../images/Emo9.gif אני עומדת בפינה...
נועם נהנתה עד מאד - הטיסה היתה תענוג עילאי עבורה - הטלטלות...
באילת עצמה חם נוראאאאאאאאא... בעיקר חששתי שהיא תתייבש - היה לי קצת קשה להחליט כמה לתת לה לשתות. מאחר והיא היתה רגועה ולא חל שום שינוי בהתנהגות שלה - אני מניחה שהיא קיבלה כמה שהיתה צריכה... טיילנו, השווצנו, אנשים זרים עצרו אותנו כל כמה דקות כדי לשאול מתי היא נולדה, באיזה משקל וכד' (בשלב מסויים "עדכנו" לה את הגיל לחודש ימים - יען כי לא התחשק לנו לספר לכ לעובר אורח שהיא נולדה לפני הזמן, ככה קצר יותר...), חברי לעבודה (המבוגרים שביניהם) השיאו עצות ולימדו אותנו שאנחנו לא מחזיקים/מאכילים/מרדימים וכו' כמו שצריך (פלא שהיא הצליחה לשרוד איתנו עד כה....
) בקיצור - היה שונה והיה נחמד אבל אי אפשר לומר שנחנו...
מה שכן - אחרי ימים של להיות שלושתנו ביחד ולבד, בחדר אחד, בלי הסחות של מחשב, טלוויזיה וכד' - אני יכולה לומר שאלי למד להכיר את הבת שלו הרבה יותר וזה היה נחמד. כמו כן, אני חושבת שסוף סוף הוא הבין למה אני לא מצליחה לעשות כלום כל היום...
עכשיו היא אצל הורי ואני בדרך לנוח מהחופש...
הנה תמונה של נועם עם אבא, לפני היציאה לטיול.
יופי שחזרתם - מקווה שנהניתם ! ספרי חוויות.......
