And it's time, time, time

[noosh]

And it's time, time, time

הבוקר, בעודי צועדת מתחנת הרכבת לעבודה (זה משעשע כי אני היחידה בכל הבניין הזה שהגיעה, אני חושבת) ומקשיבה לפיג'יי, חשבתי לי שההיכרות שלי עם רוב האמנים והלהקות שנחשפתי אליהם בשנה-שנתיים האחרונות הייתה נורא מהירה. הקשבתי להרבה אלבומים שלהם אחד אחרי השני, לא ברמה שטחית, אבל פשוט בפרק זמן קצר יחסית, תוך כמה חודשים כבר הכרתי דיסקוגרפיות או חלקי-דיסקוגרפיות. ואז חשבתי על זה, שעם טורי הייתה לי היכרות נורא ארוכה יחסית. שירים בודדים במשך שנה וחצי בערך, ואז כל Little Earthquakes שנחרש אצלי משהו כמו שנה או שנתיים עד שקניתי את Under The Pink ואחריו עוד איזו שנה עד Boys For Pele, ועוד כמה חודשים טובים (אם לא יותר) עד שהקשבתי ברצינות ל-From The Choirgirl Hotel, וכו' וכו'. נכון, בין לבין הכרתי שירים מאלבומים אחרים לפני שהקשבתי להם בתור אלבומים (בכל זאת, מוזיקה זה דבר די פרוץ בימינו), וביסיידים וקאברים שהכרתי בלי קשר, אבל ההיכרות האמיתית עם האלבומים בשלמותם הייתה איטית, ונבנתה, ולכל אלבום היה את הזמן שלו לחלחל, לשקוע, להטחן-עד-מיאוס, להיות פסקול בחיים שלי, לקחת הפסקה, לחזור אליו. והשאלה שלי אליכם היא, איך זה היה אצלכם? אני מבינה שיש כאן אנשים שהתחילו איתה בזמן אמת (

), אבל בכל זאת, זו הייתה היכרות של "ואוי מי זאת, אני חייבת את כל הדיסקים שלה עכשיו!", או משהו איטי יותר? או משהו עם הרבה הפסקות באמצע, או יציב וקבוע לאורך שנים (או התקופה?) ויותר חשוב מזה - אתם חושבים שלאופי ומשך ההיכרות שלכם איתה (כלומר, התקופה ואם היא הייתה מהירה / איטית) יש השפעה על הקשר שלכם למוזיקה שלה, ואליה? איזה סוג של השפעה? הייתם רוצים שזה יהיה אחרת? (נכון שלא יום שישי, אבל התחשק לי לשאול

)

 

[boy for pele]

טוב, אני עונה ראשון.

(לפני שאני עונה. נכון, נועה, אני אומר שכשאנחנו מנתחים את טורי, אני מעדיף שנדבר על המוסיקה של טורי, ולא על עצמנו, אבל השאלה בנויה כך שאני יכול לדבר רק על עצמי. אז אני לא חוזר בי מהגישה שלי, אבל לצורך התשובה, הנה התקף קצר של מגלומניה גלויה וסיפורים אישיים.) אז אני מאלה שעם טורי כמעט מתחילת דרכה, אבל גם הדרך הזו מלאה עיקולים ואבנים מידרדרות מהצדדים של הכביש. וזהו סיפור מסע התלאות המולא שלי עם טורי, שממשיך עד עצם היום הזה. עכשיו אני מחכה לקונקשן שלי מADP ליעד הבא. כמו שאמרתי כבר כמה פעמים, פעם ראשונה שמעתי את טורי במצעד הפזמונים השנתי של 1992. אמנם התאהבתי בשיר, אבל הטעם שלי היה עוד בתהליכי התהוות, ומתוך המצעד אהבתי גם את גאנז נ רוזס, איסט 17, נירוונה, מדונה, רוקסט וטסמין ארצ'ר (נחשו מה נשאר איתי מאז ומה לא כל כך). במשך השנה שלאחר מכן הכרתי בזכות MTV ASIA, שאליו היה מחובר הקיבוץ שגרתי בו, את הקליפים האחרים מתוך האלבום הראשון של טורי. בתור נער מתבגר במשפחה של מהגרים, המילה "כסף" לא הייתה בלקסיקון שלי (אפילו שעבדתי), או ליתר דיוק בארנק שלי. ואף לא בארנק של ההורים. לכן ההיכרות עם טורי (ועם מוסיקה בכלל, המקור היחיד היה להקליט מאוספים של מוסיקה שהיו למתנדבים בקיבוץ) המשיכה להיות יחסית מצומצמת, וזכיתי לשמוע קצת יותר שירים כאשר אי שם ב1993 רשת ג' שידרו את ההופעה של טורי מהארץ, והספקתי להקליט חלק ממנה לקלטת. כאמור, לא הייתי במצב לקנות מוסיקה אז, ולכן כשUTP יצא, זה היה מעשה אמיץ מצידי להוציא 29.90 על הקלטת (לפי מיטב זכרוני, זאת הייתה אחת הקלטות המקוריות הבודדות שהיו לי). על הקלטת הזאת כבר חרשתי ללא הפסקה, הכרתי את השירים בעל פה, אבל לא היה לי יותר מדי עם מי לחלוק את זה. אם חבר'ה צעירים יותר חושבים שעכשיו אין יותר מדי בני נוער שאוהבים/מכירים את טורי, כדאי שהם יידעו שבאותה תקופה פרה-היסטורית, לפני האי מיול, המצב היה גרוע בהרבה. אני חושב שאף אחד חוץ ממני לא הכיר אותה, למרות שלמדתי את ט'-י' בבי"ס של קיבוצניקים, שהתאפיינו בטעם יחסית טוב לערסים העירוניים (בתיכון היו שומעים מיינסטרים, אבל מיינסטרים לא רע ברובו - פינק פלויד, דורז, קווין, גאנז נ' רוזס, מטאליקה, נירוונה.... בני גילי זוכרים שזאת הייתה תקופה נשלטה לחלוטין על ידי הטכנו, אז זה שמתבגרים שמעו מוסיקה כזו זה לא עניין של מה בכך). מפנה חשוב במסע שלי עם טורי קרה ב1996. סיימתי בי"ס, וקיבלתי את המערכת סטריאו הראשונה שלי. היה מבצע, ועם מערכת הסטריאו היה ניתן לקבל 15 דיסקים תוצרת הארץ של הד ארצי, מבין דברים שהיו בחנויות מסוימות. מבין ה15 שלי היו שלושת הראשונים של טורי. למרות המבול היחסי הזה של המוסיקה שנפל עליי, טורי זכתה ליחס מיוחד, וחרשתי על הדיסקים שלה חזק (לדעתי עד לעצם היום הזה LE הוא אחד משני הדיסקים ששמעתי הכי הרבה). זאת הייתה תקופה לא קלה בחיי, ובדיוק בגלל זה שמעתי אותה מלא אז. לא מפתיע שWinter מתקשר אצלי לחלק הכי קשה בתקופה הזו. FTCH יצא ב1998, כשהייתי בצבא. קניתי אותו, אבל עקב סיבות אישיות לא שמעתי אותו אפילו לא פעם אחת. כשנה וחצי מאוחר יותר קניתי את TVAB, ואותו דווקא שמעי לא מעט (אם כי לא חרשתי עליו כמו על הקודמים. פתאום גיליתי את האינטרנט, והישפות שלי למוסיקה הפכה להיות מהירה בהרבה, מה שמנע ממני לצערי להתמקד יותר בכל אלבום ואלבום. אם שואלים, זה האסון האמיתי של תוכנות ההורדה, אבל זה נושא לשיחה אחרת). כנראה שזה לא שמעתי את האלבום הקודם כאילו ניתק זרוע מהשרשרת, והחיבור שלי לאלבום היה פחות חזק. יש אמנים שחשוב להכיר אותם בסדר כרונולוגי, וטורי היא אחת מהם. הדילוג מעל לFTCH היה גם דילוג סגנוני ותוכני, וכנראה זה פגע בחיבור שלי עם האלבומים שבאו לאחר מכן, למרות שאני מאמין שמדובר באלבומים פחות טובים מהאלבומים הראשונים ממילא. למרות זאת, המשכתי לקנות את טורי. ב-2001, כמה ימים לפני שטסתי לשנה קניתי את SLG. לא הספקתי לשמוע אותו אז, וגם לאחר מכן לא נתתי לו יותר מדי שמיעות. אבל הטיול חיזק את החיבור שלי לאלבומים אחרים של טורי. לצורך הטיול הכנתי כ-30 קלטות מבין הדיסקים שאהבתי, וביניהם הקלטתי את LE וUTP במלואם, BFP כמעט במלואו, וכחצי מTVAB. למרות שהיה מדובר בתקופת הפאנק שלה, טורי זכתה להשמעות לא מעטות בנסיעות האוטובוס הלא נגמרות של הטיול. כשחזרתי ניסיתי לשמוע את TFCH, אבל זה לא הלך. ואז יצא SW. זה היה הדיסק הראשון של טורי שלא קניתי. חרשתי על הדיסק בחנות במשך כחודש והגעתי למסקנה שהוא לא שווה קניה, ואני ממילא לא קשיב לו (קצת פרדוקסלי. כשלא היה לי גרוש, קניתי את UTP, וכשעבדתי בשתי עבודות בלי חיים, וויתרתי על SW.) כנראה שהחלק החסר בשרשרת, הדיסק הרביעי, עדיין נתן את אותותיו. יותר מאוחר קניתי את TOAL, וצרבתי את TBK, למרות שבסה"כ עד לזמן קצר לפני ההופעה נתתי לו בערך 3 שמיעות. מפנה נוסף, באופן לא מפתיע היה שנת 2007. הדיסק החדש, ההופעה, השמיעות שלפני, וגילוי הפורום הזה. קודם כל, סופסוף התחלתי לשמוע את TFCH, התגברתי על הדברים שמנעו ממני לשמוע אותו בעבר (לא בטוח שזה דבר טוב, אבל מילא), ועכשיו אני משחזר את החלק החסר בשרשרת. שנית, התאהבתי בADP. לדעתי, היה לי קל יותר לעשות זאת, כי הוא הדיסק הלא אישי/פוליטי הראשון של טורי, אז הוא ממילא לא חלק מהשרשרת, ולא הייתי צריך את מלוא ההנה את הדיסקים הקודמים. ההיחשפות לפורום הזה נתנה לי פרספקטיבה לגבי מידת הפסיכיות שלי לגבי טורי. פתאום גיליתי שיש לא מעט אנשים שאוהבים אותה מאוד, מכירים יותר מהשירים שלה ממני, מקדישים יותר זמן לשמיעה של המוסיקה שלה ממני, יודעים הרבה יותר ממני על הביוגרפיה שלה, מסוגלים לזהות כל ציטוט מהשיר שלה (וכמו שידוע מהסיפור החתימה של נועה, לפעמים אפילו יותר טוב מטורי עצמה ) ואפילו (זה מעכשיו) עוקבים אחרי הסטליסטים שלה מהופעות אחרות. קריאה בפורום נתנה לי תאבון להכיר יותר, או לשמוע יותר מן השירים שלא הכרתי או שהכרתי פחות. כל הופעה גדולה באמת גורמת לך לשמוע את השירים שאהבת אחרת, וההופעה של טורי היא לא יוצאת דופן. ככה שכל הסיבות האלה ביחד גרמו לעליה מחודשת בשמיעת טורי, והחיבור לFTCH עושה את זה לאפשרי. המשך יבוא....

 

[boy for pele]

המשך.

מה שכן, יש כאן בעיה. כנראה כמו אצל נועה, המעבר נעשה עכשיו מהר מדי. הלוואי והייתי יכול לשמוע את אותו הדיסק עכשיו במשך חודש בלי לשמוע יותר מדי דברים אחרים. אבל, כמו שכבר רמזתי, זה עולם שבו הכל נהיה נגיש מדי, מהיר מדי, ואנחנו עוברים מהר מדי מדבר לדבר, במוסיקה ובתחומים אחרים. הולכת ונעלמת רומנטיקה של התאהבות הדרגתית בדיסק. הכל הופך למעין פס ייצור, ואתה לא אומר "אני רוצה לשמוע את זה", אתה אומר "אני צריך לשמוע את זה", איזה עיוות! זה כמובן מזכיר לי את הקטע בלתי נשכח מהנסיך הקטן. השועל אומר לנסיך הקטן לבוא כל יום באותה שעה, ולהתיישב קצת יותר קרוב. ככה הם מתרגלים אחד אל השני, יוצרים קשר, ונהיים חברים. התהליך לוקח זמן, אבל כשהם נפרדים הם יחידם בעולם אחד עבור השני, ושדות החיטה הזהובים תמיד יזכירו לשועל את השיערו של הנסיך. הם מיוחדים אחד עבור השני בזכות התהליך. עצוב, אבל שועל מודל שנות ה2000 כנראה היה אומר לנסיך הקטן "בוא. שב. חברים? סבבה, קח מייל, תכתוב כשבא לך." מרות שהם היו אומרים שהם חברים, השועל כנראה היה עוד אחד מבין 500000 שועלים אחרים עבור הנסיך, והנסיך היה עוד אחד מבין 500000 ילדים עבור השועל. ושדות החיטה לא יזכירו לשועל את שיערו של הנסיך הקטן. כן, ככה זה גם עם דיסקים. בהתחלה זה דברים עגולים עם חור בקופסה מפלסטיק. ואתה מתקרב אליהם, יום אחרי יום. לאט לאט. אז בינתיים נהייתי חבר אמת של שלושת הדיסקים הראשונים. הם אילפו אותי, ואולי גם אני אותם. אז מי שקרא את הספר בטח זוכר שאתה אחראי למי שאתה אחראי למי שאתה מאלף. ושהעיניים לא רואות את החשוב ביותר. אז למרות זאת, אני מקווה שתהיה לי את התבונה להתקרב לדיסקים האחרים של טורי צעד אחר צעד, ולאלף גם אותם. מקווה להימנע מפיתוי להפוך אותם לחברים אינסטנט, ומקווה לגלות בהם את מה שלא רואים בעיניים. או לא שומעים באוזניים. אז אני מחכה לקונקשן הבא, רק שאני מקווה שתהיה לי הסבלנות והגשיה הנכונה להכרות עם היעד. התחלתי לכתוב במצב רוח אחד ואני מסיים במצב רוח אחר. פוסט ארוך. מגיע לכם פרס אם קראתם עד הסוף.

 

[black crow]

מגיע לך פרס על ההשקעה

קראתי עד הסוף ומאוד התחברתי, אני לא אוהבת לכתוב יותר מדי, תמצות הוא בבסיסי, אז.... זה התחיל בישיבת לילה מטורפת בבית של חברה בכיתה ח'- אמא שלה שיחקה את תפקיד המנטורית לאותו הערב. התחלנו בהורסס והתאהבתי ומשם- ליוויתי כל אלבום בסבלנות, וגיליתי בוא אותי ואת טורי , לעיתים חצופות ובועטות, לעיתים סרקסטיות ונועזות, לעיתים רכות ואוהבות אך לרוב כואבות מאוד עד מעמקי ההוויה. למדתי איתה יחד לשיר, היא הייתה מעין מורה לפיתוח קול שלי, ואין שירים שלה שאני לא אוהבת. המעבר שלי היה איטי וסובלני למרות שלפעמים אלבום חדש היה צריך להמתין לסיום הנבירה בקודם( זה קרה עם עוד אומנים אחרים אך לא באותן רמות- כזו טורי מיוחדת) ניסיתי פעמים רבות לאזן את המקום החם בלב השמור לה עם אוזן ביקורתית, אך רמת יצירתה גאונית וחודרת, גם בשירים שקשה להתרגל אליהם. מבחינתי האלבום האחרון עדיין ממתין..... עדיין מגלה אותה גם באלבומים המוקדמים ואוהבת כל רגע ולרגל השנה החדשה מאחלת לעצמי שבריר מהיצירתיות שבה לעצמי, גם אני רוצה ליצור! אוהבת חוף

 

[מועדון לקוחות]

השמיעו פעם ברדיו את ההופעה של מ-92 ../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif../images/Emo2.gif

 

[boy for pele]

כן.

האמת, יש סיכוי שאם אחטט ביית של ההורים שלי, אמצא קלטת מאובקת שעליה הקלטתי חלק מהשידור ברדיו.

 

[behappy]

!!!!! בבקשה בבקשה!

 

[InBaR 85]

כןןןןןן

[מצטרפת לכל המתחננים]

 

[rfranko]

חחח.. סירקל &סירקל אגיין&אגיין ../images/Emo18.gif

ואי.... אני עם טורי פחות או יותר בזמן אמת, התחלתי בUTP ואז גרתי עליו עמוק עד שיצא BFP ובאותה תקופה גם גיליתי את LE (כן באיחור), ואז בסדר כרונולוגי של כל אלבום עם הזמן שלו להיטחן ולהטמע עמוק כשהזמן בין אלבום לאלבום באמת נותן את האפשרות הזו... וכמובן שכל אלבום קשור לי לשלב אחר של החיים בצורה החיובית ביותר. וליתר חפירה על מה היא עשתה לי, אני מפנה לתשובה שלי על שאלתה הקודמת של נועה, איך הייתי בלי טורי חגשמח ושנה טובה

 

[ירגזי כחול]

מהרגע שהתחלתי לא הפסקתי

אלא אם כן חרישה על אמנים אחרים נחשבת כבגידה

אבל זה היה בדיליי על.כאילו, של, אחרי ביקיפר וזה. מה לעשות, כמו שלקח לי זמן לגלות מי אני, או לתת לזה אישור.. כך, וכו'.

 

[behappy]

טוב, כל האורחים שלנו מאחרים!! אז..

|החפירות| ונראה לאן נגיע. ממממ... די סיפרתי על זה. שמעתי את האלבום הראשון כשהוא יצא וזה נכון מה שבוי פור פלה כתב, בתקופת טרום עידן הנט וההורדות ההקשבה הייתה אחרת לגמרי. זה לא קופי& פייסט כמו עכשיו וזה לא כזה אינסטנט, גם לא מבחינת החשיבות והמשמעות של האלבום שניתנת לו בעקבות הציפייה לשמוע אותו ובעקבות העובדה שזה לא האלבום העשירי שהורדת היום מתוך תוכנת ההורדה שלך ושמעת אותו במדיה פלייר יחד עם כולם. זה לפתוח את הניילון הדקיק של העטיפה של הקסטה או הדיסק- כמה שנים אח"כ- ולשים את הקסטה/דיסק במערכת, ותוך כדי לפרוש את הניירות של הקלטת ולקרוא את הליריקס ואת כל הקרדיטים, ואז להריץ קדימה ואחורה ואז לשמוע את האלבום בלופים ולקחת אותו איתך לנסיעות ולביצפר ולשמוע אותו דבר ראשון אחרי שחוזרים הביתה מהלימודים. אבל זה מאוד מהול בכלל בנוסטלגיה ובגעגועים לילדות ולמה שלא יחזור ובכלל, היום אולי ההקשבה היא אחרת אבל היא עדיין יפה ומשמעותית ואולי יש בה צדדים אחרים שלא היו אז- של לחפש חומר על משהו שבכל זאת מטלטל בך משהו קצת אחר מכל המשהואים שהורדת באותו יום, ומיומנות של האוזן להקשיב ולנתח ול"התמקצע" במגוון גדול יותר ממה שיכל להיות אז. אניוואי. גלשתי לגמרי. אז שמעתי את LE וזו הייתה גם תקופה ששמעתי נירוונה ופוליס וביטלס וקווין [יוו איך אהבתי את קווין!!] בכמויות ודרך טורי התוודעתי לג'וני מיטשל, המוכר בטאוור הנהרייני אמר שכדאי לי אם אני אוהבת את טורי [ואגב, הוא אמר שטורי לא הוציאה יותר דיסקים!! ומה עם YKTR? בושה. איפה איפה הוא עכשיו הפוחז

] אח"כ יצא UTP ושמעתי אותו ואז התחילו דיונים ביני ובין חברה שלי שהיינו היחידות שבכלל שמעו אותה בנהריה נראה לי, מה יותר יפה, ולא הצלחנו להחליט וזה היה חורף כזה של אהבה ראשונה שהייתה לי אז ושל מלא דברים, המון התבגרות, והמון גילויים של מוזיקה. 2 האלבומים של אח"כ כבר היו בתיכון והיו פסקולים של הטירוף שלי בעצמי שהיה לי אז. אבל בגלל FTCH התשוקה שלי לתיאטרון ולכל מה שקשור בזה התגברה מאוד ואין לי מלים מדויקות ל-למה יצא ככה. וטווינקל הרדים אותי בלילות בלי שינה. והרגיע והיה נקודת אחיזה. בצבא יצא הSLG וזה היה.. פפפ. בצבא ממש לא הכרתי את עצמי. כאילו השתניתי לגמרי מהילדה שהייתי. כל הירוק הדוגמטי הזה גרם לי עוד יותר לפרוץ אותו וSLG היה בדיוק הלגיטמציה הזו לפרוץ גבולות. אח"כ קצת הזנחתי את טורי. וזה היה קטע מצחיק שקצת אחרי שטיילתי בארה"ב SW יצא אבל גם בו התעמקתי רק מאוחר יותר. בעצם, את 5 האלבומים הראשונים שמעתי בצורה מאוד מעמיקה, אחד אחרי השני, נתתי לכל אחד את הזמן והמקום והגיל לחלחל בו למרות שהיום הם כאילו מתחדשים עם כל האזנה והאינטרפרטציות אחרות, וזה מה שהופך אותם ליצירת אמנות. היכולת להתחדש ולהתאים לי [ולא רק לי] בכל כך הרבה מצבים ונקודות השקה. SW ו TVAB שמעתי די בדיליי, וב- TBK חזרתי לשמוע אותה כשזה בדיוק יצא וזה היה נכון ויפה. אגב, אני ממש אוהבת אותו=] עכשיו עם ה-ADP אני מנסה לעשות מה שעשיתי עם האלבומים הראשונים: לשמוע אותו ולתת לו לשקוע ולשמוע שוב ולקרוא ליריקס וזה כייף. שנה טובה אנשים!!

 

[rfranko]

פשוט מקסים, וזה לא הגפילטע מדבר

 

[behappy]

../images/Emo24.gif

 

[shiray]

אצלי האמת שאני אפילו טיפה מתביישת

בכל ההכרות שלי עם טורי, כי עכשיו זה משהו שאם יש אנשים שאני רואה ששומעים ככה טורי, זה מחרפן אותי. אבל אל תחמירו- לא היו לי אמהות מגניבות של חברות, אחיות גדולות וכ"ו שינחו אותי... בקיצור, את הסיפור של סמלס לייק נראה לי שכולם פה מכירים, כי די כתבתי עליו באיזה 3 הזדמנויות שונות. עוד באותו לילה אני זוכרת שכבר היו לי מלא שירים שלה במחשב, אבל שוב- הכל היה מבולגן לגמרי, וככה זה נשאר הרבה יותר מדי זמן. אותו ערב היה בחופש הגדול בין ט' לי', בדיוק במעבר לתיכון (גם את זה כבר כתבתי מלא...). אז על מה אני מתביישת? על זה שכשהתחלתי לשמוע את טורי היא הייתה מוזיקת רקע, וטורי לא יכולה להיות מוזיקת רקע בחיים. פשוט קלטתי משהו בבחורה הזאת, בלחנים ובקול שממש אהבתי, ומשום מה פחות התעמקתי. אולי בגלל שעד אליה לא הכרתי כ"כ אמנים שיכולת הכתיבה שלהם כ"כ מדהימה ומצדיקה ישיבה ממושכת מול הליריקס, שמיעה בריפיט ופענוח כל מילה... גם בגלל שבניגוד לקודמיי, הכרתי אותה כבר אחרי המון דיסקים, לא ידעתי מאיפה להשלים. העושר המוזיקלי שלה היה כבר כזה גדול שהוא בלבל אותי לגמרי. רק כשיצא TOAL קניתי אותו, ואז כשיצא הביקיפר כבר ידעתי מראש, ואבא שלי בדיוק טס לארה"ב אז ביקשתי את האלבום+הביוגרפיה... רק בשלבים האלה התחלתי יותר להתעמק בה. הבעיה בהכרות הזאת, והסיבה שהיא הייתה כ"כ איטית, לדעתי היא לא מעט בגלל שמשום מה הייתי בטוחה שאני לגמרי לבד בזה. זה התחיל מזה שאף אחד מהחברים והחברות שלי לא הכיר אותה בכלל. הייתי הולכת לטאוור והרבה מוכרים אפילו לא כזה הכירו אותה. על גלגלצ אין מה לדבר, כי זה לא היה 92 עם קרוסיפיי. כשטסתי למשלחת לגרמניה בין י' לי"א, צרבתי דיסק MP3 של טורי, ואני זוכרת שלמישהי נגמרה הסוללה בדיסקמן, אז נתתי לה את שלי והדיסק של טורי היה בפנים, ותוך כמה דקות היא חזרה אליי כמו אחרי טראומה רצינית ,ושאלה מה זה הדבר הזה... אפילו לא טרחתי להסביר לה. הייתי בטוחה שהיא לא תבין, שאני לגמרי לבד, אבל לא כזה היה אכפת לי . בקיצור, חייתי בבועה שאני לגמרי לבד בזה, ואף אחד לא ממש נתן לי סיבה לחשוב אחרת. עד שהכרתי את החברה הכי טובה שלי. בזמנו ניהלתי את הפורום של ניקול קידמן (אמרתי לכם, סמלס לייק הגיע מביקורת על מולאן רוז', שהייתה לי די אובססיה אליו... תוך שבוע גיליתי שתי ג'ינג'יות...), ואז, בערך כשהביקיפר יצא, ראיתי שלמישהי מהפורום יש בכרטיס האישי ציטוטורי, אז ישר התלהבתי ודיברנו ונפגשנו ואז חזרתי עוד יותר לטורי (במקביל הרי שמעתי עוד מלא אמנים...), וזה התחזק. רק כשהיא סיפרה לי שהיא הכירה את טורי דרך חברה שבאה אליה, כל פעם עם דיסק אחר, קראה איתה את הליריקס וסיפרה לה איך היא ניתחה כל שיר... כ"כ קינאתי בחברה שלי, שגילתה את טורי כמו שצריך. שידעה שהיא לא לבד בזה, ושלא נתנה לטורי להיות מוזיקה רקע בלי להבין יותר מדי... אז די נפל לי האסימון. קניתי את LE והכרתי אותו כמו שצריך סוף סוף, אחרי ששנים שמעתי שיר פה ושיר שם. מיד אח"כ הגיע UTP, ובמקביל גם יותר הייתי מספרת לאנשים מי זאת טורי (טוב, כל הזמן הדיסקים שלה היו לי באוטו. לא הייתי יוצאת מהבית בלי לקחת אחד מהם). זה הוביל לזה שקיבלתי במתנה פעמיים את LE (סתומים... הראיתי להם את האריזה ברכב... והם היו בטוחים שהם המציאו משהו), ומיד השניים הוחלפו בFTCH ןBFP והשאר באמת די היסטוריה... אז האם לדרך ההכרות המעוותת שלי יש השפעה על איך שאני מרגישה עכשיו לטורי? לדעתי מאוד. אולי דווקא בגלל שההתחלה הייתה צולעת. כשאני חושבת על זה, אני מרגישה עם טורי כאילו היא מן חברה מהכיתה, ששנים היינו מדברות. היי וביי. נפגשות קצת שתינו מדי פעם, אבל לא באמת חברות הכי טובות או משהו. לא מספרות אחת לשניה את כל הסודות והרגשות. חברה כזאת ברקע, ואז פתאום כאילו אחרי שנה ומשהו מגלים הכל מחדש. יש תחושת החמצה קטנה, של "למה בזבזתי שנה וחצי על לשמוע אותה ברקע ולא לקלוט מההתחלה עד כמה היא מדהימה?!?!", אבל מצד שני, מה כזה בוער? מאז הושלמו החורים בהשכלה, ואין מישהו שמכיר אותי שלא יודע כמה אני אוהבת את טורי... בכל מקום חחח. במיונים למאבחנות, הייתי הראשונה שהיתה צריכה להציג את עצמה, ואחד הדברים הראשונים שאמרתי היו "אני ממש אוהבת מוזיקה, בעיקר יוצרות שאף אחד לא מכיר, כמו טורי איימוס..." ומשהו שפעם הפריע לי קצת, נאמר בשלמות כזו, ומאז עברו כבר שנתיים וחצי, והאהבה הזו רק הולכת וגדלה...

 

[מועדון לקוחות]

ביום שפרסמו את ההופעה רשמתי במסנג'ר ובסקייפי

טורי איימוס מגיעה לארץ !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (give or give כמה סימני קריאה) וכל מי שדברתי איתו שאל אותי מי זאת וישר הלך לחפש שירים שלה ברשת. ואחרי ההופעה שמתי תמונה שלה גם במסנג'ר וגם בסקייפי אז אותו כנ"ל. ומצד אחד זה שמח אותי ש"אני מעבירה את זה הלאה" ושאולי עוד מישהו אחד יתחיל ממש לאהוב אותה. ומצד שני זה מעין זילות - עברתי איתה כ"כ הרבה שנים, כמעט בלי שאף אחד מסביבי ממש יאהב אותה - למרות שהכרתי אותה מידיד שלי, וידיד אחר שלי גם די אוהב אותה ואפילו חבר שלי הכיר אותה כשהכרנו, אבל אין מישהו שממש הרהיב עוז מעבר לאלבומים הראשונים שלה (LE, UTP ו-BFP), ופתאום עכשיו מישהו סתם מגגל טורי איימוס או רושם בקאזה או אימיול טורי איימוס ופתאום יש לו הכל....בלי להתאמץ. ואני, קניתי את כולם או לפחות דאגתי שאבא יקנה לי בארה"ב או בדיוטי....זה כאילו זה נעשה קל מדי להשיג אותה. אבל היום אני אומרת הרבה פחות בחשש "טורי איימוס", כי אני יודעת, שיש עוד הרבה כמוני, ושזה לא כזה מוזר ולא מוכר. חג שמח לכולם, ליבי

 

[rfranko]

גם אצלי אני אומרת 'טורי' עם פחות חשש...

פעם ממש שנאתי להגיד את זה כי ממש שנאתי את 'מי זו?' ולהתחיל להסביר או יותר מזה את התגובות שהיא כאילו כבר גמורה וסתם ממחזרת או את אלה ששאלו אותי אם אני כבר לא מבוגרת מידי לשטויות האלה (אה! לעולם לא !!!) והיום אחרי הפז"מ שיש לי אני כבר פחות מחשבנת, "אתם לא יודעים מי זו? נא!זה לגמרי החור בהשכלה שלכם"

 

[shiray]

חחחח לך לפחות היו כאלה שידעו להגיד שלדעתם

היא ממחזרת... אצלי זה הסתיים ב"מי זו?". היה רק אחד מהמגמה שאמר שהוא שמע אותה פעם, ואז הוא שמע את הקאבר שלה ללאבסונג, והוא ממש אוהב את הקיור, ומאז הוא לא סלח לה או משהו... טוב שלא. וזהו, אצלי ממש היה את השלב של לצאת כזה החוצה, וגם אם זה להגיד לאנשים שמעולם לא פגשתי שאני אוהבת מישהי לא מוכרת, שקוראים לה טורי, זה פתאום הראה לי כזה שיאללה לא אכפת לי, והן לא מכירות אותה אז באסה להן... אולי עוד כמה שנים הם יגלו אותה בדיעבד ממש ממש עצבני ואולי לא.

 

[shiray]

אווו איזו אחווה

אני ממש מבינה אותך בזה. איך שאני שמעתי על הטור והחלטתי שאני ממש רוצה לטוס לאירופה לראות אותה, ורק חיכיתי שהיא תמשיך שם עד ה19.7 (שחרוריישן), התבאסתי לאללה מזה שהחברה הטובה שכתבתי עליה היתה בחו"ל, וידעתי שזו חויה שאני לא אעבור איתה. ואז פתאום חברה משותפת של שתינו דרך המסנג'ר, שבהתחלה אני הכרתי ואז גם חברה שלי והיא הכירו בדרך ביזארית במסנג'ר, התחילה לדבר איתי על טורי. ואז נכנסתי לפרדוקס רציני- ממש היה חשוב לי לטוס, והיה ברור לי שאני לא אטוס לחו"ל לדבר להופעה, אבל מצד שני החברה הזו לא באמת מכירה את טורי, היא סתם התחילה לשמוע אותה עכשיו והיא לא מנתחת שירים שלה או קוראת אפילו ניתוחים שאחרים עשו, אלא רק נהנית מהלחן (ואני אמרתי לה לקרוא את הליריקס!!! זה מבחירה! לא כמוני, שלא היה לי מישהו שינחה אותי בכלל), אבל היא לא הקשיבה לי... בסוף בכלל איך ששמעתי שטורי הגיעה לארץ היא גם קראה על זה והיה ברור שנלך ביחד, ועדיין היו לי את הלבטים האלה- מצד אחד היא כן רוצה ללכת, כי היא כן אוהבת את היי ג'ופיטר ופריטייל וקרוסיפיי והיא קנתה את ADP, אבל מצד שני זה לא היה אפילו עשירית קסום כמו שיכל להיות עם מישהי שבאמת מכירה את טורי ואוהבת אותה לפחות כמוני. בגלל זה גם ממש שמחתי למכור לך את הכרטיס, אחרי שגילינו שהיא לא תוכל להגיע, למישהי שאוהבת אותה כבר המון זמן ולעומק ומרגישה שהיא חלק ממנה...

 

[מועדון לקוחות]

אווווווווו, יקירתי, עשית לי את השנה ../images/Emo23.gif

עם הכרטיס ההוא.....וואו. הכל לטובה, כמו שאומרים - למרות שפעם הבאה אני אטרח לקנות כרטיס על ההתחלה |נוזפת בעצמי|. אבל בעצם ממש שמחה שהכרנו

. ובחיי, איזה יום מגעיל - אני לומדת למבחן נורא ואיום ביום שני הבא, ובא לי לחתוך, כי זה fucking ראש השנה. והודעות כאלו ממש משמחות אותי

או בקיצור - תודה רבה

יום טוב לכולם, ליבי

 

[shiray]

חח רק את השנה?!

ואני בקושי למדתי היום... חברה שלי, שניגשת בדצמבר, באה אליי כי הצעתי לעזור לה, וחשבתי שאני אלמד מללמד אותה, אבל בקושי למדתי תכלס, ומאז שהיא הלכה אין לי כח ללמוד חחח