טוב אז הנה...
אני מעולם לא אובחנתי רשמית עם APD, אבל אבחנתי את עצמי והפסיכולוגית שלי מסכימה איתי בנושא. לא אובחנתי משום שלא ראיתי טעם ללכת לאבחון רשמי. עכשיו, מה זה אומר לגביי ומהן התופעות- יש לי בעיה לשמוע נכון ולעבד את מה שאני שומעת בצורה הנכונה, אלא אם אני מתבוננת על השפתיים של האדם שמדבר. לקח לי שנים להבין שכשמישהו מדבר איתי, המבט שלי "תקוע" בשפתיו ואני לא מתבוננת על כל פניו. אם אני לא יכולה לראות את השפתיים אני שומעת דברים הקרובים למה שיאמר, אבל לא לגמרי מה שאמר. לדוגמא: אם הבן שלי אמר "אמא, אני רוצה חביתה" מחדר סמוך, אני עלולה לשמוע- "אמא אני רוצה שביתה"- ואז כל המשפט משנה משמעות. לפעמים זה הרבה יותר גרוע, כשאני שומעת את הילדים מדברים בחדר אחר-תם יאמר לעז משהו כמו- "עז, נו תעבור!" ואני אשמע "עז, יא חמור!" , אז אני אכעס על השימוש בקללה ותם לא יבין על מה אני מדברת. כשיש מסיבה או כשאני בקבוצת אנשים- יש לי בעיה לעקוב אחר השיחה או השיחות שהם מנהלים, מכיוון שיש יותר מדובר אחד ואני לא יכולה להתבונן על יותר מפרצוף אחד באותו זמן, מה שיגרום לי לפספס הרבה מהשיחה ומי אמר מה וכשכבר אצליח להבין מה אמרו- כולם כבר יהיו באמצע שיחה אחרת אותה פיספסתי- זו עוד סיבה שאני לא אוהבת ללכת למסיבות. אם אני כבר הולכת, אני נצמדת לבעלי, והוא "מתרגם" לי את כל השיחה המתנהלת בין מספר אנשים. זה מאד מגביל! ניתן לחיות עם זה וללמוד כל מיני דרכים להסתדר, אבל זה באמת מגביל- אני אף פעם לא בטוחה אם מה שאני שומעת זה מה שבאמת נאמר, או שהעיבוד שלי היה מוטעה ו"שמעתי" לא נכון. ואני לא יכולה לעקוב אחרי שיחות אלא אם אני מתבוננת על שפתיים. בטלפון- זה הרבה יותר גרוע! הרבה יותר קשה להבין כי אי אפשר לראות שפתיים או פרצוף בכלל, אז אני כל הזמן מבקשת שיחזרו על מה שאמרו. אנשים לא כל כך סובלניים כלפי מישהי שהם יודעים שהיא אינה חרשת (לא יודעים על APD) ומבקשת אינספור פעמים שיחזרו על דבריהם... מקווה שלא התברברתי יותר מדי. מיכל
