Doctor Goblin
New member
Ave Imperator, morituri te salutant
עברו כשלושה שבועות אינטנסיבים מאז שיצאתי מהבית. מלאים במאורעות, משימות וחויות. גדושים מאין כמוהם. במיוחד עבורי, אבל לפני שבאמת אזוז קדימה ואשאיר את כל החויה הזו שנקראת "האח הגדול" מאחורי, יש עוד כמה דברים שצריך לעשות. להיות בגמר, לחזור לבית, לקשקש קצת לעיתונות...
ולסכם עבור עצמי. וקצת עבור הצופים.
מאיפה מתחילים? בהתחלה כנראה. לתוכנית נרשמתי בתקופה של משבר בחיי. גיל 30? יתכן, אבל היו נסיבות כואבות שגרמו לי לקוץ בחיי כפי שהתנהלו עד כה ולעשות מעשה. גם קיצוני. מנסיון חיי, אם אתה לא עוזר לעצמך, אף אחד לא יעזור לך. אז במקום לפנות לאנשי מקצוע שאכזבו אותי, החלטתי לבצע שינוי קיצוני ולעבור אותו בסביבה הכי לא מוכרת ומטרידה שאפשר. "טיפול בהלם" קרא לזה אחד מה"אינטרנטים". ללא ספק, הוא צודק.
וזה לא טיפול קל או ישיר או נעים במיוחד. הכניסה לבית אינה רגע כל כך מעורר השראה וזכרונות הקהל המריע נמוגים מהר מאוד. לפתע, אתה מוצא עצמך במקום סגור. כלוב עם סורגי זהב של שוטים. כאשר רך סורגי הכלוב מציצים כל המדינה במטרה לשפוט, מי הכלוא המבדר יותר. ועם כל שיפוט יש אהבה ושנאה ויש יקרים לך בחוץ שפתאום מכבידים על מחשבותיך. יש אנשים שיקרים לך בפנים שעוברים חויות קשות והתמודדויות. וכל השאיפות שנוחתות עליך במכה בבית: אתה רוצה לעזור ליקיריך, אתה רוצה "להיות עצמך", אתה רוצה אהבה מהצופים, אתה רוצה לשפר את עצמך ולהרוויח מהחוויה, אתה רוצה להישאר עוד שבוע, אתה רוצה הביתה ועכשיו, אתה רוצה שוקו או חלב בבוקר, אתה רוצה להפסיק לחשוד שהחיבוקים של אנשים מזויפים, אתה רוצה להפסיק לסלוד מתכונות של אנשים שלרוב היית מסתדר איתם בחוץ, אתה רוצה לנצח.
וכולם רוצים. והרצונות מתנגשים. וצריך סדר עדיפויות וחוכמה ותקווה שהקהל יאפשר לך לפחות קצת זמן כדי לעשות עם משהו עם כל זה. לא תמיד היא מתממשת.
אז אחרי המכות הראשונות של הלם הכניסה הראשוני ועזיבתה של קארין שבאמת היתה יקרה לי בבית, חזרתי לדרך שבה אני מתמודד עם קשיים בחוץ. התכנסתי בעצמי. למזלי, אין דרך אמיתית לעשות את זה בתוך בית האח הגדול ואנשים טובים: ביז'ו ולבנה עזרו לי לצאת החוצה מהמצב הזה. ורק אחרי שהתחברתי אליהם, הצלחתי לעשות סדר עדיפויות נכון במה שאני רוצה להשיג מתוך הבית. להתמקד בבנית ביטחון עצמי, בבניית גישה נכונה וחיובית, להתחיל להאמין ביכולות של עצמי. לא רק השניים הללו עזרו לי בכך. גם דור עזר לי מאוד בזה. ובתמורה, אני משוכנע שהעשרתי ותרמתי גם לחברים שלי שם. לפחות כך אני מקווה.
בית האח הגדול מביא עימו כל מיני סוגי אתגרים ונכנסים אליו כל מיני סוגי אנשים. אם יש לי מסר אמיתי שאני רוצה להעביר מהחויה שלי בתוך עונה שהיתה רצופה בריבים ומתיחויות, אז המסר הוא שבאמת כולם בני אדם. עם לא מעט חולשות. האנשים שנכנסו, כולל אני סך הכל הם כמו כל אחד ואחד שקורא את הסטטוס. פשוט מצאו חן בעיני הפקה ואז נכלאו בתוך כלוב מיוחד במינו למשך המון זמן. חלק הרויחו מזה כמוני. חלק קצת נפגעו ונשרטו, אבל יצאו מזה חזקים יותר, כי לכל אחד שנכנס יש אופי קשה כפלדה. אחד אפילו יצא מזה מבוסס קצת יותר כלכלית. לכולם, אני מאחל רק טוב. גם לאלו שפחות חיבבתי, יותר בגלל שהסיטואציה הקצינה את התכונות שאני פחות אוהב בו ובעצמי מאשר ביריבות אמיתית.
ומה עכשיו עבורי? ועבור שאר המתמודדים? כמה רגעים קצרים של חיבה חינם ברחוב, שבעיני מגיעה לכל אחד. מורעפת על הגלדיאטורים שנכנסו לזירה ובידרו את העם במשך כמה חודשים. לאחר מכן, כולם יחזרו לחיות ולעבוד כמוכם. להשיג אושר כמוכם ובאמתחתם חוויה מיוחדת שאפשרה להם ללמוד ולהתפתח בצורה קצת שונה ועמוקה. טענתי בפנים ואטען גם היום – החויה הזו היא תשתית שעליה מניחים את העתיד ולא המטרה עצמה. זה לא רגע התהילה שחשוב, שצריך להיות חשוב. ערכם של השיעורים שאנשים לומדים על עצמם שם ואולי אף מיישמים כמו שאני יישמתי לא יסולא בפז. ואם הצלחנו בתוך כל זה גם לגעת בלב שלכם, ללמד אתכם אולי משהו שרלבנטי לגביכם, אפילו קצת לבדר ולהצחיק. הרי זו עוד מצווה קטנה שעשינו והרווח הוא של כולנו. באמת.
בברכת שנה נפלאה של צמיחה אושר והתחדשות לכולם
יניב
נ.ב.
ההמלצה שלי היא לסמס ללבנה, היא הנשמה הכי גדולה שהכרתי ולדעתי דוגמה ללב טוב וענק עבור כולם.
נ.ב. 2
התגעגעתי קצת, ציפורי לילה. תפסו את כל הפעמים שמסרתי לכם ד"ש?
עברו כשלושה שבועות אינטנסיבים מאז שיצאתי מהבית. מלאים במאורעות, משימות וחויות. גדושים מאין כמוהם. במיוחד עבורי, אבל לפני שבאמת אזוז קדימה ואשאיר את כל החויה הזו שנקראת "האח הגדול" מאחורי, יש עוד כמה דברים שצריך לעשות. להיות בגמר, לחזור לבית, לקשקש קצת לעיתונות...
ולסכם עבור עצמי. וקצת עבור הצופים.
מאיפה מתחילים? בהתחלה כנראה. לתוכנית נרשמתי בתקופה של משבר בחיי. גיל 30? יתכן, אבל היו נסיבות כואבות שגרמו לי לקוץ בחיי כפי שהתנהלו עד כה ולעשות מעשה. גם קיצוני. מנסיון חיי, אם אתה לא עוזר לעצמך, אף אחד לא יעזור לך. אז במקום לפנות לאנשי מקצוע שאכזבו אותי, החלטתי לבצע שינוי קיצוני ולעבור אותו בסביבה הכי לא מוכרת ומטרידה שאפשר. "טיפול בהלם" קרא לזה אחד מה"אינטרנטים". ללא ספק, הוא צודק.
וזה לא טיפול קל או ישיר או נעים במיוחד. הכניסה לבית אינה רגע כל כך מעורר השראה וזכרונות הקהל המריע נמוגים מהר מאוד. לפתע, אתה מוצא עצמך במקום סגור. כלוב עם סורגי זהב של שוטים. כאשר רך סורגי הכלוב מציצים כל המדינה במטרה לשפוט, מי הכלוא המבדר יותר. ועם כל שיפוט יש אהבה ושנאה ויש יקרים לך בחוץ שפתאום מכבידים על מחשבותיך. יש אנשים שיקרים לך בפנים שעוברים חויות קשות והתמודדויות. וכל השאיפות שנוחתות עליך במכה בבית: אתה רוצה לעזור ליקיריך, אתה רוצה "להיות עצמך", אתה רוצה אהבה מהצופים, אתה רוצה לשפר את עצמך ולהרוויח מהחוויה, אתה רוצה להישאר עוד שבוע, אתה רוצה הביתה ועכשיו, אתה רוצה שוקו או חלב בבוקר, אתה רוצה להפסיק לחשוד שהחיבוקים של אנשים מזויפים, אתה רוצה להפסיק לסלוד מתכונות של אנשים שלרוב היית מסתדר איתם בחוץ, אתה רוצה לנצח.
וכולם רוצים. והרצונות מתנגשים. וצריך סדר עדיפויות וחוכמה ותקווה שהקהל יאפשר לך לפחות קצת זמן כדי לעשות עם משהו עם כל זה. לא תמיד היא מתממשת.
אז אחרי המכות הראשונות של הלם הכניסה הראשוני ועזיבתה של קארין שבאמת היתה יקרה לי בבית, חזרתי לדרך שבה אני מתמודד עם קשיים בחוץ. התכנסתי בעצמי. למזלי, אין דרך אמיתית לעשות את זה בתוך בית האח הגדול ואנשים טובים: ביז'ו ולבנה עזרו לי לצאת החוצה מהמצב הזה. ורק אחרי שהתחברתי אליהם, הצלחתי לעשות סדר עדיפויות נכון במה שאני רוצה להשיג מתוך הבית. להתמקד בבנית ביטחון עצמי, בבניית גישה נכונה וחיובית, להתחיל להאמין ביכולות של עצמי. לא רק השניים הללו עזרו לי בכך. גם דור עזר לי מאוד בזה. ובתמורה, אני משוכנע שהעשרתי ותרמתי גם לחברים שלי שם. לפחות כך אני מקווה.
בית האח הגדול מביא עימו כל מיני סוגי אתגרים ונכנסים אליו כל מיני סוגי אנשים. אם יש לי מסר אמיתי שאני רוצה להעביר מהחויה שלי בתוך עונה שהיתה רצופה בריבים ומתיחויות, אז המסר הוא שבאמת כולם בני אדם. עם לא מעט חולשות. האנשים שנכנסו, כולל אני סך הכל הם כמו כל אחד ואחד שקורא את הסטטוס. פשוט מצאו חן בעיני הפקה ואז נכלאו בתוך כלוב מיוחד במינו למשך המון זמן. חלק הרויחו מזה כמוני. חלק קצת נפגעו ונשרטו, אבל יצאו מזה חזקים יותר, כי לכל אחד שנכנס יש אופי קשה כפלדה. אחד אפילו יצא מזה מבוסס קצת יותר כלכלית. לכולם, אני מאחל רק טוב. גם לאלו שפחות חיבבתי, יותר בגלל שהסיטואציה הקצינה את התכונות שאני פחות אוהב בו ובעצמי מאשר ביריבות אמיתית.
ומה עכשיו עבורי? ועבור שאר המתמודדים? כמה רגעים קצרים של חיבה חינם ברחוב, שבעיני מגיעה לכל אחד. מורעפת על הגלדיאטורים שנכנסו לזירה ובידרו את העם במשך כמה חודשים. לאחר מכן, כולם יחזרו לחיות ולעבוד כמוכם. להשיג אושר כמוכם ובאמתחתם חוויה מיוחדת שאפשרה להם ללמוד ולהתפתח בצורה קצת שונה ועמוקה. טענתי בפנים ואטען גם היום – החויה הזו היא תשתית שעליה מניחים את העתיד ולא המטרה עצמה. זה לא רגע התהילה שחשוב, שצריך להיות חשוב. ערכם של השיעורים שאנשים לומדים על עצמם שם ואולי אף מיישמים כמו שאני יישמתי לא יסולא בפז. ואם הצלחנו בתוך כל זה גם לגעת בלב שלכם, ללמד אתכם אולי משהו שרלבנטי לגביכם, אפילו קצת לבדר ולהצחיק. הרי זו עוד מצווה קטנה שעשינו והרווח הוא של כולנו. באמת.
בברכת שנה נפלאה של צמיחה אושר והתחדשות לכולם
יניב
נ.ב.
ההמלצה שלי היא לסמס ללבנה, היא הנשמה הכי גדולה שהכרתי ולדעתי דוגמה ללב טוב וענק עבור כולם.
נ.ב. 2
התגעגעתי קצת, ציפורי לילה. תפסו את כל הפעמים שמסרתי לכם ד"ש?
