(כבר ענו, אבל הרחבה) זה משתנה מאוניברסיטה לאוניברסיטה בארץ
את התשובה כבר נתנו לך אבל אולי קצת הסברים ממה שאני יודעת. כיום אנחנו משתדלים לקבל את כל חברי הסגל החדשים בדרגת מרצה בכיר. בטכניון שונה שמה של הדרגה והוא נקרא "פרופסור משנה" בתרגום ישיר מאנגלית. כאמור, זו דרגה מס' 2 מתוך 4, כאשר 4 היא הגבוהה ביותר. היו מקרים שאנשים הגיעו מחו"ל וקיבלו כבר דרגת פרופסור חבר אך ללא קביעות (תלוי במשרה שעזבו שם ובדרגתם שם), ויש כאלה שהגיעו ארצה וקיבלו גם קביעות עוד לפני שהגיעו ארצה, שוב כתלות במשרה שעזבו. כמובן שבדרך כלל לא מדובר על אנשים שסיימו פוסט דוקטורט שם אלא רק כאלה שכבר היו משולבים במשרה והם בדרך כלל יותר מוכרים ומבוגרים.
 
אני יודעת שבמדעי הרוח והחברה יש מרצים המתקבלים בדרגת מרצה, אבל בטבע והנדסה לא נתקלתי במקרה כזה בשנים האחרונות בכלל.
 
בתהליך הקידום יש שוני בין האוניברסיטאות. בדרך כלל הקידום מלווה בקביעות ולהפך, אבל יש מקרים יוצאי דופן שבהם זה לא מתקיים מכל מיני סיבות. ה"מרחקים" בין הדרגות גם אינם שווים מבחינת כמות המאמרים ומה נדרש בכל דרגה. יחסית קל לעבור ממרצה למרצה בכיר, יותר קשה להמשיך לפרופסור חבר והמעבר לפרופסור מלא דורש יותר. מבחינת המשכורת שכל אחד מקבל ההפרש הופך פחות משמעותי עם הדרגות, לדעתי. ההפרש העיקרי הוא בקק"מ.
 
ישנם תפקידים מסוימים באוניברסיטה שיכולים למלא רק חברי סגל בדרגות מסוימות ומעלה, אז יש משמעות לדרגות מבחינת מחלקה והיכולת שלה לשלוח אנשים לתפקידים בתוך הארגון, אבל זה יחסית שולי. מכל הבחינות האחרות שקשורות במחקר, לא ראיתי הבדל. אין לזה משמעות בגרנטים או בארגון כנסים.
 
מבחינה אישית, אני יכולה להעיד שחברי סגל מאד מחשיבים את הקידום שלהם גם בדרגות הגבוהות והלכאורה לא חשובות (אחרי הקידום שהגיע עם הקביעות שלהם). אני עוד לא שם בעצמי, אבל מסביב ובמוסדות אחרים אני רואה אנשים שממש כואבים שהקידום לפרופסור מלא היה מאוחר בשנה ממה שחשבו שמגיע להם. אחת הבעיות היא שהקידום הוא משהו שנעשה בחלקו ביוזמת הקולגות מהמחלקה ולא ביוזמת "בוסים" עלומים במערכת.