AAADD
הנה משהו שקיבלתי במייל והזדהיתי איתו. A.A.A.D.D. Age Activated Attention Deficit Disorder. לאחרונה , אובחנתי כסובלת מ- A.A.A.D.D – הפרעת קשב וריכוז עקב גיל מתקדם. וכך מתבטאת אצלי הפרעה זו: אני מחליטה להשקות את הגינה. בעודי פותחת את הברז בחצר , אני מביטה לעבר מכוניתי ומציינת לעצמי שהיא זקוקה לשטיפה. אני פונה אל החניה ומבחינה בדואר על שולחן המרפסת , אותו הבאתי קודם לכן מתיבת הדואר. "טוב" אני אומרת לעצמי, "המכונית תחכה רגע. אעבור קודם על הדואר." אני מניחה את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורקת את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ושמה לב שהפח מלא. בלי לחשוב פעמיים, אני מחזירה את החשבונות לשולחן ופונה לרוקן את הפח. אבל אז אני חושבת, שבדרך לריקון הפח, אעבור ליד תיבת הדואר, אז כדאי שאכין ואשלח את תשלומי החשבונות באותה ההזדמנות. אני לוקחת את פנקס הצ'קים ורואה שנותר רק צ'ק אחד. אני נכנסת פנימה אל חדר העבודה, לקחת פנקס צ'קים נוסף משולחן הכתיבה ומוצאת שם פחית קולה ששתיתי ממנה מוקדם יותר. כדי לקחת את הצ'קים בלי להפוך ולשפוך את הקולה, אני לוקחת את הפחית כדי להניח אותה בצד, ומבחינה שהקולה כבר מתחממת. אני הרי יודעת מה עלי לעשות במקרה כזה. אני לוקחת ללא היסוס את הקולה למקרר שבמטבח. הנה, על דלפק המטבח, הפרחים שקיבלתי אתמול מביתי היקרה. - יש להשקות אותם. אני מניחה את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר. אני יודעת שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, כך שבהמשך היום לא אצטרך לחפש אותם, אך תחילה עליי להשקות את הפרחים. אני מחזירה את המשקפיים לדלפק, ממלאה כד מים ומבחינה בשלט של הטלוויזיה שמישהו השאיר על שולחן המטבח. מיד מצטיירת בעיני רוחי שעת ערב מאוחרת: עמל היום מאחורי, הארוחה הסתיימה, הכלים נקיים, הטלפון נדם... זמן אידיאלי להתרווח מול הטלוויזיה ולפנק את עצמי באיזו תכנית אירוח דביקה ומטופשת... אבל איפה השלט? מי, לעזאזל, יודע איפה השלט? לכן ברור לי שצריך להחזיר את השלט למקומו עכשיו. כשאני עדין זוכרת איפה הוא. אך תחילה אשקה את הפרחים. אני מוזגת מים לעציץ ושופכת טיפה על הרצפה. אינסטקנטיבית, אני מוצאת מטלית על מתלה קרוב ומנגבת את השלולית. ואז אני חוזרת אל הפרוזדור ומנסה להיזכר... מה עמדתי לעשות? ובסוף היום, המכונית מלוכלכת, החשבונות לא שולמו, יש פחית קולה חמה על הדלפק, הפרחים עדיין צמאים, עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי, אין לי מושג איפה השלט של הטלוויזיה, אני לא מוצאת את המשקפיים שלי ואני לא זוכרת מה עשיתי עם מפתחות המכונית. ואז, אני מנסה להבין, איך קרה שלא הספקתי כלום במשך היום. הרי הייתי עסוקה ללא הרף ואני באמת מאוד עייפה! ואל תצחקו! אם זה עדיין לא אתם- יומכם יגיע!!!
הנה משהו שקיבלתי במייל והזדהיתי איתו. A.A.A.D.D. Age Activated Attention Deficit Disorder. לאחרונה , אובחנתי כסובלת מ- A.A.A.D.D – הפרעת קשב וריכוז עקב גיל מתקדם. וכך מתבטאת אצלי הפרעה זו: אני מחליטה להשקות את הגינה. בעודי פותחת את הברז בחצר , אני מביטה לעבר מכוניתי ומציינת לעצמי שהיא זקוקה לשטיפה. אני פונה אל החניה ומבחינה בדואר על שולחן המרפסת , אותו הבאתי קודם לכן מתיבת הדואר. "טוב" אני אומרת לעצמי, "המכונית תחכה רגע. אעבור קודם על הדואר." אני מניחה את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורקת את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ושמה לב שהפח מלא. בלי לחשוב פעמיים, אני מחזירה את החשבונות לשולחן ופונה לרוקן את הפח. אבל אז אני חושבת, שבדרך לריקון הפח, אעבור ליד תיבת הדואר, אז כדאי שאכין ואשלח את תשלומי החשבונות באותה ההזדמנות. אני לוקחת את פנקס הצ'קים ורואה שנותר רק צ'ק אחד. אני נכנסת פנימה אל חדר העבודה, לקחת פנקס צ'קים נוסף משולחן הכתיבה ומוצאת שם פחית קולה ששתיתי ממנה מוקדם יותר. כדי לקחת את הצ'קים בלי להפוך ולשפוך את הקולה, אני לוקחת את הפחית כדי להניח אותה בצד, ומבחינה שהקולה כבר מתחממת. אני הרי יודעת מה עלי לעשות במקרה כזה. אני לוקחת ללא היסוס את הקולה למקרר שבמטבח. הנה, על דלפק המטבח, הפרחים שקיבלתי אתמול מביתי היקרה. - יש להשקות אותם. אני מניחה את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר. אני יודעת שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, כך שבהמשך היום לא אצטרך לחפש אותם, אך תחילה עליי להשקות את הפרחים. אני מחזירה את המשקפיים לדלפק, ממלאה כד מים ומבחינה בשלט של הטלוויזיה שמישהו השאיר על שולחן המטבח. מיד מצטיירת בעיני רוחי שעת ערב מאוחרת: עמל היום מאחורי, הארוחה הסתיימה, הכלים נקיים, הטלפון נדם... זמן אידיאלי להתרווח מול הטלוויזיה ולפנק את עצמי באיזו תכנית אירוח דביקה ומטופשת... אבל איפה השלט? מי, לעזאזל, יודע איפה השלט? לכן ברור לי שצריך להחזיר את השלט למקומו עכשיו. כשאני עדין זוכרת איפה הוא. אך תחילה אשקה את הפרחים. אני מוזגת מים לעציץ ושופכת טיפה על הרצפה. אינסטקנטיבית, אני מוצאת מטלית על מתלה קרוב ומנגבת את השלולית. ואז אני חוזרת אל הפרוזדור ומנסה להיזכר... מה עמדתי לעשות? ובסוף היום, המכונית מלוכלכת, החשבונות לא שולמו, יש פחית קולה חמה על הדלפק, הפרחים עדיין צמאים, עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי, אין לי מושג איפה השלט של הטלוויזיה, אני לא מוצאת את המשקפיים שלי ואני לא זוכרת מה עשיתי עם מפתחות המכונית. ואז, אני מנסה להבין, איך קרה שלא הספקתי כלום במשך היום. הרי הייתי עסוקה ללא הרף ואני באמת מאוד עייפה! ואל תצחקו! אם זה עדיין לא אתם- יומכם יגיע!!!
