה שציפיתי) כאשר שברתי את כל שיאיי האישיים במרחקים מ 5 ק"מ ועד 10 ק"מ ( כיוון שמעולם לא רצתי מעל 5 ק"מ). יש !! סיימתי ריצת K10, מכאן השמים הם הגבול. קבלתי תאבון ורציתי כבר לרוץ עוד ריצת 10 ק"מ. קבעתי לעצמי את מרוץ גליל ים כיעד הבא מרוץ שנערך בתחילת יוני 2001. המשכתי באימוני הלא סדירים רק בעצימות גבוהה יותר ולמשך זמן ארוך יותר, כמו כן התחלתי לעבוד עם משקולות לחיזוק שרירי הרגלים והידיים. הקיץ הגיע ועמו התחרות הבאה: מרוץ גליל ים. עדיין לא הייתי מאורגן כל כך מבחינת ציוד – נעלי האימונים היו גם נעלי התחרות, גופיה מעולם לא היתה לי והמשכתי לרוץ עם חולצת T לבנה, אך הפעם היה לי מספיק כסף כדי להירשם ולקבל מספר חזה. המרוץ עצמו נערך על שביל מאד נחמד בשדות האזור. הפעם הגעתי במוטיבציה רבה אף יותר מתוך כוונה לשבור את שיאי הטרי ממרץ. גידי לא הצטרף אלי לאותה הריצה ולכן תכנון הריצה היה נוראי ( כיצד אדע כי התחלתי מהר מידי? ) . את 2 הק"מ הראשונים סיימתי בזמן של 6 דקות ומחצה יחד עם קבוצת המובילים. כשראיתי את שלט ה 2 ק"מ פתאום קלטתי כי צריך לרוץ עוד 8 ק"מ ואין לי עוד כח לרוץ אפילו עוד 100 מטר. O.K. חייבים להאט. מהר מאד החלו לעקוף אותי מכל הכיוונים מימין משמאל ואפילו מעל ( אינני זוכר בדיוק מה קרה מאותם רגעים). את הסיבוב ב 5 ק"מ ביצעתי בזמן של 19:30 דקות, וחשבתי לעצמי WOW זה נהדר. אך את כל הדרך חזרה האטתי והאטתי ( עייפות מצטברת עוד מ 2 הק"מ הראשונים) וחציתי את קו הסיום בתוצאה של 40:50 דקות ובמקום ה 26. שברתי את שיאי בלמעלה מ 3 דקות !!! אך כמובן חשבתי לעצמי מה היה קורה אילו הקשבתי לגידי ולא הייתי מתחיל לרוץ בספרינט מטורף בתחילת הריצה. עונת הריצות הארוכות הסתימה מבחינתי, נותרה רק עוד תחרות אחת, אליפות הפועל, בה רציתי להשתתף במקצים ל 100 ו 400 מטרים. המשכתי באימוני הספרינטים תוך כדי הכנות לחתונתי שלשה ימים לאחר האליפות. לאט לאט שיפרתי את הזמנים בריצת ה 400 מטר ( 100 מטר היה לי קשה למדוד בעזרת שעון יד). והמאבק הקשה היה להיאבק בבושה בהגעה לאצטדיון הדר יוסף כאשר רוב שאר המתחרים קטנים ממני ב 10 שנים ויותר. יום התחרות הגיע וצעדתי לי לעבר אצטדיון החימום בהדר יוסף. שם פגשתי את מיקי, כן אותו מיקי שהווה טריגר לכל הפעילות הספורטיבית שלי. מיקי התפלא לראות ¾ ממני (לאחרונה ראה אותי עם 20 ק"ג נוספים). בצענו חימום יחדיו לריצת 100 המטר – מיקי רץ ריצת חימום ואני ריצת ספרינט בניסיון להדביק אותו. את התחרות סיימתי עם שתי מדליות -זהב ב 400 מטר וארד ב 100 מטר !! (כן, אלוף הפועל ב 400 מטר- אני ב 400 מטר, רוגל בקפיצה לרוחק ואברבוך במוט בשבירת שיא ישראל ותוצאת השנה) אמנם רוב באי התחרות הבוגרים לא היו מקבוצות הפועל ולכן לא היו חלק מדרוג המדליות, אך גם מכבי ת"א בכדורסל לקחה את גביע אירופה כאשר רק חלק מקבוצות היבשת השתתפו. הסתימה לה העונה ומיהרתי לחתונה מלא מוטיבציה לשנה הבאה. יפעת ואני יצאנו לחופשת ירח דבש לספארי בקניה ולמועדון הים במאורציוס להתרחק ולהתנתק כמה שיותר. צריכים לנוח לפני עונת התחרויות הבאה. ובדרך אגב, זכיתי ב 6 מדליות בכל תחרות אפשרית במועדון הים התיכון ( קייקים, גלישת רוח, קאטאמרן, טניס שולחן, כדורעף וכדורגל) - קשה להתנתק מהיצר התחרותי והספורטיבי אפילו בחופשה בסוף העולם. עד כאן להפעם, המשך עונת 2001-2002 ביומן הבא ( מפגשי הראשון עם טריאתלון , תחילת האימונים הסדירים עם גידי , שיפור בתוצאות ועוד….- לא, אתם לא חייבים להמשיך לקרוא).
