כנראה שזה הכאב של הפעם הקודמת
הציפיות בפעם הקודמת היו ממש גבוהות. במיוחד אחרי שפורסמה התמונה. ואז כולם באמת התאכזבו, כי ציפו למשהו טוב יותר, נוגע יותר. רעות ועננים כתבו את זה - זה אולי טוב אבל זה לא התחבר כמו שטורי מתחברת, העיסוק לא היה אותו העיסוק, ההרגשה הייתה אחרת. וזה אכזב. אנשים ראו תמונה של בחורה עם הברית החדשה ביד אחת ודם זורם על הרגל שלה וחשבו שהם הולכים לקבל משהו שיזרוק אותם פנימה, ואז הסינגל הראשון היה ביג וויל והשני היה באונסינג וזה הרגיש כאילו עובדים עלינו. יכול להיות שיש ב-ADP פנינים ויכול להיות שהוא אלבום טוב יחסית, אבל זה צרם (והאמת, אינ לא נוטה להעביר שירים באלבומים כשאני מקשיבה להם. לקטעי מעבר יש תפקיד ומקום והם לא שם מתוך הנחה שאנשים יעיברו אותם אחרי שלוש האזנות לאלבום. שום שיר, כשיוצרים אלבום, לא צריך להיות שם בגישה של "טוב, מקסימום יעבירו", המטרה בליצור אלבום היא ליצור יצירה מגובשת שאנשים לא ירצו או יחשבו אפילו על להעביר שירים). אז כן, אנשים סקפטים עכשיו. אינ לא חושבת שזה נובע מחוסר הערכה, או מרצון לרדת על טורי. אינ משערת שכל מי שכותב פה, גם כשהוא מתבדח וגם כשהוא מעביר ביקורת, כותב פה כי המוזיקה של טורי, חלק ממנה לפחות, משחק תפקיד בחיים שלו וכי הוא מעריך את היוצרת. אני לא חושבת שצריך ללכת בעיניים עצומות אחרי כל דבר שיוצר שאתה אוהב עושה, וכן יש מקום לביקורת. נכון, היא מגיעה כאן בשלבים מוקדמים, אבל זה כי אנשים באמת נכוו בפעם הקודמת. וכי יש לה רצף אלבומים שהוא לא מרגיש כמו האלבומים החזקים שלה. רינת, הרבה פה תקועים בראשונים כי הראשונים הרגישו. הרגישו-באמת. התעסקו באמת וחפרו ועובדה שאחרי מיליון האזנות וארחי הרבה שנים הם עדיין רלוונטיים לכל אחד באופן אישי, ואני חושבת שהם גם ימשיכו להיות. היה משהו שגרם לאנשים לשנות גישה ויש פחות התחברות לאלבומים המאוחרים יותר כי הם מרגישים שטחים והטקסטים הם לא מה שהם היו והנושאים אחרים ומוזיקלית גם, זה מרגיש פחות עוצמתי. ADP לא הרגיש לי רלוונטי -כלפיי- מעולם. זה לא שאינ לא מעריכה את טורי וזה לא שאני מזלזלת בה, זה שאני מתחברת יותר למקומות אחרים שלה, ויש לה הרבה מקומות בקריירה שאפשר להתחבר אליהם יותר ופחות. להפך, אם כבר אז יש לי הרבה הערכה כלפיה שהיא עושה מה שטוב לה ומה שהיא מאמינה בו, ויוצרת אינדיבידואלית ולא נכנעת לתכתיבים של חברות הפקה או תקליטים, ויש לי טונות של הערכה כלפה על זה, גם אם לאלבומים עצמם אני פחות מתחברת. ואני לא יודעת כמה אפשר ללמוד על אלבום רק מהשם שלו, אני אצטרך יותר מזה כדי באמת להעביר ביקורת.
זה לא ששנאתי אותו או אני שונאת את השירים בו באופן מיוחד. אבל מטורי ציפיתי ליותר. כאילו, איך אפשר להשוות את ה-4 הראשונים או את סקרלט לשירים בינוניים ובנאלים כמו יו ג'ורג' או פרוגרמאבל סודה או שאר השטויות שיש שם. זה מרגיש כאילו היא התפזרה לגמרי. הוא אולי יותר טוב מהביקיפר (במובן שאפשר להקשיב ל-3 שירים ברצף בלי להירדם או לחילופין לרצות למות מרוב ייאוש) אבל אני עדיין לא יכולה להקשיב לו מהתחלה עד הסוף בלי לרצות לתלוש לעצמי שערות או משהו כזה. או סתם לא יכולה להקשיב לו מהתחלה עד הסוף, אבל עזבו, ידוע שאני צריכה ריטאלין או משו כזה
. אז אני לא מצפה למשהו מדהים מהאלבום החדש, אם יהיה אז סבבה, אם לא, וואטאבר, we'll always have BFP. ואם לא מצפים לא מתאכזבים וכו'
