תרגום: תרגום הכתבה
מ"אנגלו-סקסית משוגעת" היא הפכה ליועצת בכירה להנקה אסתר גרוניס אוהבת להיזכר כיצד, לפני 10 שנים, סולקה ממרפאת טיפת חלב ביפו והצטוותה לעולם לא להציג כף-רגל במרפאה של משרד הבריאות - כאילו שהיתה חברה באיזו "כת הנקה" כלשהי. כיום, גרוניס, יועצת הנקה מוסמכת ואחת מיועצות ההנקה המנוסות ביותר בישראל, יכולה לצחוק מהסיפור מפני שהיא המרצה העיקרית על הנקה לסגל של סניפי טיפת חלב בכל הארץ. היא מועסקת במשרה חלקית בבית-היולדות ליס במרכז הרפואי תל אביב (לשעבר איכילוב), ובנוסף על הכשרת סגל היא מנהלת סדנאות הנקה לזוגות בהריון, לאימהות טריות החוזרו לעבודה, למעבר מחלב-אם למוצקים וכן - רעיון שלה - גם קורס שסבתות ומטפלים אחרים בתינוק יכולים להצטרף אליו. היא מהלת גם את אחד מפורומי המומחים של בית-החולים באינטרנט. התקדמות לא רעה בעשר שנים בלבד. השינוי אינו הישג אישי, אומרת גרוניס, אלא משקף מגמה עולמית - המוצאת הדים בישראל - לקראת "הורות של התקשרות," המייחסת ערך רב להנקה, לנשיאת התינוק (במנשא למשל) ולשינה משותפת, כשיטות לטיפול בילד. למעשה, גרוניס יכולה למקם את תחילת "המהפכה, בשנת 1997, כשהאקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים פירסמה קווים מנחים להנקה, שתיארו את ההנקה הבלבדית כתזונה האידיאלית לתינוק שזה עתה נולד ועודדו הנקה לפי דרישה, ולא בשעות קבועות. "ההנחיות העניקו לפתע הכשר לכל מה שאמרתי בעשר השנים האחרונות," אומרת גרוניס. משרד הבריאות הישראלי מיהר לחולל שינויים, והמליץ להכשיר את כל האחיות במחלקות היולדות בביתי-החולים ובטיפות החלב לסייע לאימהות מיניקות. היום, אף שגרוניס מאמינה שבישראל עדיין יש מקום להתקדמות, בכל האמור בהנקה מצבן של אימהות טריות שונה לגמרי מכפי שהיה כשילדה את בתה הראשונה בבית-החולים אסותא בתל אביב, לפני כ-25 שנים. גרוניס, ילידת צ'רלסטון שבדרום קרולינה, שרכשה את השכלתה בפסיכולוגיה ובחינוך, הרתה זמן קצר אחרי בואה לישראל בשנת 1976, עם בעלה לשעבר, אותו הכירה כששניהם למדו בטורונטו. מאחר שאז בקושי הצליחה לקרוא עברית, סרקה גרוניס את חנויות הספרים המקומיות בחיפוש אחר חומר על לידה באנגלית. היא מצאה ספר קטן על הנקה ולמדה אותו בקפידה. "עד אז חשבתי שאם זה יילך, איניק, ואם לא אז לא," אומרת גרוניס. אחרי שקראה את הספר על יתרונות ההנקה, שינתה את דעתה: "חשבתי, איך אני יכולה שלא להיניק?" הספר, היא אומרת, הפך לתנ"ך שלה. "הייתי מחזיקה את תהינוקת ביד אחת ואת הספר בשנייה," היא נזכרת. יום אחד אחר הצהריים, אחרי ביקור בטיפת חלב בצהלה, עצרה להיניק מתחת לעץ מול המרפאה וכמה אימהות טריות התכנסו סביבה. "הן שאלו אותי למה לא נראה שכואב לי. הן שאלו איך אפשר להיניק ולחייך. הן אמרו שניסו אבל שזה כאב, ואני התחלתי לעזור." "אנגלו-סקסיות משוגעות" גרוניס, שילדה לאחר-מכן עוד שתי בנות, הפכה למדריכה העומדת בראש קבוצה מקומית של ליגת לה לצ'ה, האירגון הבין-לאומי השואף לסייע אימהות להיניק, לרוב בצורת קבוחות תמיכה של אימהות התומכות באימהות אחרות. אמהות רבות בקבוצה היו גם הן ממוצא אנגלו-סקסי, היא נזכרת. "באותם ימים היו אלה בעיקר דוברות האנגלית המטורפות שרצו להיניק." גרוניס אירגנה קבוצת מתנדבות במחלקת היולדות של בית-החולים אסותא, אבל הנשים לא הורשו לעזור בהנקה מפני שלא היו אחיות, עד שיום אחד חלו אחיות רבות והידיים העוזרות החלו להתקבל בברכה. "לפעמים זה רק עניין של תנוחה," היא אומרת, ומסבירה את הבעיות הטיפוסיות שאימהות המנסות להיניק נתקלות בהן. "אם שהתינוק לא תופס טוב את השד, ואז התינוק מכאיב [לאם] ואינו מקבל די חלב." בעיה נוספת, היא אומרת, היא שאנשים רבים אינם מבינים את התנהגותו הנורמלית של תינוק אנושי. "הם לא נולים עם שעון על היד והם אוכלים ארוחות קטנות, לעיתים קרובות, מאחר שחלב אם מתעכל בקלות רבה., תינוקות הניזונים מתמ"ל ישנים פרקי זמן ממושכים יותר, היא אומרת, בוררת את מליה בקפידה. "אני לא מכנה את זה פורמולה מפני שזה משווה לזה צילצול מדעי. זה בסך הכול אבקה וכימיקלים." בין 1984 ל-1987, עם קבוצה של עוד 13 - גם כאן, רבות מהן דוברות אנגלית - למדה גרוניס לקראת קבלת הסמכה מטעם המועצה הבין-לאומית של יועצות הנקה, מראשוני הבוגרות בארץ. גרוניס הצליחה לבסוף למצוא משרה בתשלום בבית-החולים אסותא, עד שמחלקת יולדות שם נסגרה ב-1988 והיא מצאה את עצמה חזרה בנקודת המוצא, כשהיא אינה יכולה להשיג עבודה בשכר בבית-חולים, ומנסה לשכנע אחיות שאינה חברה ב"כת הנקה" כלשהי. בתקופה זו התנדבה במרפאת טיפת חלב ביפו, שם, היא אומרת, "הרגישו האחיות מאוימות מאוד כשהאימהות ביקשו את עזרתי," הרגשה שהגיעה לשיאה בהשלכתה של גרוניס מהמרפאה. בשנים הבאות ייעצה גרוניס לאימהות מיניקות במרפאה פרטית, יחד עם רופא ילדים ברמת אביב, אבל ייחלה לחזור לבית-חולים, מפני שהיא רואה בימים הראשונים שלאחר הלידה "תקופה מכרעת" שבה נשים זקוקות לעזרה. מאז 1998 היא מועסקת כיועצת ההנקה בבית-היולדות ליס שבמרכז הרפואי תל אביב, עבודה שהיא אוהבת, אף שהיא מתלוננת שבית-חולים עם כמעט 8,000 לידות שנה צריך להחזיק עוד כמה יועצות הנקה. אף שככלל היא אמורה להתמקד בהכשרת הצוות ובמקרים מיוחדים, ברוב הבקרים ניתן למצוא את גרוניס בחדר ההנקה, עוזרת לתינוקות "לתפס את השד., מעת לעת היא מקבלת על עצמה את המשימה העגומה לסייע לאימהות שאיבדו את תינוקותיהן לייבש את חלבן, התנסות שגרוניס חוותה על בשרה. לאחרונה נפתח בבית-החולים קורס להכשרת יועצות הנקה חדשות, שיצטרפו לשלושים היועצות המוסמכות הנמצאות כר בישראל ועובדות הן בסניפי טיפת חלב והן בבתי-חולים אחרים. בינתיים היא עדיין אחת המומחיות בתחום בארץ, ותעיד על כך התנועה הערה בפורום האינטרנט של בית-החולים. אף שהשאלות נשאלות לרוב בעברית - למשל על שלפוחיות על שפתי תינוקות, או איך לאחסן ולהקפיא חלב-אם - גרוניס עונה באנגלית. התשבות שלה מתורגמות לעברית לעיתים קרובות על-ידי משתמשות האתר, שךעיתים קרובות הן דוברות עברית הגרות מחוץ לישראל, וכך גם המאמרים על הנקה שהיא מפרסמת מעת לעת באתר. גרוניס מדברת אנגלית גם כשהיא מדברת לתינוקות: "אני לא יכולה לדבר אליהם עברית מפני שהעברית אינה שפת אימי," היא אומרת לאם המיניקה את בנה הפעוט. "וחוץ מזה, נראה שהוא מבין." וא מכאיב [תקבלו ,