עומר בן ארצי
New member
AMUSED TO DEATH../images/Emo79.gif../images/Emo44.gif
שיר התוכחה של רוג'ר מסכם את האלבום: החוצנים מגיעים, דווקא לא מפחידים כמו שמתארים אותם, אלא יותר כחוקרים שמנסים להבין מה קורה שם למטה ומהם האורות המהבהבים האלו שהם רואים מהחלל. הם נוחתים- וכמו בסטאר טרק, רואים עולם חרב ומנסים להבין מה קרה כאן. כל אפשרות אחרת נראית לא הגיונית והם מודים בצער שהטלויזיות טמטמו את המין האנושי עד למותו הטראגי שנגרם מאובדן רגשות וכהות חושים כללית.. בסוף ווטרס חוזר לתחילת האלבום וסוגר את סיפורו של אלף ראזל, שחי במשך שנים עם רגשות אשם ודווקא הטלויזיה היא זו שמצליחה להעביר אותן בצורה כל כך חזקה. לדעתי ווטרס מראה פה את הצד השני של הטלויזיה- שיכולה גם להעביר מסר ורעיון, לחנך וללמד אותנו, אם נדע להשתמש בה נכון (כמו כל המצאה אחרת) ולא נשקע לתוך תוכניות דת וריאליטי ולפורנוגרפיה חדשותית שמזילה את עוצמת האירועים ומצמצמת אותם למסך קטן שבו כל העולם מוצג לעינינו וגם מאיים לבלוע אותנו......... AMUSED TO DEATH דוקטור דוקטור, מה קורה איתי? / חיי הסופרמרקט האלה הופכים ארוכים/ מהם חיי הלב של טלוויזיה צבעונית?/ מה חיי המדף של מלכת נעורים?/ אוו אישה מערבית / אוו ילדה מערבית/ כלבי חדשות מרחרחים באוויר/ כשג'סיקה האהן [דוגמנית שהאשימה מטיף טלוויזיוני באונס] נופלת/ הוא ננעל על סמל הניתוק/ נמשך לקילוף הרגשי / סלבריטי המקולף בניצול, היפהפייה/ אוו אישה מערבית, אוו נערה מערבית / והילדים של מלרוז _____<?> את הדברים שלהם/ האם אפס אבסולוטי קר מספיק?/ ובחוץ בוואדי חם ונקי/ הילדים הקטנים יושבים מול מסך הטלוויזיה/ בלי מחשבות לחשוב/ בלי דמעות לבכות/ הכל נמצץ ליובש/ ממש עד לנשימה האחרונה/ ברמן מה לא בסדר איתי? מדוע אני חסר נשימה?/ הקפטיין אמר- סלחי גברת/ המין הזה שעשע את עצמו למוות/ שעשע את עצמו למוות// צפינו בטרגדיה המתגלית/ עשינו כפי שהתבקשנו/ קנינו ומכרנו/ זו הייתה ההופעה הטובה בתבל!/ אבל אז זה נגמר/ צעקנו אוו ואהה/ נהגנו במכוניות מירוץ/ אכלנו את המנות האחרונות שלנו של קוויאר/ ומישהו אי שם בכוכבים/ בעל עין חדה התבונן/ עקב אחר אור מהבהב/ ה"הוריי" האחרון שלנו/ וכשמצאו את צלליותינו/ מקובצות מסביב לטלוויזיות/ הם עקבו אחרי כל רמז/ וחזרו על כל בחינה/ בדקו את כל המידע שהיה ברשימות/ ואז, האנתרופולוג החוצן/ הודה שהם עדיין אובדי עצות/ אך במחיקת כל סיבה אחרת / להיעלמותנו העצובה/ תיעדו את ההסבר היחיד שנותר/ המין הזה שעשע את עצמו למוות/ בלי דמעות לבכות, לא נותרו עוד רגשות/ המין הזה שעשע את עצמו למוות/ שעשע את עצמו למוות/ שעשע את עצמו למוות/ שעשע את עצמו למוות/ שעשע את עצמו למוות/ אלף ראזל: שנים מאוחר יותר, ראיתי את שמו של ביל הובארד על האנדרטה לנעדרים על הריפוד. ואני.. כשראיתי את שמו ממש שותקתי; זה היה כאילו הוא... הוא היה עכשיו בן אנוש במקום איזשהו זיכרון של סיוט לילה של איך נאלצתי להותיר אותו כל השנים האלו שעברו. וחשתי הקלה, ומאז הרגשתי שמח יותר על כך , כי תמיד לפני זה, בכל פעם שחשבתי עליו, אמרתי לעצמי, "האם היה משהו אחר שיכולתי לעשות?" הנח אותי, הנח אותי עדיף שאמות, תניח אותי. וזה תמיד די הדאיג אותי. ולראות אותו, ואת שמו ביומן- כמו שאתה יודע יש באנדרטאות מין כספת קטנה עם רשימה ובה כל השמות – ולראות את שמו ואת שמו על האנדרטה; זה באיזשהו אופן האיר, האיר את.. ליבי, אם תרצי." אישה: "מתי זה היה שראית את שמו על האנדרטה?" אלף:" אה, כשהייתי בן 87, זה בשנת תשע מאות.. שמונים וארבע, אלף תשע מאות שמונים וארבע." Doctor, doctor what is wrong with me This supermarket life is getting long What is the heart life of a color TV What is the shelf life of a teenage queen Ooh western woman Ooh western girl News hound sniffs the air When Jessica Hahn goes down He latches on to that symbol of detachment Attracted by the peeling away of feeling The celebrity of the abused shell, the belle Ooh western woman Ooh western girl Ooh western woman Ooh western girl And the children on Melrose Strut their stuff Is absolute zero cold enough? And out in the valley warm and clean The little ones sit by their TV screen No thoughts to think No tears to cry All sucked dry Down to the very last breath Bartender what is wrong with me? Why am I so out of breath? The Captain said excuse me ma'am This species has amused itself to death Amused itself to death It has amused itself to death Amused itself to death We watched the tragedy unfold We did as we were told We bought and sold It was the greatest show on earth But then it was over We ohhed and aahed We drove our racing cars We ate our last few jars of caviar And somewhere out there in the stars A keen -eyed look-out Spied a flickering light Our last hurrah Our last hurrah And when they found our shadows Grouped around the TV set They ran down every lead They repeated every test They checked out all the data on their lists And then, the alien anthropologists Admitted they were still perplexed But on eliminating every other reason For our sad demise They logged the explanation left This species has amused itself to death No tears to cry, no feelings left This species has amused itself to death Amused itself to death Amused itself to death Amused itself to death Amused itself to death Alf Razzell Years later, I saw Bill Hubbard's name on the memorial to the missing at Arras. And I...when I saw his name I was absolutely transfixed; it was as though he... he was now a human being instead of some sort of nightmarish memory of how I had to leave him, all those years ago. And I felt relieved, and ever since then I've felt happier about it, because always before, whenever I thought of him, I said to myself, 'Was there something else that I could have done?' Put me down, put me down I'd rather die, I'd rather die, put me down. And that always sort of worried me. And having seen him, and his name in the register - as you know in the memorials there's a little safe, there's a register in there with every name - and seeing his name and his name on the memorial; It sort of lightened, lightened my...heart, if you like. Woman When was it that you saw his name on the memorial? Alf Razzell Ah, when I was eighty-seven, that would be the year, ninete...eighty-four, nineteen eighty-four.
שיר התוכחה של רוג'ר מסכם את האלבום: החוצנים מגיעים, דווקא לא מפחידים כמו שמתארים אותם, אלא יותר כחוקרים שמנסים להבין מה קורה שם למטה ומהם האורות המהבהבים האלו שהם רואים מהחלל. הם נוחתים- וכמו בסטאר טרק, רואים עולם חרב ומנסים להבין מה קרה כאן. כל אפשרות אחרת נראית לא הגיונית והם מודים בצער שהטלויזיות טמטמו את המין האנושי עד למותו הטראגי שנגרם מאובדן רגשות וכהות חושים כללית.. בסוף ווטרס חוזר לתחילת האלבום וסוגר את סיפורו של אלף ראזל, שחי במשך שנים עם רגשות אשם ודווקא הטלויזיה היא זו שמצליחה להעביר אותן בצורה כל כך חזקה. לדעתי ווטרס מראה פה את הצד השני של הטלויזיה- שיכולה גם להעביר מסר ורעיון, לחנך וללמד אותנו, אם נדע להשתמש בה נכון (כמו כל המצאה אחרת) ולא נשקע לתוך תוכניות דת וריאליטי ולפורנוגרפיה חדשותית שמזילה את עוצמת האירועים ומצמצמת אותם למסך קטן שבו כל העולם מוצג לעינינו וגם מאיים לבלוע אותנו......... AMUSED TO DEATH דוקטור דוקטור, מה קורה איתי? / חיי הסופרמרקט האלה הופכים ארוכים/ מהם חיי הלב של טלוויזיה צבעונית?/ מה חיי המדף של מלכת נעורים?/ אוו אישה מערבית / אוו ילדה מערבית/ כלבי חדשות מרחרחים באוויר/ כשג'סיקה האהן [דוגמנית שהאשימה מטיף טלוויזיוני באונס] נופלת/ הוא ננעל על סמל הניתוק/ נמשך לקילוף הרגשי / סלבריטי המקולף בניצול, היפהפייה/ אוו אישה מערבית, אוו נערה מערבית / והילדים של מלרוז _____<?> את הדברים שלהם/ האם אפס אבסולוטי קר מספיק?/ ובחוץ בוואדי חם ונקי/ הילדים הקטנים יושבים מול מסך הטלוויזיה/ בלי מחשבות לחשוב/ בלי דמעות לבכות/ הכל נמצץ ליובש/ ממש עד לנשימה האחרונה/ ברמן מה לא בסדר איתי? מדוע אני חסר נשימה?/ הקפטיין אמר- סלחי גברת/ המין הזה שעשע את עצמו למוות/ שעשע את עצמו למוות// צפינו בטרגדיה המתגלית/ עשינו כפי שהתבקשנו/ קנינו ומכרנו/ זו הייתה ההופעה הטובה בתבל!/ אבל אז זה נגמר/ צעקנו אוו ואהה/ נהגנו במכוניות מירוץ/ אכלנו את המנות האחרונות שלנו של קוויאר/ ומישהו אי שם בכוכבים/ בעל עין חדה התבונן/ עקב אחר אור מהבהב/ ה"הוריי" האחרון שלנו/ וכשמצאו את צלליותינו/ מקובצות מסביב לטלוויזיות/ הם עקבו אחרי כל רמז/ וחזרו על כל בחינה/ בדקו את כל המידע שהיה ברשימות/ ואז, האנתרופולוג החוצן/ הודה שהם עדיין אובדי עצות/ אך במחיקת כל סיבה אחרת / להיעלמותנו העצובה/ תיעדו את ההסבר היחיד שנותר/ המין הזה שעשע את עצמו למוות/ בלי דמעות לבכות, לא נותרו עוד רגשות/ המין הזה שעשע את עצמו למוות/ שעשע את עצמו למוות/ שעשע את עצמו למוות/ שעשע את עצמו למוות/ שעשע את עצמו למוות/ אלף ראזל: שנים מאוחר יותר, ראיתי את שמו של ביל הובארד על האנדרטה לנעדרים על הריפוד. ואני.. כשראיתי את שמו ממש שותקתי; זה היה כאילו הוא... הוא היה עכשיו בן אנוש במקום איזשהו זיכרון של סיוט לילה של איך נאלצתי להותיר אותו כל השנים האלו שעברו. וחשתי הקלה, ומאז הרגשתי שמח יותר על כך , כי תמיד לפני זה, בכל פעם שחשבתי עליו, אמרתי לעצמי, "האם היה משהו אחר שיכולתי לעשות?" הנח אותי, הנח אותי עדיף שאמות, תניח אותי. וזה תמיד די הדאיג אותי. ולראות אותו, ואת שמו ביומן- כמו שאתה יודע יש באנדרטאות מין כספת קטנה עם רשימה ובה כל השמות – ולראות את שמו ואת שמו על האנדרטה; זה באיזשהו אופן האיר, האיר את.. ליבי, אם תרצי." אישה: "מתי זה היה שראית את שמו על האנדרטה?" אלף:" אה, כשהייתי בן 87, זה בשנת תשע מאות.. שמונים וארבע, אלף תשע מאות שמונים וארבע." Doctor, doctor what is wrong with me This supermarket life is getting long What is the heart life of a color TV What is the shelf life of a teenage queen Ooh western woman Ooh western girl News hound sniffs the air When Jessica Hahn goes down He latches on to that symbol of detachment Attracted by the peeling away of feeling The celebrity of the abused shell, the belle Ooh western woman Ooh western girl Ooh western woman Ooh western girl And the children on Melrose Strut their stuff Is absolute zero cold enough? And out in the valley warm and clean The little ones sit by their TV screen No thoughts to think No tears to cry All sucked dry Down to the very last breath Bartender what is wrong with me? Why am I so out of breath? The Captain said excuse me ma'am This species has amused itself to death Amused itself to death It has amused itself to death Amused itself to death We watched the tragedy unfold We did as we were told We bought and sold It was the greatest show on earth But then it was over We ohhed and aahed We drove our racing cars We ate our last few jars of caviar And somewhere out there in the stars A keen -eyed look-out Spied a flickering light Our last hurrah Our last hurrah And when they found our shadows Grouped around the TV set They ran down every lead They repeated every test They checked out all the data on their lists And then, the alien anthropologists Admitted they were still perplexed But on eliminating every other reason For our sad demise They logged the explanation left This species has amused itself to death No tears to cry, no feelings left This species has amused itself to death Amused itself to death Amused itself to death Amused itself to death Amused itself to death Alf Razzell Years later, I saw Bill Hubbard's name on the memorial to the missing at Arras. And I...when I saw his name I was absolutely transfixed; it was as though he... he was now a human being instead of some sort of nightmarish memory of how I had to leave him, all those years ago. And I felt relieved, and ever since then I've felt happier about it, because always before, whenever I thought of him, I said to myself, 'Was there something else that I could have done?' Put me down, put me down I'd rather die, I'd rather die, put me down. And that always sort of worried me. And having seen him, and his name in the register - as you know in the memorials there's a little safe, there's a register in there with every name - and seeing his name and his name on the memorial; It sort of lightened, lightened my...heart, if you like. Woman When was it that you saw his name on the memorial? Alf Razzell Ah, when I was eighty-seven, that would be the year, ninete...eighty-four, nineteen eighty-four.
