Alabama Song

[HelterSkelter1]

תגובה נוסטלגית (אני שונא נוסטלגיה)

יקי וניבלונגים, אני מבין את הנוסטלגיה שלכם, ומבין שכיף לכם לחזור לדבר ולשמוע את הלהקות ששמעתם בהיותכם צעירים (מי אמר שאתם כבר לא צעירים?!

) א-ב-ל: אני רואה בנוסטלגיה משהו די רע. אמנם, אין לי כמעט נוסטלגיה, ואין לי דברים שאהבתי מזמן וכיום לא, אבל לדעתי העובדה שאתם שומעים משהו רק בגלל הנוסטלגיה מעיד על המוסיקה שאתם שומעים שהיא לא שרדה את מבחן הזמן, ושאם זאת לא מוסיקה ששמעתם פעם, אז היא לא מעניינת אותכם, ואתם שומעים את אותן להקות רק בגלל הנוסטלגיה, ולא בגלל האיכות שלהן. אני די בטוח שזה לא מדוייק מה שכתבתי, אבל התחושה אצל אנשים שאוהבים חלק מאותן להקות שאתם אוהבים היא שהמוסיקה לא חשובה כמו הנוסטלגיה, ושאתם שופטים אלבומים פחות ופחות לפי איכות ויותר לפי זכרונות. לדוגמא (יקי למשל) כשכתבת על סלינג אינגלאנד, זה זה סבב בעיקר סביב נוסטלגיה, ולא שמת דגש מספיק על איכויותיו המוסיקליות של האלבום, על כך שהוא שרד את מבחן הזמן, ועל כך שהוא משהו מעבר לנוסטלגיה. אנשים שהנוסטלגיה שלהם היא להקות אייטיז דביקות - אני מבין. אבל אנשים כמוכם, שהנוסטלגיה שלהם היא מוסיקה איכותית, והיא עדיין רלוונטית מאוד להרבה אנשים צעירים - אז יותר קשה לי לקבל את הגישה הנוסטלגית שלכם. כמובן, אני לא יכול להאשים אותכם בכך שכיף לכם לדבר ולהזכר בדברי ילדותכם, אבל בכל זאת...

 

[LadyG]

תגובה נוסטלגית (ממלכת הנוסטלגיה)

למרות שקשה מאוד להפריד את הנוסטלגיה מתוך מוסיקה אהובה, אני מעבירה כל הזמן מסננת מאוד דקה וביקורתית האם האלבומים שרדו את מבחן הזמן. גדולתה של רוב המוסיקה שבה אנחנו מתעסקים בפורום הזה - יכולתה לשרוד ובגדול את מבחן הזמן האכזרי. מדהים, שאלבומים שנוצרו לפני 30-40 שנה נשמעים כל כך טוב עד היום. ווידוי קטן - לא סובלת את סלינג אינגלנד. את האמת...לא סבלתי אף פעם.

 

[hells bells]

תגובה נוסטלגית (עוגת החנק)

אין שום דבר רע בנוסטלגיה,אכן תקליטים שנוצרו לפני 40 שנה עדיין נשמעים מצויין אבל! ויש כאן אבל גדול מאד,כנראה שאנחנו בני האדם צויידנו במנגנוני מיאוס מובנים שאין כל דרך לשנותם. התקליטים אכן טובים ורלוונטים גם אחרי כל השנים אבל אחרי כ"כ הרבה האזנות נשאר רק הערך הנוסטלגי שכן רוב החומר (כן כן יש יוצאים מין הכלל) מעלה תחושת כבס (לא רוצה לומר גועל). נחמד מידי פעם לשמוע ולהזכר. איך אמר BB הגדול ? "THE THRILL IS GONE" צריך לפתוח את הראש לדברים חדשים. כמה אפשר לאכול מאותה עוגה?

 

[מורנא007]

BB ../images/Emo47.gif צדק

אני גם חוטא בנוסטלגיה די הרבה, אבל בכל זאת מנסה וקונה אלבומים חדשים. כמה שלדעתי Dancing With The Moonlit Knight הוא יפה, בפעם ה- 30 הוא נמאס, וצריך להחליף אלבום. כאן אני נזכר במסיבה שבה השמיעו את Let's spand the night together של האבנים המתגלגלות בלולאה שחזרה על עצמה, עד שאחד (השיכורים) צעק Let's change a record!

 

[HelterSkelter1]

Selling England (and buying me)

אחד האלבומים הטובים בהיסטוריה. מתוכו,Dancing With Moonlit Knight, זה פשוט שיא ושיר ענק...אני מסוגל לשמוע אותו בכל זמן נתון, ובכמויות, פעם אחר פעם. לעולם לא נמאס. מדהים. אחד השירים הכי מצמררים שאני מכיר. חובה.

 

[הניבלונגים]

בחזרה לעתיד

נוסטלגיה היא חלק מהמוסיקה, רגש הוא בוודאי חלק ממוסיקה, בעולם שאני חי בו, אין שום משמעות לאיכות מוסיקאלית אם היא לא מלווה ברגש אישי, אני גם לא ממש מבין מה זה איכות או לפי איזה מדד בוחנים את זה, אומרים לי שהגיטריסט השוודי אינגוואי מלמסטיין הוא גיטריסט גדול, לאחרונה קיבלתי מחבר טוב קטע שלו להאזין והוא באמת יודע כמה דברים על מיתרים ואופן הפריטה בהם, אבל מה, זה מותיר ללא רגש, אין לי דרך להתחבר לזה. למוסיקה בעיני יש שתי מעלות, מעלה אסטטית ומעלה רגשית, אני לא מוסגל לעקוב אחרי שינויי משקלים (וודאי שלא מסוגל לעקוב אחרי שינויי סולמות), גם כשנגנתי גיטרה לפני שנים, ניגנתי בעיקר בלוז פשוט (אולי זו הסיבה שהפסקתי לנגן

) ואין לי שום השכלה מוסיקאלית ראויה לשמה, אני יכול לשפוט מוסיקה לפי ערכים אסטטים (זה עושה לי טוב לשמוע את או זה לא עושה לי טוב) לפי ערכים אלו יש כמה להקות חדשות יותר שבהחלט עושות לי משהו. אני גם יכול לשפוט מוסיקה לפי הערך הנוסטלגי ריגשי שהם מעוררות בי, יש שירים של Air Supply או Foreigner שיש להם ערך נוסטלגי אישי אצלי אבל מפאת חוסר העניין האסטטי שלי בהם אני לא אתקרב לאלבומיהם גם עם מקל באורך 5 מטר (או כמו שאמר פעם מישהו i wouldn't touch them with yours

. שני המרכיבים האלו, הרגשי והאסטטי חיבים להתקים, כך גילתי, בכל דבר שאני שומע, אם המוסיקה לא מספיק "טובה" בעיני אני לא אקשיב לה שוב, גם אם היא הייתה פס הקול של ילדותי, ואם אין נקודת התחברות אישית למוסיקה גם אז אני לא אתקשה להתחבר אליה. יחד עם זה, זכרונות זה לא משהו שהיה פעם ונסגר אנחנו יוצרים זכרונות כל הזמן, אם אתחבר פתאום למשהו מן הסתם הוא יכנס לתוך המאגר הנוסטלגי שלי ויהפוך לחלק ממני לא פחות מניל יאנג או camel, מאחר ואנחנו פחות חשופים לדברים מהסוג הזה היום ומאחר וכמו חברים חדשים גם חוויות חדשות זה משהו שקורה פחות ופחות ככל שמתבגרים, אבל תמיד אפשר להות מופתעים...

 

[giloni]

יופי של דיון מתפתח כאן

אם החברים הצעירים מתחברים למוסיקה שנוצרה טרם הולדתם, הרי שהיאא בהחלט עמדה במבחן הזמן. Helter ידידי, אני אף פעם לא בחנתי מוסיקה על-פי פרמטרים. אין לי מושג איך מודדים איכות, ולדעתי רובנו מאפסנים במגירות ליבנו את מה שנוגע לנו רגשית. נוסטלגיה כמטרה, לא קיימת. היא אמצעי להתרגש, זה הכל. נעשו המון דברים בשנות השבעים, גם ברוק המתקדם, שגם היום לא עושים לי את זה מכיוון שאין להם עבורי ערך רגשי, ולפיכך לנוסטלגיה אין כל משמעות כאן. הסקירה שכתבתי על Selling England ולמעשה כל סקירה שכתבתי, אף פעם לא התיימרה לנתח את היצירה מבחינה מוסיקאלית-טכנית מכיוון שאין לי מושג בדברים האלה, אני לא מבקר מוסיקה ואני גם לא מתיימר להיות כזה. זו הסיבה שאני מסרב בכל תוקף לכנות סקירה של יצירת אמנות ביקורת. אפשר לסקור סקירה ניטראלית את מה ששומעים, אבל כל שם תואר שנכנס לתוך הסקירה, הופך אותה לביטוי רגשי. עבורי מוסיקה היא הנאה חושית ואת הרשמים הסובייקטיביים שלי אני מנסה להעביר באמצעות הכתיבה. יש המתרגשים כמוני ומוצאים ביטוי לרגשות שלהם בהבעת החוויה הרשגית שלי ויש כאלה שזה לא עושה להם כלום, וכך צה חייב להיות. נקודה חשובה נוספת שיש להעלות אותה היא העניין הביולוגי. מה לעשות, ככל שמתבגרים צוברים עוד ועוד חוויות. חלק מהן, נעלמות אי-שם בתאים האפורים ונדחקות מפני המציאות המשתנה, או מפני הטראומה הרגשית שהם קשורים אליה. חלק אחר, נשמר בתאים אחרים, טבול בהתרגשות מרטיטה, והוא פורח לו שוב כאשר מופיע בסביבה איזה קטליזטור. ככל שאנחנו מתבגרים, כמות הפריטים שמצטברים בכל אחת משתי המגירות הללו הולכת ומתרבה. באופן די טבעי, כשאנחנו פוגשים ריגוש חדש, אנחנו מחפשים עבורו את המגירה המתאימה. אם כבר התרגשנו בעבר - נתקשה להתרגש בהווה מאחר והריגוש הזה קשור אצלנו למשהו שכבר היה, חלף, ונותר רק כזכרון. גם אם תצוץ היום Genesis חדשה, צעירה, מרתקת ומרגשת - קשה לי להניח שאתחבר אליה. המגירה של ג'נסיס, אצלי, חתומה והיא קשורה לשנים עברו. בכל זאת, אני מקווה שעדיין נותר מקום במגירות שלנו גם לדברים חדשים, ולו גם כמה סנטימטרים בודדים, שבהם יכולים הצעירים של ההווה למצוא בית חמים. יקי

 

[HelterSkelter1]

איכות של מוסיקה

אנשים קובעים איכות של מוסיקה לפי האם הם חושבים שהיא טובה או לא. לא האם המשקל בשיר הוא 4\17 ויש פוליפוניה כל 2 תבניות. השאלה שלי היא האם כיום אתה חושב שאלבום מסויים שפעם אהבת הוא עדיין טוב, או שאתה שומע ושופט אותו רק ע"פ הנוסטלגיה? חוויה רגשית נוסטלגית או טהורה לגמרי, ז"א שנגרמת ע"פ המוסיקה בלבד? האם כיום תשמע משהו חדש והוא ייגרום לך להתרגשות רגשית גם אם אתה לא מכיר אותו בכלל? אגב, לדעתי אי היכולת והרצון לשמוע ולהכיר להקות חדשות היא לא טובה, משום שזה גורם לתקיעה מסויימת בעבר. אני לא אומר שלמוע מוסיקה משנות השבעים (משהו שאני עושה והרבה) זה גרוע או תקוע, אבל אי הרצון להכיר דברים חדשים היא כנראה הסוף של הסקרנות המוסיקלית, דבר שדי הגיוני שייקרה להרבה אנשים בשלב מסויים בחיים...

 

[הניבלונגים]

הרצון קיים

אצלי לפחות, הרצון קיים, זה פשוט כבר לא עובד, או כמו שאמר פעם ביאליק נדמה לי, לפעמים קיים רצון ואין הדבר עומד... זה לא חוסר הרצון לשמוע, זה איזה שהוא חוסר יכולת להתחבר. ואגב באמת יופי של דיון n.p Deep Purple - April

 

[HelterSkelter1]

זה אומר

שאתה לא שומע מוסיקה חדשה יותר? מה לגבי אלבומים שאתה לא מכיר, של להקות שאתה אוהב? אגב, אני שמח שאימצת את ה NP NP: Zappa - Absolutely free

 

[הניבלונגים]

ההיפך

טוב לא כל כך ההיפך. אני שומע די הרבה דברים חדשים בעיקר כאלה, שמוצעים חינם ברשת על ידי להקות שאין להם דרך אחרת להפיץ את המוסיקה שלהם, לפעמים זה נחמד יותר ולפעמים זה נחמד פחות, עוד לא שמעתי משהו שיגרום לי לקפוץ מהכיסא. אני תמיד אשמח להכיר אלבום ישן וטוב שחמק ממני בשנות קניית התקליטים האובססיבית שלי, עם הוצאתם מחדש של אלבומים ישנים זה קורה יותר ויותר וטוב שכך. אם אני "מגלה" דברים חדשים שכן עושים לי את זה זה כמעט תמיד לא מעולם הרוק אלא מעולם המוסיקה האתנית שהופך חביב עלי יותר ויותר. n/p- Allman Brothers- Eat A Peach

 

[giloni]

לא הבינות

רצון יש תמיד, יכולת לא כל כך. פה ושם אני שומע דברים חדשים ואפילו מסוגל להנות מהם, אבל זה לא קורה יותר מדי - מה גם שהזמן שלי לצורך העניין הזה די מוגבל. בוא ואגלה לך סוד: האוסף שלי מכיל כמעט 900 אלבומים. האמן לי שיש שם כמה דברים ששמעתי לא יותר מפעם אחת. יש שם גם כמה דברים חדשים ואני עושה מדי פעם נסיון להקשיב להם ולפעמים זה אפילו מצליח. סקרנות מוסיקאלית טובה כשהמוסיקה מעסיקה אותך חלק נכבד מהיום. המציאות הזו, לצערי העמוק, חלפה לבלי שוב (אולי בפנסיה היא תחזור אבל מי יודע מה יהיה איתי ומה יהיה כאן). אמנם יש לי כמה חברים שעדיין משקיעים שעות רבות בהאזנה, אבל גם הם מעדיפים לגלות חומרים ישנים שלא הכירו בשנות השבעים, ועכשיו הם מתוודעים אליהם בפעם הראשונה (וזה קרה גם לי, לא מעט פעמים בשנים האחרונות). אודה ולא אבוש שהצליל ההוא, גם אם הוא לא מוכר, עושה לי הרבה יותר מהצלילים החדשים. אתן לך דוגמא: בני הבכור, בן 16, נמצא עכשיו עמוק מאד בעניין המוסיקה. יש לו כבר אוסף מכובד משלו (מטאל לגווניו השונים, בעיקר) ומדי פעם הוא מנסה לחנך אותי (אחרי שניסיתי לחנך אותו - ובכמה מקרים, די בהצלחה): הוא יודע מה אני אוהב ובורר מתוך האוסף שלו את להקות הפרוגרסיב-מטאל הכי מלודיות ורגועות. כששמעתי את Queensryche למשל או את Symphony X או את Dream Theater או את Ayreon (הנה, אתה רואה שאני מקשיב גם לדברים חדשים!) מצאתי לא פעם כמה רגעי נחת. אבל כשהסולן מתחיל לצרוח והגיטארות מתחילות לעלות ולרדת בסולמות מטורפים עם דיסטורשן צורמני, אני מבקש ממנו יפה להעביר לקטע הבא. אני מנסה, אבל לא אוהב את זה. מקווה שהבהרתי את עצמי יקי

 

[HelterSkelter1]

אה, זה לא *ה*דברים החדשים

שאני מתכוון אליהם

בכל מקרה, 900 זה די הרבה. זה דיסקים+תקליטים? אגב, אני מעריך שבשבילך לגלות דברים חדשים זה כמובן גם דברים משנות השבעים שאין סיכוי שבישראל 1970 היית שומע עליהם

 

[האירי]

אלבום שיאהבו אבא "תות"ובן מטאל

OPETH האחרון,לא יודע שום פרט על הלהקה מלבד העובדה שהם עשו מטאל מהסוג הנחות ביותר.חבורה איומה,דוחים אמיתיים.אבל כשהעובד שלי הניח את הדיסק במערכת גרמו הצלילים הראשונים לשתי הגבות שלי להתרומם עד לתקרה וללסת לפול לרצפה.לא פיסות גאונות,אבל המלוטרון הדומיננטי וההרמוניות הפשוטות יחד עם עבודת גיטרה קצת בנאלית אבל שנעשת באהבה ,התרומה של בראין ווילסון מ"פורקיופן"שלא שמתי עליו עד לאלבום הזה,כל אלה הצליחו לחבר לראשונה ביני ובין צעירי המטאל עמם אני בא במגע במסגרת עבודתי.

 

[giloni]

תגיד לי, אתה מכיר אותי מאיזשהו מקום

הרגע נכנסתי הביתה. הבאתי את הבן המגודל שלי לעיר הגדולה (אצלנו זה כרמיאל...) עם כמה חברים. בכל נסיעה כזו הוא מחייב אותי לשמוע את הורדות המטאל האחרונות שלו. לא נורא, 10 דקות נסיעה, אפשר לסבול: אני מסתכל על הנוף, סופר את עמודי החשמל, עושה כל מני חישובים והזמן עובר. כשהוא יורד, הוא לוקח אתו את הדיסק ונגמר הסיוט. והנה, הערב, הוא שם משהו במכשיר, משהו שנשמע לי כמו קוקטייל של Camel, Pink floyd ו Radiohead. עוד שיר ועוד שיר ועוד שיר, המשכתי לשמוע גם אחרי שהוא ירד. כששאלתי אותו לפשר הדבר הזה, הוא אמר Opeth (כשהוא מבטא את ה E, ואני מניח שלא צריך לבטא אותה??). הגעתי הביתה, פתחתי AMG כדי לבדוק מי החברה, והתברר שהם עושים Death Metal. ואו!! אמרתי לעצמי, אם זה Death Metal אז אני כנראה עוד יותר חי ממה שחשבתי! והנה אני נכנס לפורומנו, שביומיים האחרונים מתעלה לרמות חדשות, ומה אני רואה?? אחד שקוראים לו אירי (השם האמיתי שמור אצלי), כאילו שהוא מכיר אותי, כאילו שהוא נסע איתי לפני כמה דקות לכרמיאל, ובאוויר הנקי של בקעת בית הכרם, מטעי זיתים לימין ולשמאל, שמע איתי יחד את הדבר הזה, ויחד אתי, לא העביר לגלגל"צ. אירי, אחי! דיברנו כאן מספיק על נוסטלגיה. בוא נדבר קצת על טלפתיה? יקי

 

[HelterSkelter1]

איי...לגור בצפון צפון זה סטייל, לא?

לפי אמ"ג, אז הם קודם כל Symphonic Black Metal שזה אומר הרבה... אם אני לא טועה, אז בלאק מטאל הוא סגנון איטי יותר וכבד יותר (לאו דווקא מבחינת הדיסטורשנים, כבד במובן של איטי ומכביד...) בשילוב עם סימפוניק זה נותן להקה שהיא בעצם פרוג-מטאל (לפי אמ"ג). לא שמעתי אף פעם כלום של הלהקה הזאת. כתוב שהם מושפעים מקאמל ומבלאק סאבאת', מה שמסביר את העניין (בדיוק להקות שהן הפוכות אחת מהשנייה). לסיום: יקי, אני די מאוכזב... איך הבן שלך לא שומע פרוג? ג'נסיס? סטראבס?! מה אני אגיד לך, מבחינה מוסיקלית, נכשלת חלקית בחינוך

אבל, אל תתייאש, אני בטוח שבסוף הפרוג ייתפוס אותו בצוואר, ויהפוך אותו, ועוד שנתיים תמצא אותו מזמזם "Can You Tell Me Where My Countrey Lies?"

בהצלחה עם החינוך המוסיקלי!

 

[giloni]

הלואי ורק בזה הייתי נכשל ../images/Emo13.gif

הוא דווקא שומע ומתנסה בכל. לשמחתי, את Uriah Heep הוא מעריץ, וזה כבר משהו. Led Zeppelin עושים לו את זה, וזה עוד משהו. לGenesis הוא לא מתחבר ולתותים שלי הוא לא מוכן להקשיב. חשבתי אולי להגדיר עבורו סגנון חדש, אה-פרו-פה הערתו של האירי, תות מטאל! יקי

 

[מורנא007]

../images/Emo13.gif זה מרד הנעורים

 

[הניבלונגים]

תות מאטל, אהבתי ../images/Emo13.gif

 

[HelterSkelter1]

אגב - קבל התנצלות

קראתי שוב את הביקורת שלך על סלינג, ואני חייב להגיד שאין שם כמעט התייחסויות נוסטלגיות! זה רק מוסיף על איכותה של ה... סקירה. קבל