סהכ היה ערב כייפי אמש!
ואוסיף כמה דברים אחרי שראיתי את זה בעריכה מקצועית:
1 - הוידאו ארט שפותח את המופע: יש חלקים שנראים בו טוב, אבל הליווי המילולי שגאגא חוזרת עליו עשרות פעמים עד שהיא עולה לבמה מאד מתיש ומרגיש מיותר וחופר מדי. (משפט אחד שחוזר על עצמו במהלך 10 דק בערך
).
2 - הצרחות: כתבתי על זה עוד בפעם הקודמת שראיתי את המופע מצולם על ידי מעריץ, ואומר זאת שוב: גאגא אימצה לעצמה את הקטע של לצרוח לפני שיר, במהלך השיר, אחרי השיר, במהלך נאום, לפני ואחרי הנאום, בהתחלה, בסוף, באמצע...
היא לא שרה, היא צורחת! היא צורחת כמעט רוב המופע, ואם אורכו של המופע הוא שעתיים, אז בתוספת הצרחות זה מרגיש פי שתיים!
3 - סך הכל המופע כייפי, טיפה לא התלהבתי קודם מהרעיון להפוך את הבמה לפסטיגל שמתרחש שם, אבל בעריכה זה נראה מצוין ומעביר יפה את השירים.
החלק המרגש היה הבחור הצעיר שזרק לעבר גאגא מכתב שהיא הקריאה בפני כולם ואחרי זה העלתה את הילד לבמה ושרה לו את Born this way.
בכלל, מאד משמח שעבור אנשים מסוימים המוסיקה והגישה של גאגא גורמת להם לקחת מזה משהו למקום אישי בתוכם. אנשים עם מטען רגשי שעברו התעללות כלשהי בחברה או במשפחה, לא משנה איפה, שמוצאים בגאגא דוגמא ומפלט שבו הם מרגישים בנוח.
גאגא כמובן הייתה מרגשת מספר פעמים במהלך המופע כשדברה אל הקהל. אין ספק שהיא נדירה ביחס שהיא משדרת והדרך שבה היא מדברת אל המעריצים שלה וטוב שיש להם דמות כמוה