אחד השירים של ווטרס שאני הכי אוהב
שיר נהדר, אלבום נהדר. יש זמנים שאני ממש אוהב לשמוע אותו (כמו עכשיו!). הזמרת ששרה שם נהדר עם הקהל, והפסנתר היפיפה הזה בהתחלה, הטקסט גם נהדר. לגבי פוסטמן, באופן אירוני הוא מייצג את הדמות שווטרס נרתע מפניה: מצד אחד אומר דברים חכמים מאוד, מצד שני בעל דעות שמעידות על צרות עין. יש סכנה מסויימת לתת לאנשים כאלה כוח, ומעניין שווטרס ניזון מדעות של אדם כזה. תמיד ראיתי בווטרס איזה צד פנאטי נסתר מתחת לפני השטח