NacroMittler
New member
An interesting game
היי חשבתי להריץ איזה משחק מעניין שראיתי לפני כמה שנים בפורום בדימונס שבו מישהו כותב קטע קצר של סיפור וכל פעם מישהו כותב עוד קטע ועוד קטע... אז אני אתחיל: אתה רואה שני מג'אידים עומדים מולך, מחיכים. אתה מכיר את האנשים האלה, אבל משהו נראה פה מוזר. פתאום אתה מצליח להבין מה לא מסתדר! צורתם של האנשים אינה קבועה! היא משתנה ממש מול עינך! לאט לאט הם מתחילים להתארך, עורם מקבל גוון ירוק מבחיל ועינהם אדומות משנאה. ניבים ארוכים מבצבצים מפיותיהם הרעבים וידיהם ורגליהם קטנות ומצתמקות. לבסוף, ניצבים מולך שני נחשי ענק, מביטים אלייך במבט נבזה. אך הם אינם מתקדמים לכיוונך. במקום זאת, הם מתחילים לזחול אט אט לכיוונה של דמות שלישית הנמצאת באיזור. אתה מזהה את הדמות בתור אביך, ישן שנת ישרים. לא מודע לדבר מן המתרחש. אתה מנסה לצעוק, להעירו, אבל שום קול אינו בוקע מפיך. אתה מנסה לרוץ אליו, להצילו מן הרוצחים קרי הדם השועטים לעברו, אך רגליך אינן מציטות לפקודותיך. במקום הן פונות לאחור ומתחילות לנוס על נפשן, לוקחות אותך איתן בניגוד לרצונך. אתה שומע צעקה חדה הממלאת את החדר בהד קולני ומועוכת את ליבך מצער: "היי קלבורן, תתרכז! זה החלק הכי חשוב ואתה שוב חולם בהקיץ. מכה אחת כזאת יכולה בקלות להטות את כף המאזניים. לטובתך או לרעתך. אתה בכלל מקשיב לי?!" צעקותיו של קינפו היעורו אותך מן החלום המוזר שבו שקעת ואתה מוצא את עצמך עומד מסוחרר בחדר האימונים, כאשר המאסטר שלך צועק משהו בקשר לזה שאתה לא מקשיב ושזה עלול לעלות לך בחייך, אבל אתה יותר מדי תשוש מכדי לנסות ולהקשיב. זה כבר השבוע השלישי שבו אתה סובל מן החיזיונות המוזרים האלו, והם רק הופכים ונהיים יותר חזקים. איכשה, אתה מרגיש שמשהו רע עומד לקרות! אתה יודע את זה! והבטן שלך אף פעם לא משקרת.
היי חשבתי להריץ איזה משחק מעניין שראיתי לפני כמה שנים בפורום בדימונס שבו מישהו כותב קטע קצר של סיפור וכל פעם מישהו כותב עוד קטע ועוד קטע... אז אני אתחיל: אתה רואה שני מג'אידים עומדים מולך, מחיכים. אתה מכיר את האנשים האלה, אבל משהו נראה פה מוזר. פתאום אתה מצליח להבין מה לא מסתדר! צורתם של האנשים אינה קבועה! היא משתנה ממש מול עינך! לאט לאט הם מתחילים להתארך, עורם מקבל גוון ירוק מבחיל ועינהם אדומות משנאה. ניבים ארוכים מבצבצים מפיותיהם הרעבים וידיהם ורגליהם קטנות ומצתמקות. לבסוף, ניצבים מולך שני נחשי ענק, מביטים אלייך במבט נבזה. אך הם אינם מתקדמים לכיוונך. במקום זאת, הם מתחילים לזחול אט אט לכיוונה של דמות שלישית הנמצאת באיזור. אתה מזהה את הדמות בתור אביך, ישן שנת ישרים. לא מודע לדבר מן המתרחש. אתה מנסה לצעוק, להעירו, אבל שום קול אינו בוקע מפיך. אתה מנסה לרוץ אליו, להצילו מן הרוצחים קרי הדם השועטים לעברו, אך רגליך אינן מציטות לפקודותיך. במקום הן פונות לאחור ומתחילות לנוס על נפשן, לוקחות אותך איתן בניגוד לרצונך. אתה שומע צעקה חדה הממלאת את החדר בהד קולני ומועוכת את ליבך מצער: "היי קלבורן, תתרכז! זה החלק הכי חשוב ואתה שוב חולם בהקיץ. מכה אחת כזאת יכולה בקלות להטות את כף המאזניים. לטובתך או לרעתך. אתה בכלל מקשיב לי?!" צעקותיו של קינפו היעורו אותך מן החלום המוזר שבו שקעת ואתה מוצא את עצמך עומד מסוחרר בחדר האימונים, כאשר המאסטר שלך צועק משהו בקשר לזה שאתה לא מקשיב ושזה עלול לעלות לך בחייך, אבל אתה יותר מדי תשוש מכדי לנסות ולהקשיב. זה כבר השבוע השלישי שבו אתה סובל מן החיזיונות המוזרים האלו, והם רק הופכים ונהיים יותר חזקים. איכשה, אתה מרגיש שמשהו רע עומד לקרות! אתה יודע את זה! והבטן שלך אף פעם לא משקרת.