:Anandamayi ma

[ינוקא1]

אני מאמין שזה כן משנה

זה נכון שאפשר לראות את עצמינו כ"בוחרים" או כ"לא בוחרים" , וניתן הגיונית לומר גם את זה וגם זה.
&nbsp
אבל מבחינת התפתחות אישית , עדיף לאדם לראות את עצמו כ"בוחר".
עדיף לאדם לקחת אחריות על עולמו ועל מי שהוא.
&nbsp
ככל שהאדם יותר "פאסיבי" , יותר חושב ש"עשו לו" , הוא מפותח פחות.
תמיד תראה שאנשים בעיתיים מאשימים את כל העולם במצבם , ומתעלמים מחלקם.
הם גם לעולם לא יודו בטעויות שלהם.
&nbsp
ותמיד תראה שאנשים חזקים לוקחים על עצמם אחריות -
הם מכירים בכך שעולמם הוא יצירה שלהם.
והם לפעמים לוקחים אחריות אפילו על טעויות של אחרים.
&nbsp
יש לפרנקל ב"האדם מחפש משמעות" כמה פנינים בנושא .....
&nbsp

 

[נציב המים]

לא יודע מה "עדיף לאדם"

אולי גישות שונות מועילות לאנשים שונים במצבים שונים.
לא בטוח שכולם "מתפתחים" באותו הכיוון ובאותו האופן.
בעניין ה"פאסיביות" וההאשמות - נדמה לי שההשפעה שונה ממה שכתבת.
כשאין מי שעושה, גם אין מי שאשם, ואז בכלל אין צורך לחפש אשמים.
אחד השימושים של הגישה הזו הוא המיקוד ב"עשייה" ולא ב"עושה".
ממה שיצא לי לראות, התוצר העיקרי שלה הוא סלחנות, לעצמך ולאחרים.
מצד שני, היא קצת "מדכאת" יכולות אחרות, כמו "לקיחת קרדיט" או "קידום עצמי".
יש מקרים בהם היכולות האלה שימושיות מאוד, כך שכדאי לעתים לאפשר גם אותן.

 

[ינוקא1]

פעם , לפני שנים רבות ...

כשעוד הייתי דתי למהדרין (לא כמו היום "דתי לפי דעתי") , הבנתי כי אינני מוכרח להאמין בדת.
הבנתי כי מבחינה הגיונית , "אין לי הוכחות" מובהקות לכאן או לכאן. הבנתי אני יכול להגיד שזה נכון ויכול גם להגיד שלא.
&nbsp
ואז נשארה לי השאלה , אז מה אני עושה ?
&nbsp
אז עשיתי "התבודדות" בטבע כמנהגי באותם הימים , ובאמצע ההתבודדות אמרתי לעצמי "אני בוחר להאמין".
והרגשתי איך אמירת המילים "אני בוחר" , פותחות את הלב.
כי אינני מוכרח להאמין , אני בוחר להאמין.
הלב נפתח , כי עצם ההבנה שאני בוחר למרות שאינני מוכרח , פותחת את הלב.
&nbsp
ואמרתי שוב לאט ובשקט , "אני בוחר להאמין".
והרגשתי שוב איך הלב נפתח.
איך הבחירות שלי מגלות את היופי והטוב שבתוכי.
&nbsp
ואמרתי שוב לאט ובשקט "אני בוחר להאמין".
והרגשתי איך המילים הללו עוזרות לי לגלות את העוצמה שלי - כי אני לוקח אחריות על משהו.
כי אף אחד לא מכריח אותי לזה , אני פשוט בוחר ויהיה מה שיהיה.
אפילו אם אמות על בחירותי , אני מקבל זאת.
&nbsp
ואמרתי את זה לעצמי שוב ושוב.
ומאז אני אדם בוחר.
&nbsp
בהמשך גם קראתי את פרנקל , והבנתי עד כמה עצם "הבחירה לבחור" , הופכת את האדם לבן אדם.
&nbsp
&nbsp

 

[זה פשוט]

אין מי שעושה הכוונה שאין הזדהות עם העשייה. בהחלט!

 

[זה פשוט]

"אין לי ראש למילים ארוכות"

הסברתי קצת למטה יותר מה שרציתי להסביר ואין לי יותר מה להוסיף.

 

[mayan37]

לא הבנה אלא הרהור מוטעה חסר תוחלת

אכן מחשבה על הדברים לכאן או לכאן היא שוות ערך. השקפה שגויה היא השקפה שגויה.
ראיה נכונה לפי בודהה של מאפיני המציאות כן כוללת העדר עצמי, יחד עם אי קביעות ואי שביעות רצון.

 

[ינוקא1]

עניתי בשרשור אחר.

 

[lightflake]

ברור..

 

[ינוקא1]

אני חושב שאתם מסתבכים

מציע לך לצאת לריצה קלה.

 

[lightflake]

אתה חושב יותר מדי

 

[ינוקא1]

דווקא לא ....

אני לא נוסע להודו לאיזה מוג'י , כדי שיגיד לי ש"הכל כבר כאן".... אם הכל כבר כאן , מה אתה מחפש בהודו ומה אתה מחפש אצל מוג'י ?

אני לא מחפש יותר מידי לראות מה אני או מי אני - כפי שכתבתי , רק מעשי והתנהגותי אומרים "מי אני" .
לא חוויות ולא מדיטציות.

כמו כן אני לא חושב כל הזמן "איך להימנע מהסבל" \ "איך למחוק את האישיות שלי" , ולא הופך את זה לאובססיה שמשכיחה ממני כל דבר אחר.
(מהצד רואים כמה שאתם סובלים מרוב שאתם מנסים להימנע מסבל.....)

אני פשוט חי חיים רגילים , עובד בעבודה רגילה , גר בשכונה רגילה , נפגש עם אנשים רגילים , משתדל לעשות טוב ככל יכולתי.
על הדרך אני גם מציב לעצמי אתגרים שונים , ונהנה להגשים אותם.
(ולא רק בתחום של ריצה).
אני קורא לזה בשם "התפתחות".

ולמרבה הפלא : אין בי פחד מסבל , אני מרגיש מאוחד עם הכל , וממוקם גבוה במדד האושר העולמי.

 

[lightflake]

לא יותר מדי כלומר, פחות מדי?

 

[ינוקא1]

שניכם מזכירים לי אותם :

 

[ינוקא1]

אגב ,

הרעיון היפה בסרט המדהים הזה , הוא "יחסיות" :
&nbsp
כל "שם" זה רק יחסית ל"כאן".
כך שאי אפשר באמת להיות "שם", ואתה כל הזמן נמצא "כאן" ....
&nbsp
הטעות של הילד החמוד היא ההתיחסות ל"כאן" ושם כאל מקומות מוחלטים ולא יחסיים , לכן כשהוא רוצה להיות "שם" ואומרים לו שהוא "כאן" הוא מתאכזב שוב ושוב.
&nbsp
כך גם החשיבה שלכם על ה"אני" מגושמת :
&nbsp
כמו הילד אתם חושבים עליו במונחים מוחלטים של "יש" ו"אין" , הארה וחוסר הארה , "אין מי שעושה" וכדומה , וכמו הילד החמוד אתם מתאכזבים שוב ושוב.
כי אינכם מבינים כי כל ההתיחסויות ל"אני" , להארה , לבחירה וכדומה , היא אך ורק במונחים יחסיים , שזה מישור אחר של חשיבה.
&nbsp
&nbsp

 

[זה פשוט]

נכון שהסתבכתי בעבר. זה לא ככה יותר. זה פשוט

הפוסט של השאלות שהעליתי מבחינתי כבר לא נכון כמו הפוסט האחרון של לא לעשות.
עברו כבר כמה ימים וזה רק הולך ומתחזק ואני חשה קלילה ורגועה ושמחה יותר
דוגמא מהחיים. אתמול הייתי צריכה להחליט משהו חשוב בנוגע לאיזה מצב רפואי
לא נלחצתי כבעבר והתלבטתי ארוכות. התשובה הגיעה מעצמה.
אם לא אכתוב כאן בשבוע הבא, דע שהתשובה לא היתה נכונה

 

[ינוקא1]

הפורום עושה לך טוב

אני קצת כותב קשה ובוטה , אבל זה מכוונה טובה ומאהבה :

מבחינתי השאלות שהיו לך אז זה פשוט היה בלבול מוח מיותר.
זו לא היתה "עשיה נכונה".
(בניגוד לנאדה יוגה , שזה כן סוג של "עשיה נכונה").

אז שחררת את בלבול המוח המיותר , ואת חשה הקלה.
עדיין תוכלי להתפתח יותר ולהתחזק בגוף ובנפש כאשר תבצעי "עשיה נכונה" (וכן יש כזו) אך כעת זה הזמן בעיקר להנות מההקלה של שחרור העומס המיותר - החקירות המוזרות ההן .

בעתיד אני מאמין שכן תבצעי תרגולים שונים , אבל זה יהיה הרבה יותר נכון , הרבה יותר בקלילות , והרבה פחות בלבול מוח.

 

[זה פשוט]

הפורום לא עזר לי אלא הניסיון להבין מי אני.

קצת ענווה בחייך

רוב החיפוש נעשה מחוץ לפורום.
כשאני כותבת כאן אני לא מנסה לשכנע אף אחד חוץ מאת עצמי
אבל היה לי נחמד לכתוב.
&nbsp
בסוף החיפוש גיליתי שאין מה לחפש או לעשות כי אין מי שיחפש ואין מה למצוא.
לדעתי זו המטרה האמיתית של החיפוש.
זה פרדוקס שעוברים בדרך לפשטות הזו.
אני יכולה להמשיך לכתוב על זה כי זה מהנה אותי אבל עכשיו מתפנה לי זמן לעשות עוד דברים ששמתי בצד בשביל החיפוש. הקדשתי לו שלוש שנים מלאות מחיי!
&nbsp
אני ממשיכה עם הנאדה יוגה (כאמור, בלתי נפרדים) אבל סיימתי את חיפושי.
ואם יתברר שלא, אז לא.
&nbsp
הסבל נבע מההזהות עם תחושת "אני". כל דבר היה מקושר לאני הזה וזו צרה צרורה.
כשהגיעה ההבנה שדברים קורים מעצמם לאף אחד, הסבל התחיל להתכווץ. ("לנשור")
פעם לקחתי את עצמי ואת האחרים ברצינות. היום זה כבר לא ככה.
אפשר לתת לכל המופעים לעלות בלי להתרגש.
&nbsp
ינוקא, מה שאנחנו עושים בפורום זה מתווכחים עם מילים...
אתה כותב שיש מי שעושה ובוחר ומתכוון לאלוהות.
אני כותבת שאין מי שעושה ובוחר ומתכוונת למודעות, למציאות.
שנינו מתכוונים בדיוק לאותו דבר.

 

[ינוקא1]

גם הפורום זה חלק מהנסיון להבין ....זה לא נפרד.

רק שהפורום משמש כ"קטליזטור" -
עצם זה שהוא מעמת אותך עם הבנות שונות , דעות שונות , אנשים שונים , "מכריח" אותך לענות ומאתגר אותך - גם אם זה לא תמיד נעים , בתהליך הזה באות תובנות מהר יותר.

כולנו נישאר כמו שאנחנו אם לא יופעל עלינו לחץ.
זה חוק פיזיקלי - כל גוף שואף להתמיד בתנועתו כל עוד לא הופעל עליו כח חיצוני.
הפורום מפעיל עליך כוחות חיצוניים , גורם לשינויים אמיתיים ב"אני" שלך (לכן יש לפעמים הרגשה לא נעימה

).
אך את מרוויחה מזה התקדמות מהירה בדרכך.

ולגבי סוף דבריך : אני לא כותב ש"יש מי שעושה" , אני גם לא כותב ש"אין מי שעושה".
שתי הדעות הללו מוטעות , וזה לא משנה אם תקראי לזה אלוהות או מציאות.

אני עושה העתק הדבק למה שכן כתבתי :

"אם נשווה אותך יחסית לאבן , למשל , אז ברור שיחסית לאבן אצלך "יש מי שעושה" , ושום דבר לא נעשה מעצמו.
את לא פאסיבית כמו האבן.

לעומת זאת , אם נשווה אותך להוויה , או ליצור מפותח כמו השמש , למשל , אז את כמו האבן.
ואז ברור ש"אין מי שעושה".

(זה אולי נשמע מסובך , אבל זה פשוט בדיוק כמו ההבדל בין "כאן" ו"שם" צריך רק להשתחרר מהחשיבה במונחים מוחלטים של "יש" ו"אין")."