אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
adhd וגנטיקה
- פותח הנושא quiet as water
- פורסם בתאריך
רונן שפירא1
New member
אגב
אם היית אומר שהתרגילים משפרים יכולת לימודית/מוטורית/ הייתי מסכים לגמרי.... ידוע שיכולות כאלה ניתנות לפיתוח באמצעות תרגילים גופניים ועוד
אבל זה לא הפרעת קשב
אם היית אומר שהתרגילים משפרים יכולת לימודית/מוטורית/ הייתי מסכים לגמרי.... ידוע שיכולות כאלה ניתנות לפיתוח באמצעות תרגילים גופניים ועוד
אבל זה לא הפרעת קשב
עדו בן צבי
New member
ברור שעדיף לתקן או לצמצם את הבעיה. אני בעד כל
טיפול שיש לו הוכחות מדעיות סבירות והטיפולים האלה לא באים זה על חשבון זה. אפשר גם לקחת ריטלין וגם לקחת נוירופידבק, שמצמצם את הבעיה.
לגבי תיקון מוחלט של הבעיה, אני לא מכיר אופציה כזו (עם הוכחות מדעיות סבירות), אבל אשמח לנסות ברגע שאכיר.
טיפול שיש לו הוכחות מדעיות סבירות והטיפולים האלה לא באים זה על חשבון זה. אפשר גם לקחת ריטלין וגם לקחת נוירופידבק, שמצמצם את הבעיה.
לגבי תיקון מוחלט של הבעיה, אני לא מכיר אופציה כזו (עם הוכחות מדעיות סבירות), אבל אשמח לנסות ברגע שאכיר.
עדו בן צבי
New member
ובגלל זה, באמת, במשך כמה שנים טובות לקחתי
טיפול תרופתי לשיפור תפקוד הצרבלום והמערכת הלימבית. להערכתי האישית, הטיפול מאוד שיפר את התפקוד שלי ובהחלט צמצם את הלקות שלי. אילו הרופא שנתן לי את הטיפול לא היה תקוע באותה נקודה במחקר על הטיפול, כבר עשרים שנה, הייתי ממליץ על הטיפול גם לאחרים. בהתחלה באמת המלצתי. אבל כאדם אחראי, חדלתי מזה כשהמחקר הספציפי על הטיפול הפסיק להתקדם. (יש הוכחות לטיפול, רק שביחס לעשרות השנים שבהן הוא ניתן, הן לא מספיקות והן כבר מזמן הפסיקו להיאסף).
טיפול תרופתי לשיפור תפקוד הצרבלום והמערכת הלימבית. להערכתי האישית, הטיפול מאוד שיפר את התפקוד שלי ובהחלט צמצם את הלקות שלי. אילו הרופא שנתן לי את הטיפול לא היה תקוע באותה נקודה במחקר על הטיפול, כבר עשרים שנה, הייתי ממליץ על הטיפול גם לאחרים. בהתחלה באמת המלצתי. אבל כאדם אחראי, חדלתי מזה כשהמחקר הספציפי על הטיפול הפסיק להתקדם. (יש הוכחות לטיפול, רק שביחס לעשרות השנים שבהן הוא ניתן, הן לא מספיקות והן כבר מזמן הפסיקו להיאסף).
אשמח לשמוע על טיפול תרופתי ספציפי כל כך
אשמח לשמוע על טיפול תרופתי שבאופן ספציפי מכוון למוח הקטן או למערכת הלימבית.
אגב, אם אנחנו כבר נכנסים להתערבויות לאזורים ספציפיים, הבעיה היא בד"כ לא במוח הקטן באופן כללי, אלא בצד אחד יותר מהצד השני,ועל כן התערבות אסימטרית יכולה להפיק תוצאות הרבה יותר טובות.
נקודה למחשבה.
אשמח לשמוע על טיפול תרופתי שבאופן ספציפי מכוון למוח הקטן או למערכת הלימבית.
אגב, אם אנחנו כבר נכנסים להתערבויות לאזורים ספציפיים, הבעיה היא בד"כ לא במוח הקטן באופן כללי, אלא בצד אחד יותר מהצד השני,ועל כן התערבות אסימטרית יכולה להפיק תוצאות הרבה יותר טובות.
נקודה למחשבה.
עדו בן צבי
New member
www.dyslexiaonline.com
מעניין, תודה
אגב, אם שמת לב, הוא מציין כירופרקטיקה כאחד הטיפולים שמשפרים את המצב, למרות שאינו יודע להסביר את המנגנון (אפשר בכיף להיכנס להסבר הזה אם תרצה...).
בכל מקרה, חומר מעניין, אבל לדעתי, ועל הבסיס הידע שלי, גם הוא מפספס כאן תמונה קצת יותר רחבה של דיסלקציה, המקור שלה, והמשמעות שלה, למרות שהוא יחסית בכיוון הנכון.
אגב, אם שמת לב, הוא מציין כירופרקטיקה כאחד הטיפולים שמשפרים את המצב, למרות שאינו יודע להסביר את המנגנון (אפשר בכיף להיכנס להסבר הזה אם תרצה...).
בכל מקרה, חומר מעניין, אבל לדעתי, ועל הבסיס הידע שלי, גם הוא מפספס כאן תמונה קצת יותר רחבה של דיסלקציה, המקור שלה, והמשמעות שלה, למרות שהוא יחסית בכיוון הנכון.
הפרעות התנהגות אצל בוגרים - ADHD.
באופן אישי אני מכירה כמה וכמה בוגרים שהיו ממש "מופרעים" בתור ילדים ונערים- ועלו על דרך המלך, והיום הם מהמצטיינים. הם לא קיבלו טיפול תרופתי בילדות.
בעיקרון- הפרעות ההתנהגות מתמתנות ככל שמתבגרים. אפשר לראות את זה אצל כולם. כן, גם אצל אלו שהתדרדרו לפשע.
אבל- פה נכנסים כמה דברים חשובים ועיקריים- שהם לאו דוקא ריטלין.
על מנת שהילד שהיום מתקשה מאוד לשלוט על עצמו, אלים, נוטה להתפרצויות זעם נוראות, ואפילו מסוכן לסביבתו ולעצמו- ובוודאי שגם אלו שהם רק היפרים מאוד- והאמפולסיביות שלהם היא עיקר הבעיה ההתנהגותית- מוטלת עלינו - ההורים, המטפלים והמורים- החובה לאמן את הילד, ללמד אותו להתנהג יותר טוב בכלים מיוחדים לקשיים שלו, ללמד אותו להאמין בעצמו, ולגרום לו לשאוף קדימה כל הזמן, ולהציב לעצמו מטרות. ואסור לנו להתיאש ממנו, בשום רגע. ברגע שהורים מתיאשים מילדם , הילד מתיאש מעצמו- וזו הדרך המהירה והחלקה ביותר להתדרדרות. בדרך כלל להתמכרויות ופשע.
ככל שנאמין ונחדיר את האמונה לילד- שלמרות התנהגותו הקשה, ולעיתים המיאשת- הוא יכול להיות ראש ממשלה {צ'רצ'יל שמעיד על עצמו שהיה "ילד עצלן ומופרע"}, או מדען אדיר זוכה פרס נובל{איינשטיין} או בעל חברת ענק {יש כמה שמות בארץ} והוא יכול להיות בעל משפחה, הורה מצוין, בן זוג נפלא {כמו אבא או אמא שלו }, ובכלל- השמיים הם הגבול, וגם - ADHD MAKES THE WORLD GO ROUND !!! כך יש סיכויים טובים ממש שהוא יהפוך להיות כזה.
וכל זה עם הפרעות הקשב והריכוז- הן לא נעלמות לעולם, אבל, הן יכולות להוביל אותנו למקומות שאחרים לעולם לא יגיעו אליהם. היצירתיות, החדשנות, האומץ, וגם האיפולסיביות והרגישות היוצאת דופן {כן, גם התכונה של - "אכלו לי שתו לי"}כל אלו מתמתנים ומתועלים- עם הדרכה נכונה- למקומות הכי טובים.
לא לשכוח " אין יאוש בעולם כלל" וגם " אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן" שניהם מרבי נחמן מברסלב.
בהצלחה! וחודש טוב ומבורך!
באופן אישי אני מכירה כמה וכמה בוגרים שהיו ממש "מופרעים" בתור ילדים ונערים- ועלו על דרך המלך, והיום הם מהמצטיינים. הם לא קיבלו טיפול תרופתי בילדות.
בעיקרון- הפרעות ההתנהגות מתמתנות ככל שמתבגרים. אפשר לראות את זה אצל כולם. כן, גם אצל אלו שהתדרדרו לפשע.
אבל- פה נכנסים כמה דברים חשובים ועיקריים- שהם לאו דוקא ריטלין.
על מנת שהילד שהיום מתקשה מאוד לשלוט על עצמו, אלים, נוטה להתפרצויות זעם נוראות, ואפילו מסוכן לסביבתו ולעצמו- ובוודאי שגם אלו שהם רק היפרים מאוד- והאמפולסיביות שלהם היא עיקר הבעיה ההתנהגותית- מוטלת עלינו - ההורים, המטפלים והמורים- החובה לאמן את הילד, ללמד אותו להתנהג יותר טוב בכלים מיוחדים לקשיים שלו, ללמד אותו להאמין בעצמו, ולגרום לו לשאוף קדימה כל הזמן, ולהציב לעצמו מטרות. ואסור לנו להתיאש ממנו, בשום רגע. ברגע שהורים מתיאשים מילדם , הילד מתיאש מעצמו- וזו הדרך המהירה והחלקה ביותר להתדרדרות. בדרך כלל להתמכרויות ופשע.
ככל שנאמין ונחדיר את האמונה לילד- שלמרות התנהגותו הקשה, ולעיתים המיאשת- הוא יכול להיות ראש ממשלה {צ'רצ'יל שמעיד על עצמו שהיה "ילד עצלן ומופרע"}, או מדען אדיר זוכה פרס נובל{איינשטיין} או בעל חברת ענק {יש כמה שמות בארץ} והוא יכול להיות בעל משפחה, הורה מצוין, בן זוג נפלא {כמו אבא או אמא שלו }, ובכלל- השמיים הם הגבול, וגם - ADHD MAKES THE WORLD GO ROUND !!! כך יש סיכויים טובים ממש שהוא יהפוך להיות כזה.
וכל זה עם הפרעות הקשב והריכוז- הן לא נעלמות לעולם, אבל, הן יכולות להוביל אותנו למקומות שאחרים לעולם לא יגיעו אליהם. היצירתיות, החדשנות, האומץ, וגם האיפולסיביות והרגישות היוצאת דופן {כן, גם התכונה של - "אכלו לי שתו לי"}כל אלו מתמתנים ומתועלים- עם הדרכה נכונה- למקומות הכי טובים.
לא לשכוח " אין יאוש בעולם כלל" וגם " אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן" שניהם מרבי נחמן מברסלב.
בהצלחה! וחודש טוב ומבורך!
אנימוכרח לסתור את ההערה הזו!!
זיוה דינה, עם כל הכבוד וההערכה, ובלי לפגוע בשום צורה, ADHD אינה הפרעה גנטית, ובטוח שלא ב 90%!!!
נכון להיום ההפרעה הנחשבת ל"גנטית ביותר" היא אוטיזם, ועל פי המחקרים המחמירים ביותר מדובר על כ 80% התאמה בין תאומים זהים (זאת אומרת שאם לתאום אחד יש אוטיזם, אז 80% שגם לשני יהיה). המחקר העדכני ביותר מצביע על קשר של סביב ה 40% בלבד לגנטיקה וכ 60% לסביבה (ששוב לאוטיזם), אז על אחת כמה וכמה בנוגע ל ADHD.
חשוב להבחין בין תורשה גנטית לבין תורשה אפיגנטית. תורשה גנטית אומרת שגנים מסוימים עוברים לצאצא, ובגלל נוכחותם של גנים אלו יש מצב (חיובי או שלילי). תורשה אפיגנטית אומרת שאין שינוי במבנה הגנטי, אך גנים עוברים הפעלה או השתקה ע"י גורמים סביתיים(זיהום, לחץ, רעלים, חסכים תזונתיים ועוד) ובשל המצב המופעל/מושתק יש ביטוי של תסמין זה או אחר (חיובי או שלילי), ולא עצם נוכחותם של הגנים. מצב זה ניתן לשינוי בהתאם לחשיפה לגורמים סביבתיים במהלך החיים, לפחות במידה מסוימת (בבגרות יותר קשה לעשות שינויים שכאלו, אך זה אפשרי). דוגמה לתורשה אפיגנטית ניתן למצוא למשל בעכברי גאודה, שידועים בפרוותם הצהובה, ונטייתם לפתח השמנת יתרוסרטן קטלניים. בניסוי שינו לעכברה את הדיאטה, וכל צאצאיה יצאו חומים, רזים, וללא סרטן. שינוי זה החזיק מעמד 4 דורות!! (השינוי התזונתי היה רק לעכברה הראשונה), זאת אומרת שללא שינוי גנטי, ניתן לשנות ביטוי של גנים (צבע פרווה, נטייה להשמנה, נטייה לסרטן נחשבות כולן תכונות גנטיות).
אם הטענה היא ש ADHD היא "הפרעה גנטית", אז על מנת שניתן יהיה להסביר את העלייה המטאורית במספר הילדים המאובחנים, יש צורך לזהות מוטציה גנטית חדשה, אשר עוברת בתורשה!! אין מוטציה כזו. יתרה מכך, אין דבר כזה מגפה גנטית, זה פשוט לא אפשרי מבחינה אבולוציונית. שני הגנים שהזכרת הם רק שני גנים שזוהו כמגבירים את הסיכוי ל ADHD, הם אינם מבטיחים נוכחות של ההפרעה, והיעדר שלהם לא מבטיח שההפרעה לא קיימת, ועל כן הם ללא ספק אינם "הגנים" שגורמים ל ADHD. ועל כן, כיוון שהתיאוריה הגנטית לא יכולה להסביר את העלייה המגפתית במספרים, ועל פי מחקרים סטטיסטיים, ניתן להסביר כ 50% בלבד מהעלייה במספרים ע"י עלייה במודעות, שינויי קריטריונים ועוד, נותר רק להסיק שיש עלייה אמיתי לפחות ב 50%, אותה לא ניתן להסביר ע"י גנטיקה, אך בהחלט ניתן להסבירה ע"י שינויים סביבתיים.
דבר אחרון, הגנים שהוזכרו הינם גנים המקודדים לחלק מקולטני הדופמין בגוף. אחת התיאוריות היא ש ADHD היא תוצאה של בעיה בפעילות המעגלים הנוירונליים הקשורים בדופמין, וזאת הסיקו כיוון שריטלין משפר את התסמינים. מבחינת פעילות, למיטב ידיעתנו, ריטלין מהווה מעכב ספיגה מחדש של דופמין, ובכך לכאורה מעלה את ריכוז הדופמין וכו'. לעומת זאת, כבר הוכח שבילדים בריאים, ריטלין גורם לירידה ברמות הדופמין במוח! מה זה אומר לגבי התיאוריה הנ"ל? האם הבעיה היא אכן בדופמין והקולטנים שלו, או שמא הבעיה היא אולי בעיבוד מידע כללי במוח? בעוד שיש עדויות לכך שהאפשרות הראשונה אינה הבעיה, ישהיום היותר ויותר עדויות לכך שהבעיה ב ADHD, ובהפרעות נוספות, היא בעיה של קישוריות (connectivity), ולא בעיה של נוירוטרנסמיטר (שליח עצבי) זה או אחר או הקולטן שלו.
בקיצור, בלי קשר לדרך הטיפול המקובלת היום, והדיון סביבה, להמשיך ולטעון ש ADHD היא הפרעה גנטית בעיקרה (בלי להבהיר שמדובר בתורשה אפיגנטית, ולא גנטית) שקול, לדעתי, כמו להמשיך לטעון שכדור הארץ שטוח או שהשמש סובבת את כדור הארץ (כמובן להבדיל, אבל המסר ברור נראה לי...).
זיוה דינה, עם כל הכבוד וההערכה, ובלי לפגוע בשום צורה, ADHD אינה הפרעה גנטית, ובטוח שלא ב 90%!!!
נכון להיום ההפרעה הנחשבת ל"גנטית ביותר" היא אוטיזם, ועל פי המחקרים המחמירים ביותר מדובר על כ 80% התאמה בין תאומים זהים (זאת אומרת שאם לתאום אחד יש אוטיזם, אז 80% שגם לשני יהיה). המחקר העדכני ביותר מצביע על קשר של סביב ה 40% בלבד לגנטיקה וכ 60% לסביבה (ששוב לאוטיזם), אז על אחת כמה וכמה בנוגע ל ADHD.
חשוב להבחין בין תורשה גנטית לבין תורשה אפיגנטית. תורשה גנטית אומרת שגנים מסוימים עוברים לצאצא, ובגלל נוכחותם של גנים אלו יש מצב (חיובי או שלילי). תורשה אפיגנטית אומרת שאין שינוי במבנה הגנטי, אך גנים עוברים הפעלה או השתקה ע"י גורמים סביתיים(זיהום, לחץ, רעלים, חסכים תזונתיים ועוד) ובשל המצב המופעל/מושתק יש ביטוי של תסמין זה או אחר (חיובי או שלילי), ולא עצם נוכחותם של הגנים. מצב זה ניתן לשינוי בהתאם לחשיפה לגורמים סביבתיים במהלך החיים, לפחות במידה מסוימת (בבגרות יותר קשה לעשות שינויים שכאלו, אך זה אפשרי). דוגמה לתורשה אפיגנטית ניתן למצוא למשל בעכברי גאודה, שידועים בפרוותם הצהובה, ונטייתם לפתח השמנת יתרוסרטן קטלניים. בניסוי שינו לעכברה את הדיאטה, וכל צאצאיה יצאו חומים, רזים, וללא סרטן. שינוי זה החזיק מעמד 4 דורות!! (השינוי התזונתי היה רק לעכברה הראשונה), זאת אומרת שללא שינוי גנטי, ניתן לשנות ביטוי של גנים (צבע פרווה, נטייה להשמנה, נטייה לסרטן נחשבות כולן תכונות גנטיות).
אם הטענה היא ש ADHD היא "הפרעה גנטית", אז על מנת שניתן יהיה להסביר את העלייה המטאורית במספר הילדים המאובחנים, יש צורך לזהות מוטציה גנטית חדשה, אשר עוברת בתורשה!! אין מוטציה כזו. יתרה מכך, אין דבר כזה מגפה גנטית, זה פשוט לא אפשרי מבחינה אבולוציונית. שני הגנים שהזכרת הם רק שני גנים שזוהו כמגבירים את הסיכוי ל ADHD, הם אינם מבטיחים נוכחות של ההפרעה, והיעדר שלהם לא מבטיח שההפרעה לא קיימת, ועל כן הם ללא ספק אינם "הגנים" שגורמים ל ADHD. ועל כן, כיוון שהתיאוריה הגנטית לא יכולה להסביר את העלייה המגפתית במספרים, ועל פי מחקרים סטטיסטיים, ניתן להסביר כ 50% בלבד מהעלייה במספרים ע"י עלייה במודעות, שינויי קריטריונים ועוד, נותר רק להסיק שיש עלייה אמיתי לפחות ב 50%, אותה לא ניתן להסביר ע"י גנטיקה, אך בהחלט ניתן להסבירה ע"י שינויים סביבתיים.
דבר אחרון, הגנים שהוזכרו הינם גנים המקודדים לחלק מקולטני הדופמין בגוף. אחת התיאוריות היא ש ADHD היא תוצאה של בעיה בפעילות המעגלים הנוירונליים הקשורים בדופמין, וזאת הסיקו כיוון שריטלין משפר את התסמינים. מבחינת פעילות, למיטב ידיעתנו, ריטלין מהווה מעכב ספיגה מחדש של דופמין, ובכך לכאורה מעלה את ריכוז הדופמין וכו'. לעומת זאת, כבר הוכח שבילדים בריאים, ריטלין גורם לירידה ברמות הדופמין במוח! מה זה אומר לגבי התיאוריה הנ"ל? האם הבעיה היא אכן בדופמין והקולטנים שלו, או שמא הבעיה היא אולי בעיבוד מידע כללי במוח? בעוד שיש עדויות לכך שהאפשרות הראשונה אינה הבעיה, ישהיום היותר ויותר עדויות לכך שהבעיה ב ADHD, ובהפרעות נוספות, היא בעיה של קישוריות (connectivity), ולא בעיה של נוירוטרנסמיטר (שליח עצבי) זה או אחר או הקולטן שלו.
בקיצור, בלי קשר לדרך הטיפול המקובלת היום, והדיון סביבה, להמשיך ולטעון ש ADHD היא הפרעה גנטית בעיקרה (בלי להבהיר שמדובר בתורשה אפיגנטית, ולא גנטית) שקול, לדעתי, כמו להמשיך לטעון שכדור הארץ שטוח או שהשמש סובבת את כדור הארץ (כמובן להבדיל, אבל המסר ברור נראה לי...).
כל מה שכתבת לא סותר תורשה של adhd
אלא מעודד את הסיכוי לשלוט בתכונה באמצעות עיצוב הסביבה וחינוך. המחקרים שציטטת למעלה לא בדקו מה קורה לצאצאים של הילדים שהפרעת הקשב שלהם ׳נעלמה׳. גנטיקה צריך לחקור, בין שאר הגורמים, במחקרי אורך במשפחות. הגישה בפורום עוקבת אחרי המחקר הרפואי ותומכת בכל טיפול שהוכח מחקרית כי עוזר לשיפור חייהם של אנשים וילדים עם הפרעת קשב.
אלא מעודד את הסיכוי לשלוט בתכונה באמצעות עיצוב הסביבה וחינוך. המחקרים שציטטת למעלה לא בדקו מה קורה לצאצאים של הילדים שהפרעת הקשב שלהם ׳נעלמה׳. גנטיקה צריך לחקור, בין שאר הגורמים, במחקרי אורך במשפחות. הגישה בפורום עוקבת אחרי המחקר הרפואי ותומכת בכל טיפול שהוכח מחקרית כי עוזר לשיפור חייהם של אנשים וילדים עם הפרעת קשב.
את צודקת לחלוטין! לא סותר תורשה אבל...
יש הבדל גדול מאד בין תורשה גנטית, לתורשה אפיגנטית, ופה קבור הכלב. אם הבעיה היא גנטית, אז אין מה לעשות! ועובדתית, יש מה לעשות, וכן לפי כל מה שכתבתי קודם, אין הגיון ביולוגי לכך שמדובר בבעיה גנטית. לעומת זאת, כל העדויות מצביעות על כך שמדובר בבעיה אפיגנטית, שמערבת לא גן אחד או שניים, אלא מכלול של גנים (גם ע"פ תשובתו של דר' דותן), וכיום העדויות תומכות הרבה יותר בהשפעה סביבתית על נטייה גנטית (במילים אחרות, אפיגנטיקה) ופחות על הפרעה גנטית אמיתית (דוגמאת תסמונת דאון, X שביר, הנטינגטון וכו').
גנטיקה צריך לחקור, זה נכון, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהגנים שלנו מושפעים מהסביבה שלנו כל הזמן!! נוכחות של גן ברצף הגנום לא מבטיחה שהוא יהיה מתורגם לחלבון, ובכך יבוא לידי ביטוי. כדי שזה יקרה, צריכה להיות הפעלה ע"י סיגנל חיצוני מסביבת התא, אשר מושפעת באופן ישיר מהביבה שלנו - הפיזית, האנרגתית, הרגשית, החברתית וכו'.
אני מצרף קישור להרצאה מעניינת מאד ב TED שנראה לי שתסביר יפה את ההבדל בין מבנה גנטי להתפתחות בהשפעת הסביבה:
http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&v=HA7GwKXfJB0&NR=1
לגבי מחקר, את צודקת, אין עדיין מחקרים לגבי מה קורה לאותם ילדים שאינם סובלים עוד מהפרעת הקשב (אין צורך בגרשיים, למרות שקשה לחלק מאיתנו להאמין בכך), אך אם להסתמך על מחקרים אחרים בתחום האפיגנטיקה, עד היום ניתן לומר שהשפעות התערבויות אפיגנטיות (שינויים סביבתיים - מזון, גירויים מוטוריים/סנסורים/רגשיים וכו') מחזיקות מעמד עד 11 דורות!! נקודה למחשבה בהקשר של השפעות לאורך זמן - למיטב ידיעתי, השפעות טיפול בריטלין על הפרעת הקשב (בלי קשר להשפעות על התפתחות אישית, חברתית וכו') נעלמות לחלוטין תוך 3 חודשים לכל היותר מרגע הפסקת הטיפול, ובטוח שאינן משפיעות על הדור הבא, כך שבמקרה הזה, לא לדעת עדין אם יש השפעה חיובית נראה לי מקום יותר טוב להיות בו מאשר לדעת שאין השפעה חיובית לדורות הבאים.
כפי שהעלתי כבר פעמיים ב 24 השעות האחרונות, כבר פורסם בספרות המקצועית שהתערבות סביבתית המוכוונת לתיקון חוסר איזון נוירולוגי (תוצאה של השפעות אפיגנטיות על התפתחות המוח), היא גישה יעילה להתמודדות עם הפרעת קשב (במיוחד עם היכולות האקדמיות אך גם באופן כללי).
כבר אמרתי בעבר, אני לא נגד שום דבר שיכול לעזור, אני מתנגד לשימוש בטיפולים מיותרים, כאשר יש אפשרויות טובות יותר, מסוכנות פחות, ויעילות יותר לטווח הארוך בעיקר. כך אני רואה את הדברים...
יש הבדל גדול מאד בין תורשה גנטית, לתורשה אפיגנטית, ופה קבור הכלב. אם הבעיה היא גנטית, אז אין מה לעשות! ועובדתית, יש מה לעשות, וכן לפי כל מה שכתבתי קודם, אין הגיון ביולוגי לכך שמדובר בבעיה גנטית. לעומת זאת, כל העדויות מצביעות על כך שמדובר בבעיה אפיגנטית, שמערבת לא גן אחד או שניים, אלא מכלול של גנים (גם ע"פ תשובתו של דר' דותן), וכיום העדויות תומכות הרבה יותר בהשפעה סביבתית על נטייה גנטית (במילים אחרות, אפיגנטיקה) ופחות על הפרעה גנטית אמיתית (דוגמאת תסמונת דאון, X שביר, הנטינגטון וכו').
גנטיקה צריך לחקור, זה נכון, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהגנים שלנו מושפעים מהסביבה שלנו כל הזמן!! נוכחות של גן ברצף הגנום לא מבטיחה שהוא יהיה מתורגם לחלבון, ובכך יבוא לידי ביטוי. כדי שזה יקרה, צריכה להיות הפעלה ע"י סיגנל חיצוני מסביבת התא, אשר מושפעת באופן ישיר מהביבה שלנו - הפיזית, האנרגתית, הרגשית, החברתית וכו'.
אני מצרף קישור להרצאה מעניינת מאד ב TED שנראה לי שתסביר יפה את ההבדל בין מבנה גנטי להתפתחות בהשפעת הסביבה:
http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&v=HA7GwKXfJB0&NR=1
לגבי מחקר, את צודקת, אין עדיין מחקרים לגבי מה קורה לאותם ילדים שאינם סובלים עוד מהפרעת הקשב (אין צורך בגרשיים, למרות שקשה לחלק מאיתנו להאמין בכך), אך אם להסתמך על מחקרים אחרים בתחום האפיגנטיקה, עד היום ניתן לומר שהשפעות התערבויות אפיגנטיות (שינויים סביבתיים - מזון, גירויים מוטוריים/סנסורים/רגשיים וכו') מחזיקות מעמד עד 11 דורות!! נקודה למחשבה בהקשר של השפעות לאורך זמן - למיטב ידיעתי, השפעות טיפול בריטלין על הפרעת הקשב (בלי קשר להשפעות על התפתחות אישית, חברתית וכו') נעלמות לחלוטין תוך 3 חודשים לכל היותר מרגע הפסקת הטיפול, ובטוח שאינן משפיעות על הדור הבא, כך שבמקרה הזה, לא לדעת עדין אם יש השפעה חיובית נראה לי מקום יותר טוב להיות בו מאשר לדעת שאין השפעה חיובית לדורות הבאים.
כפי שהעלתי כבר פעמיים ב 24 השעות האחרונות, כבר פורסם בספרות המקצועית שהתערבות סביבתית המוכוונת לתיקון חוסר איזון נוירולוגי (תוצאה של השפעות אפיגנטיות על התפתחות המוח), היא גישה יעילה להתמודדות עם הפרעת קשב (במיוחד עם היכולות האקדמיות אך גם באופן כללי).
כבר אמרתי בעבר, אני לא נגד שום דבר שיכול לעזור, אני מתנגד לשימוש בטיפולים מיותרים, כאשר יש אפשרויות טובות יותר, מסוכנות פחות, ויעילות יותר לטווח הארוך בעיקר. כך אני רואה את הדברים...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.