A walk in the park

A walk in the park

שעת הדמדומים הכה אהובה עליי הגיעה. חיכיתי לה כל היום.
לבשתי את בגדי הספורט. טייטס צמוד עולה על הירכיים ועוטף את החוטיני השחור, מתרומם ומתהדק לגוף.
הגופיה הצמודה, מבליטה את השדיים הזקורים שחנוטים בחזיה החדשה.
מתכופפת לנעול את נעלי הספורט והבעל מציץ אל המחשוף ושואל לפשר החזיה החדשה והסקסית ומדוע מבזבזת אותה לספורט.
מחייכת, ממשיכה בהתארגנות, הנגן כבר על האוזניים, המוסיקה מחרישה ומכניסה אותי לאווירה.
הולכת במסלול הידוע שלי. עוברת על פני העוברים והשווים, אוהבת להסתכל על הנוף בדרך, שדרה חדשה ומסלול משופר הכינו עבורנו הצועדים בעיר.
תענוג של ממש, הליכה משחררת, הזמן האישי והפרטי. הזמן שבו הראש עסוק במחשבות, סוגרת את היום שהיה, חושבת על מה יכול היה להיות יותר טוב ויודעת בדיוק מהו, מתכננת את המחר, שוכחת מאתמול.הולכת, שרה בראשי עם המוסיקה, מישירה מבט קדימה. שמחה ומאושרת.
חוצה את הכביש במעבר החציה, מגיעה לפתח השביל האחורי, זה שמאחורי הבתים החדשים, ליד הואדי. הפריחה משגעת. צבעי אדום צהוב וסגול פרושים על פני הדרך, עצים, שיחים, פרחים, ציפורים אחרונות עוד מטפפות על המדרכה. זו שעה של שלווה.
הרוח עדיין קרירה ונעימה, הזיעה ניגרת במורד החזה ומטפטפת בשביל החלב. המכנס נרטב מהזיעה. התחתון יושב במקומו בחריץ הישבן ואינו מורגש, אך מלפנים הוא טיפה זז ובכל צעד ושעל מגרה ומגביר את הרטיבות. ספק זיעה, ספק חרמנות. חושבת עליו.
מתי זה כבר יקרה. ממשיכה בדרכי ונכנסת לשביל, צועדת מס' צעדים בטוחים ולפתע יד גברית וחזקה תופסת אותי מאחור, מושכת אותי בכוח לכוון הואדי, שם יש חורשה. מנסה להתנגד, אך אין בי כוח, הוא חזק ממני, תפס את שתי ידיי לאחור, גורר אותי בכוח אך בעדינות אל מתחת לעצים. האדמה מכוסה בעלים יבשים ופרחים שנשרו מהעצים, אינני רואה דבר מלבד זה. עיניי פקוחות אך אינני רואה. מרגישה את שריריו החזקים, מרגישה את נשימתו, הבל פיו מלטף את עורפי. התפיחה בין רגליו נוגעת בי, הוא מגורה.
אני ממשיכה להגרר צעדים ספורים נוספים. חיכיתי, איחרת, הוא אומר. מושיב אותי על ברכיי על ערימת העלים והפרחים, אני עם גבי אליו. הוא מתכופף, מסיט את שערי ומלטף את עורפי, מנשק אותו ברפרוף בדיוק כמו שאני אוהבת, זה מרעיד אותי, הפיטמות מזדקרות בתוך החזיה, התחתון כבר הפסיק לספוג. הוא מעביר יד חזקה ומצייר על גבי. בבת אחת שולח את שתי ידיו לפנים, משחרר את השדיים מהחזיה ומהחולצה ומגיח מעבר לכתף ומוצץ אחת, ביניקות רועשות. עובר לשניה והקולות מתגברים.
ראשי נשמט לאחור, נותנת לו את כל כולי. הוא מרים את ראשי ומיד מסתובב אל מולי, פושט את מכנסיו ומצווה: תמצצי. אני צמאה, מלקקת את הזין האדיר הזה, הוא תפוח למימדים עצומים, נכנס לפה ומחליק פנימה, הוא מכיר את הדרך היטב. אני מכניסה ומוציאה אותו מפי, מלקקת אותו מעלה, מטה, מציירת עליו עם קצה הלשון, מגיעה לביצים ומכניסה אותן אחת אחת לפי, חוזרת אל הזין הזה שמחכה רק לי. מוסיפה את ידי וחופנת את הביצים החמות והתפוחות. הוא עוצר. תפסיקי הוא אומר. נותן את ידיו ועוזר לי לקום. מפשיט את מכנסיי ורואה את החוטיני הרטוב, העיניים שלו מסתנוורות, המבט הזה בעיניים אומר הכל. משעין אותי על העץ, תופס את השדיים בשתי הידיים, מועך, מלטף, צובט את הפטמות עד כאב. אני רוצה לצעוק, הוא סותם את פי עם ידו הימנית ועם זו השמאלית מחזיק אותי צמוד לעץ. הזין שלו תפוח והכוס שלי הרטוב נפגשים, הוא חודר בבת אחת, לא שואל, לא אומר, לא מחכה יותר, נדחף פנימה, הקולות המתערבבים של מיצי הגוף, של הגוף הנדבק זה לזה, הריחות מתערבלים באויר, התאווה שולטת בנו, זה לא לוקח הרבה זמן, הקצב והקצף עושים את שלהם, אנחנו גומרים.
יד ביד נשכבים על ערמת העלים.
מושלם. אני אומרת לו. זה בדיוק מה שחלמתי. עכשיו רק תעזור לי להתנקות, שלא ישארו עלים ופרחים בשיער.
 
הצועד בפארק

כבר חודשים שאני רואה אותה בפארק. היא תמיד לבושה בבגדי ספורט צמודים, שדיה זקופים ומשדרים ביטחון ונשיות שאין לטעות בהן. היא מלכה! ואני רוצה בה. כל כך רוצה שאני מוכן לעשות הכל. המחשבה עליה מטריפה אותי. אני מתעורר בבוקר עם זיקפה המוקדשת לה, מלטף את הזיין שלי לאט ובעדינות מבלי לפקוח את עיני, חולם ומפנטז ולוחש את שמה. שמעתי את שמה כאשר בעלה קרא לה באחד הערבים, להזכיר לה ששכחה את הכובע. היא צועדת תמיד עם אוזניות על אוזניה ונגן תחוב לה מאחורי גווה, מבליט עוד יותר את ישבנה החמוד והמלא. לא אין לי סיכוי בדרך הרגילה. ניסיתי ליצור איתה קשר כמה פעמים, היא תמיד דוחה אותי. לפעמים אני צועד לידה, מדבר אליה, אך היא הודפת כל נסיון. בשבוע שעבר היא זרקה משפט: "אם אתה רוצה לקחת, קח, אל תדבר" הערב, החלטתי, זה הערב

חיכיתי לשעת הערב ואכן, היא אכן לא הכזיבה. עם רדת הדימדומים, היא צעדה כהרגלה, הנגן תחוב לה מאחור, מדגיש את הישבן העסיסי שלה. האזניות על אזניה, לבושה בבגד גוף הדוק עם מחשוף שקשה להסיר ממנו את העיניים. ראיתיה מגיעה מרחוק, צועדת במסלול הרגיל שלה, עוברים ושבים מעיפים בה מבט. צעדתי אחריה, בשקט. האם היא שומעת את צעדי? אין סיכוי, האוזניות שלה חוסמות כל סיכוי לכך

הנה היא חוצה את הכביש. אני מגור עד מוות. כל כולי זיקפה שאין לה תקנה, נועץ את עיני בישבנה העולה ויורד עם קצב ההליכה. כל כך בא לי עליה! עוד מעט היא תהייה שלי אינני רואה דבר מסביב, אני מרוכז בתנועת הישבן העולה ויורד שלה, בחריץ המפריד בין שני הכדורים הקופצניים הללו. תנועה מהפנטת. היא כבר צועדת בשביל הצר. היא ממשיכה בהליכתה הקצבית אני מתקרב. אני שומע את המוסיקה הקצבית נוזלת מן האוזניות החוצה. שומע את נשימתה המהירה. אני מתקרב, מביט בגווה הזקוף. האם

היא באמת התכוונה למה שאמרה? מה יהיה אם תצעק? תזעיק עזרה? אולי לא באמת התכוונה? אולי התכוונה אבל לא לזה? אולי רצתה אבל לא ברצינות? הזיקפה משכה עוד ועוד מן הדם שבמוחי. ההחלטה גמלה בי. בזינוק מהיר אחד הייתי כבר צמוד אליה. הרחתי את ריח הזיעה. חשתי בגופה הגמיש. אחזתי בה בחוזקה, מצמיד אותה לגופי בכוח. זה, הפור נפל, היא תהיה שלי. היא קפצה ממקומה אך לא ממש ניסתה להשתחרר בתנועה מיומנת של הורדת זקיף, אני משעין אותה לעברי ידי האחת על חזה וצווארה, ידי השניה מושכת את שתי ידיה לאחור, גורר אותה הצידה לתוך החורשה האפלה. אני חש בגווה הנשען על גופי בעת שהיא נגררת. הזיקפה שלי דוחפת כלפי גופה. אני אוב את התחושה.

אני מתכופף ונושק לעורפה. למעשה אני נושך את עורפה. עוד ועוד, מוצץ את העורץ הענוג לתוך פי. חש בטעם החמצמץ של הדם שלה. שיני נוגעות לא נוגעות בבשרה הענוג. מוזר, אך בלהט המעשה אני מוצא עצמי חושב על הסימן שיישאר על עורפה הלבנבן מחר בבוקר. סימן שילווה אותה ימים ארוכים. זה מלהיט אותי, אני מוצץ חזק יותר, אוהב את אלמנט הסימון שיש באקט הזה. אני מסמן אותה כמו חוואי המסמן את פרתו, כמו ערפד המזריק לדם קורבנו את זרע הערפדות. היא תהיה שלי לנצח נצחים. עכשו באים? נתת לי לחכות יותר מדי זמן, אני אומר לה בעודי מכריע אותה ארצה, מכופף את ברכיה ומכריחה לכרוע על הברכיים בעודי כורע על ברכי מאחוריה. לא היא אינה יכולה לראותני, אבל אין ספק שהיא יודעת מי אני. היא רגועה אך מרוגשת. תדירות נשימותיה גוברת.אני חש בשערה הרך והארוך כשהוא מלטף את פני. אני מושיט יד אחת, מלטף את שיערה ומסיטו לצד ומנסה להרגיעה בעוד פי צמוד לעורפה, נושק ומוצץ חליפות. היא רועדת מתחת לשפתי פחד? קור? תשוקה? מי יודע. ידי מטיילת על גבה, מלטפת ומשרטטת עיגולים. בתנועה מהירה אני שולח את היד מעבר לכתף וחש בפיטמות הזקורות תחת הבד הגמיש של בגד הגוף ההדוק. זה מגרה אותי עד כלות נשמתי. אני מת על פיטמות זקורות. הזיקפה שלי גוברת אם בכלל יכולה זיקפה לגבור מן המצב בו הייתה כבר. אני מחליק את כף היד ושולף את זוג השדיים המהודקות תחת הבד ואשר רק חיכו כבר שמישהו ישחרר אותן. זוג השדיים, זקופות וגאות ניצבות להן כמו זוג פנסים כשהפיטמות הזקורות מציינות את מרכזן ומביטות מעט כלפי השמיים. אני מתכופף מעבר לכתף ומוצץ את הפיטמות זו אחר זו. האם היא עדיין מייצר חלב, חשבתי לעצמי? מציצות עזות גורמות לפיטמותיה להזדקר עוד יותר בתוך פי. הן מתקשות ומתארכות עוד ועוד בתוך פי. אני אוהב את תחושת ההתארכות שלהן בתוך פי ומתקשה להחליט איזו מן הפיטמות להעדיף, שמאל או ימין. אני אוהב את שתיהן באותה מידה. כמה בנאלי. מדוע הא שותקת אני תוהה? איננה חוששת? אין היא חשה בסכנה? מדוע איננה מתנגדת? אני ממשיך לתהות אני חש בראשה נשמט לאחור, שיערה הארוך והחלק על חזי. אני ממשיך למצוץ ברעש את הפיטמות. הן מתארכות ומתארכות. אין להן גבול? אני תוהה

אני מרים את ראשה ומתרומם. מסתובב ופונה מולה. היא על הברכיים, ראשה מול הזיין הזקור שלי. אני מושך את הראש ונותן לה לחוש בזיקפה. שפתיה נפתחות מעט ועוטפות את הבליטה שבקצה מכנסי. אני חש ברטיבות של שפתיה מלחלחת את קצה הזיקפה העטופה במכנס. "רוצה?" אני שואל, ואינני ממתין לתשובה המובנת מאליה. היא ממתינה לרגע הזה כבר שבועות. אני מפשיל את מכנסי הג'ינס האוחזים בזיין הפרוע שלי באחיזה כה הדוקה. תחתונים? לא טרחתי ללבוש שהרי ידעתי מה הולך לקרות. "קדימה, תמצצי, את רוצה את הזיין הזה כבר הרבה זמן, נכון?" היא איננה מהססת. שפתיה סוגרות על הכובע של הזיין היא מלקקת את הראש ולשונה מבצעת תנועות סיבוביות מסביב לכל הראש הגדול והתפוח. היא בודקת את החריץ הקטן שבקצה הראש, מחדירה קלות את קצה לשונה וגורמת לי להאנח מתענוג. "אל תפסיקי, ברור? " אני מורה לה, כאילו צריך לתת לה הוראות. היא מתקדמת מעבר לראש, מוצצת את דרכה מסביב לגזע הנוקשה ולאט לאט מחדירה יותר ויותר מן הזיין הגדול לתוך פיה. כמה עוד היא יכולה? אני תוהה. היא משחררת את הזיין ומלקקת אותו הלוך ושוב לאורכו ולרוחבו למעלה ולמטה. איננה מזניחה את זוג הביצים ההדוקות. היא בולעת אותן אחת אחת לתוך פיה, לשונה מלקקת את הביצים סביב סביב ידיה מצטרפות למערכה, אוחזות בביצים החמות והתפוחות מרוב לחץ של נוזל הזרע הממתין שם בסבלנות אני חש בטיפת הנוזל החמים והשמנוני כשהוא נפלט לו לקצה הפתח. היא חשה בכך ומלקקת אותו בתאווה. מלקקת ובולעת ומתענגת על הטיפה המינימאלית ששיחררתי לה. עוצר אותה, מרים אותה על רגליה, היא קצת כושלת, רגליה רועדות. מושך את מכנסיה במשיכה אחת כלפי מטה. - כמו שחשבתי - חוטיני רטוב משעין אותה על גזע האורן שמאחריה. היא עומדת בקושי. רגליה עדיין רועדות. אוחז בשדיה, זוג השדיים הנפלאים שמעניקים לה מראה כה סקסי. חופן את שתיהן. מעסה אותן בכוח. צובט את הפיטמותץ אני רואה אותה נלחמת בכאב. אני מגביר את הכאב. יודע שהיא רוצה עוד. ממשיך ומוחץ את שדיה אחת אחרי השניה ביד אחת. ידי השניה על פיה, שמא תיפלוט צעקה! הזיין שלי רץ כאילו לבדו הוא נכנס באיבחה אחת אל תוך הפתח הרטוב. מסיט את החוטיני שעמד בדרכו. חודר לתוכה וחש בכוס הרטוב הנכנע ללא תנאי בפני איל הבשר הזקור שמפלח אותו כמו נייר. אני יודע שמהיום היא שלי. היא תבוא אלי ותשרת אותי מתי שרק אחפוץ בה. סימנתי אותה. לעולם לא תוכל עוד לאמר לי לא
 


רפאל, אתה בטוח שאתה מתנזר?
תסמן לך את יום רביעי 19:30 רח' X פינת Y
הולכת לחכות
 

unlimited

New member
בית המשפכ מתרה בך מפני

שידול לאונס
(נוטף זיעה מחום)
 

Maja the Naked

New member
נוסטלגיה!

אני מאוד אוהבת פנטזיות מיניות "בהשראת שיר".

"בכוח אך בעדינות"

התלבטתי עם להוסיף "איקסים" לפוסט שלך,
זה גבולי, יאללה, זה כבר נמצא פה מאתמול כמו שזה...
 
למעלה