ADHD אצל תלמיד בכתה ח'
שלום אני סטודנטית בלוינסקי - אילת ועוברת הכשרה ( עבודה מעשית) בבית ספר לחינוך מיוחד. אני "צמודה" לילד עם בעיית ADHD "טיקים" והפרעת התנהגות קשה. במשך שעתיים שאני נמצאת אתו - במסגרת כיתתית, מצבו משתנה מן הקצה אל הקצה. הוא יכול לשבת קשוב כ 10 דקות ולאחר מכן הוא מתנתק, מתחיל לנעוץ בי מבטים , מקרב את פניו אל פני, עושה פרצופים מוזרים ומאיימים תוך כדי נסיון מילולי קולני לעבור לנושא אחר או להפסיק את הפעילות הלימודית - הספציפית בה אנחנו עוסקים. בהתחלה היה מקלל בקולי קולות, אבל לאחר שהסברתי לו שקללות לא מקובלות עלי הוא מצליח בד"כ לשלוט בכך, אלא אם כן יש תלמיד אחר בסביבה שמנבל את פיו והוא מצטרף לחגיגה. בשעור שעבר הוא קרב אלי עיפרון ואמר: אני אדקור אותך! מספר פעמים - לא הגבתי לאיום והתיחסתי לכך בשוויון נפש. מדי פעם אני אומרת לו שההצגות שלו לא משפיעות עלי ושיפסיק עם זה. וממשיכה הלאה כאילו שום דבר לא ארע. אך "במקרה העיפרון" המורה המאמנת אמרה לי להתרחק ממנו כי הוא לא שולט בעצמו. אמרתי בתגובה, לה ולו שההצגות שלו לא משפיעות עלי.נשארתי במקומי, ובאמת שום דבר לא התפתח. לאחר הקדמה ארוכה כזאת. רציתי לשאול: א. האם הוא באמת עושה הצגות ובודק את הגבולות שלי, ושתגובותי האינטואטיביות נכונות? או שאני שאננה מדי וזה עלול להיגמר רע? יש לי תחושה שהוא לעולם לא יזיק לי - האם אני טועה? כיצד עלי לנהוג במקרים דומים?
שלום אני סטודנטית בלוינסקי - אילת ועוברת הכשרה ( עבודה מעשית) בבית ספר לחינוך מיוחד. אני "צמודה" לילד עם בעיית ADHD "טיקים" והפרעת התנהגות קשה. במשך שעתיים שאני נמצאת אתו - במסגרת כיתתית, מצבו משתנה מן הקצה אל הקצה. הוא יכול לשבת קשוב כ 10 דקות ולאחר מכן הוא מתנתק, מתחיל לנעוץ בי מבטים , מקרב את פניו אל פני, עושה פרצופים מוזרים ומאיימים תוך כדי נסיון מילולי קולני לעבור לנושא אחר או להפסיק את הפעילות הלימודית - הספציפית בה אנחנו עוסקים. בהתחלה היה מקלל בקולי קולות, אבל לאחר שהסברתי לו שקללות לא מקובלות עלי הוא מצליח בד"כ לשלוט בכך, אלא אם כן יש תלמיד אחר בסביבה שמנבל את פיו והוא מצטרף לחגיגה. בשעור שעבר הוא קרב אלי עיפרון ואמר: אני אדקור אותך! מספר פעמים - לא הגבתי לאיום והתיחסתי לכך בשוויון נפש. מדי פעם אני אומרת לו שההצגות שלו לא משפיעות עלי ושיפסיק עם זה. וממשיכה הלאה כאילו שום דבר לא ארע. אך "במקרה העיפרון" המורה המאמנת אמרה לי להתרחק ממנו כי הוא לא שולט בעצמו. אמרתי בתגובה, לה ולו שההצגות שלו לא משפיעות עלי.נשארתי במקומי, ובאמת שום דבר לא התפתח. לאחר הקדמה ארוכה כזאת. רציתי לשאול: א. האם הוא באמת עושה הצגות ובודק את הגבולות שלי, ושתגובותי האינטואטיביות נכונות? או שאני שאננה מדי וזה עלול להיגמר רע? יש לי תחושה שהוא לעולם לא יזיק לי - האם אני טועה? כיצד עלי לנהוג במקרים דומים?