"A Sorta Fairytale"
ניתוח של כל השיר: on my way up north up on the ventura i pulled back the hood and i was talking to you and i knew then it would be a life long thing but i didn't know that we we could break a silver lining בדרכי צפונה אני עוברת בונטורה הרמתי את השכמיה ואני דיברתי איתך ואז ידעתי שזה יהיה לכל החיים אך לא ידעתי שאנו יכולים לשבור(לחלוק?) את "פיצוי הטוב". ונטורה הינה עיר/עירה בקליפרוניה בין סנטה ברברה ומאליבו שנמצאת על כביש 101 (שמוזכר בהמשך, לדעתי יש היסטוריה לא קטנה למקום ולכביש הזה, מישהוא מכיר?) משהוא לכל החיים, האם זה הזוגיות? האיזכור של השכמייה לדעתי מצביע על מזג אויר סגרירי (במיוחד במקום שמתקשר עם חוף ים ושמש) ומצד שני גם מצביע על מעבר מריחוק (עם השכמיה הראש מוסתר) לאינטימיות. A silver lining הוא ביטוי שמגיע מתוך האמרה "Every cloud has a silver lining", ופירושו הצד החיובי או ההיבט החיובי של דברים שליליים. למשל, המלחמה בצפון עלתה למדינה בקורבנות רבים ובהרס רב, אך ה-silver lining היה התאחדות העם. ולגבי hood - אתם מדברים על שני דברים שונים. hood יכול אכן להיות כובע או שכמיה. וגם למכסה המנוע (שנקרא גם חיפת המנוע). כלומר הכוונה יכולה להיות להפשלה של שכמיה, או להרמה של מכסה המנוע, אולי כאקט המסמל עצירה בדרך. ברכב עם גג נפתחו אומרים pulled back the hood ... ומכאן גם שהיא פתחה לו קצת את החלון, את הדלת -אפשרה למישהו מבחוץ להכנס. אבל בפשטות, זה בעיקר בהקשר של הconvertable... השיר הזה מאוד רומנטי והוא מדבר על זוגיות...לא ממש ירדתי לסוף משמעות הטקסט,הוא תמיד התקשר לי לזוגיות מורכבת,כאילו בפינת הכביש הזו הדוברת הולכת להתעמת עם אהובה משכבר. הקליפ שנעשה לשיר גם הוא רומנטי בו רואים את טורי כרגל(מעוותת קצת)מחוזרת אחרי אדון יד(אדריאן ברודי)שמגלה את כף רגלה המעוותת וצוחק לה,היא בורחת ממנו(בדרך עוד אנשים צוחיקם לה)עד שהם נפגשים מחדש ונהפכים לאנשים בעלי גוף מלא בכל האיברים. יחד עם הקליפ השיר תמיד התקשר לי לאיזו התמודדות זוגית כלשהי. אני חושבת שיש פה יציאה למסע שכזה, נסיעה בכביש ארוך ארוך וישר. ומשהו מתקלקל באמצע (I pulled back the hood), אז עוצרים בצד לבדוק מה הולך שם. אולי לעצור ולהסתכל מבחוץ, ולבחון. או אולי סתם כי היא לא יודעת איך להמשיך לנסוע עכשיו (כפרעל המטאפוריות) והיא חשבה שמה שיש לה יכול להחזיק לכל החיים, כזה שלא באמת יכול להתקלקל (but I didn't know that we we could break a silver lining ). מה שמביא אותי ישירות לשורה של And I'm so sad, like a good book. וה-I pulled back the hood מתקשר גם אצלי לפתיחת הגג של האוטו, להכניס מישהו פנימה. מצד שני, אני גם ראיתי את זה כשכמיה. כלומר, הורדתי את השכמיה מעליי, חשפתי את הפנים שלי, ואת האוזניים, ונתתי לו עוד מקום אחד להתחבר אליו, עוד צעד לקשר. ואז, באמת, מתחילים הקשיים, ב-we could break a silver lining. כי היא יודעת שזה יהיה משהו ארוך, אבל היא לא יודעת כמה זה ישתבש בדרך, ואיך. ואינ אוהבת שלמרות הקשיים, זה לא נגמר. כלומר, עדיין יש קשר. במשך השיר יש התיחסות ל "break your bread", שאצל הנוצרים מתיחס לישו שחולק לחם עם השליחים, ייתכן וגם כאן הכוונה אינה לשבור אלא לחלוק את ה silver lining... and i'm so sad like a good book i can't put this day back a sorta fairytale with you a sorta fairytale with you ואני מאוד עצובה, כמו ספר טוב אני לא יכולה להכניס את היום חזרה סוג של (או בערך) סיפור אגדה איתך סוג של סיפור אגדה איתך יש כאן חזרה על מוטיב של סיפור/ספר בפזמון. גם בשורה השניה יש לדעתי קשר לדעתי להחזרת ספר לסיפריה... עצובה כמו ספר טוב זה: 1. הספר מצליח לגעת ולהעביר רגשות, כך גם הרומן נוגע בתוכה. 2. האם עצובה כי צריך להפרד מהספר הטוב? עוד? שני השורות האחרונות מדברות על סיפור אגדה, כלומר יש כאן משהוא קסום, אפילו אם רק בערך, ויש כאן רמז לסוף טוב שמאפין את רוב סיפורי האגדות... לאו דווקא להחזיר לספריה, להניח בצדו ועכשיו- אני חושבת שהכוונה היא דוקא יציאה מתוך נק' הנחה שספר טוב הוא בהכרח ספר עצוב. והעצבות שלה, היא משהו שנובע אולי מהסוף של הסיפור הזה. האפשרות השניה שלי היא שהעצבות שלה היא משהו עמוק, כמו מה שנשאר אחרי שקוראים ספר טוב כזה, שנשאר בך כמה ימים ועושה אוירה כזו של עצוב. או שאולי הכאב שלה הוא דוקא כאב של החמצה, שמה שקורה בספורים אף פעם לא קורה במציאות, מה שמחזיר אותי להאפשרות הראשונה שהעליתי. בעקרון מה שאני נוטה להצמד אליו הוא דוקא האפשרות השניה, זה משהו שאני לגמרי יכולה להרגיש ולתאר כשאני שומעת את השיר. אני יכולה להרגיש את הכאב שלה כמו שקורה אחרי שמסיימים איזה ספר, ולא ברור אם בא להעיף אותו על הרצפה, או לבכות בגללו ואם אהבנו אותו, או שהוא לגמרי מסריח למרות שהוא לגמרי טוב שבספר טוב יש כמעט תמיד קטע עצוב שנוגע עמוק... זה לא חייב להיות ספר עצוב, רק קטע ממנו. שאלה משפטים נפרדים: And I'm so sad, like a good book I can't put this day back, a sorta fairytale with you שהיא נוצרת בלב את היום הזה, כמו ספר טוב. כי הרי כשספר נוגע ללב אנחנו זוכרים אותו והוא תמיד איתנו. היא עצובה בגלל שזה נגמר אבל הוא תמיד יהיה בזכרון הקרוב. תמיד בלב. נורא תלוי איך את מחלקת את השורות כי את יכולה לכתוב: And Im so sad Like a good book ואת יכולה לכתוב: And Im so sad. Like a good book I can't put this day back גאשר הספר הטוב מתייחס למשהו שהיא לא יכולה להשאיר מאחורה, והעצבות היא בפאזה נפרדת פחות או יותר. אני חושבת שאפשר לחבר ביניהן בשתי צורות, כל אחת מבטאה משהו קצת שונה. האפשרות הראשונה היא כמו שהזכרתם פה: And I'm so sad, like a good book I can't put this day back, a sorta fairytale with you היא עצובה, כמו ספר טוב. אולי כי ספר טוב באמת נוגע במקומות העדינים, מרעיד את המיתרים הנכונים, מעלה זכרונות. ואולי כי במצב שהיא נמצאת, הספרים העצובים (ואולי גם השירים העצובים) הם אלה שעושים לה טוב. אולי כי אנחנו מוצאים נחמה ופורקן ביצירות עצובות, כשהן משקפות את מה שאנחנו מרגישים... כי היא במצב כזה בעצמה. והיא מתארת כאן חוויה של נסיעה ארוכה עם מישהו שהיא בקשר איתו, סוג כלשהו של קשר... מהבית הראשון לא מרגישים עצב, לא בכזאת רמה. לכן הפזמון מכניס קצת גוונים כחולים לתוך החום-כתום-צהבהב של הבית הראשון (כן, מוזיקה באה אצלי בצבעים, תתמודדו ). האפשרות השניה היא: And I'm so sad, Like a good book - I can't put this day back A sorta fairytale with you היא עצובה גם פה, אבל פה החוויה שהיא עוברת, למרות שהיא קשה ומעצבת, היא משהו חיוני. היא לא יכולה לשים אותה מאחור, היא לא יכולה לשכוח, לטוב או לרע, את מה שעובר עליה, שעבר עליה. כמו ספר טוב שאי אפשר להניח בצד, שהמשפטים שלו ממשיכים לחלחל פנימה גם ימים ושבועות אחרי, לפעמים גם שנים. A sorta fairytale with you - זה מה שהם עוברים, בעצם. ואולי זה: כמו ספר טוב, אין כמו הפעם הראשונה, שהיא עצובה שלא ניתן לחזור אליה.
ניתוח של כל השיר: on my way up north up on the ventura i pulled back the hood and i was talking to you and i knew then it would be a life long thing but i didn't know that we we could break a silver lining בדרכי צפונה אני עוברת בונטורה הרמתי את השכמיה ואני דיברתי איתך ואז ידעתי שזה יהיה לכל החיים אך לא ידעתי שאנו יכולים לשבור(לחלוק?) את "פיצוי הטוב". ונטורה הינה עיר/עירה בקליפרוניה בין סנטה ברברה ומאליבו שנמצאת על כביש 101 (שמוזכר בהמשך, לדעתי יש היסטוריה לא קטנה למקום ולכביש הזה, מישהוא מכיר?) משהוא לכל החיים, האם זה הזוגיות? האיזכור של השכמייה לדעתי מצביע על מזג אויר סגרירי (במיוחד במקום שמתקשר עם חוף ים ושמש) ומצד שני גם מצביע על מעבר מריחוק (עם השכמיה הראש מוסתר) לאינטימיות. A silver lining הוא ביטוי שמגיע מתוך האמרה "Every cloud has a silver lining", ופירושו הצד החיובי או ההיבט החיובי של דברים שליליים. למשל, המלחמה בצפון עלתה למדינה בקורבנות רבים ובהרס רב, אך ה-silver lining היה התאחדות העם. ולגבי hood - אתם מדברים על שני דברים שונים. hood יכול אכן להיות כובע או שכמיה. וגם למכסה המנוע (שנקרא גם חיפת המנוע). כלומר הכוונה יכולה להיות להפשלה של שכמיה, או להרמה של מכסה המנוע, אולי כאקט המסמל עצירה בדרך. ברכב עם גג נפתחו אומרים pulled back the hood ... ומכאן גם שהיא פתחה לו קצת את החלון, את הדלת -אפשרה למישהו מבחוץ להכנס. אבל בפשטות, זה בעיקר בהקשר של הconvertable... השיר הזה מאוד רומנטי והוא מדבר על זוגיות...לא ממש ירדתי לסוף משמעות הטקסט,הוא תמיד התקשר לי לזוגיות מורכבת,כאילו בפינת הכביש הזו הדוברת הולכת להתעמת עם אהובה משכבר. הקליפ שנעשה לשיר גם הוא רומנטי בו רואים את טורי כרגל(מעוותת קצת)מחוזרת אחרי אדון יד(אדריאן ברודי)שמגלה את כף רגלה המעוותת וצוחק לה,היא בורחת ממנו(בדרך עוד אנשים צוחיקם לה)עד שהם נפגשים מחדש ונהפכים לאנשים בעלי גוף מלא בכל האיברים. יחד עם הקליפ השיר תמיד התקשר לי לאיזו התמודדות זוגית כלשהי. אני חושבת שיש פה יציאה למסע שכזה, נסיעה בכביש ארוך ארוך וישר. ומשהו מתקלקל באמצע (I pulled back the hood), אז עוצרים בצד לבדוק מה הולך שם. אולי לעצור ולהסתכל מבחוץ, ולבחון. או אולי סתם כי היא לא יודעת איך להמשיך לנסוע עכשיו (כפרעל המטאפוריות) והיא חשבה שמה שיש לה יכול להחזיק לכל החיים, כזה שלא באמת יכול להתקלקל (but I didn't know that we we could break a silver lining ). מה שמביא אותי ישירות לשורה של And I'm so sad, like a good book. וה-I pulled back the hood מתקשר גם אצלי לפתיחת הגג של האוטו, להכניס מישהו פנימה. מצד שני, אני גם ראיתי את זה כשכמיה. כלומר, הורדתי את השכמיה מעליי, חשפתי את הפנים שלי, ואת האוזניים, ונתתי לו עוד מקום אחד להתחבר אליו, עוד צעד לקשר. ואז, באמת, מתחילים הקשיים, ב-we could break a silver lining. כי היא יודעת שזה יהיה משהו ארוך, אבל היא לא יודעת כמה זה ישתבש בדרך, ואיך. ואינ אוהבת שלמרות הקשיים, זה לא נגמר. כלומר, עדיין יש קשר. במשך השיר יש התיחסות ל "break your bread", שאצל הנוצרים מתיחס לישו שחולק לחם עם השליחים, ייתכן וגם כאן הכוונה אינה לשבור אלא לחלוק את ה silver lining... and i'm so sad like a good book i can't put this day back a sorta fairytale with you a sorta fairytale with you ואני מאוד עצובה, כמו ספר טוב אני לא יכולה להכניס את היום חזרה סוג של (או בערך) סיפור אגדה איתך סוג של סיפור אגדה איתך יש כאן חזרה על מוטיב של סיפור/ספר בפזמון. גם בשורה השניה יש לדעתי קשר לדעתי להחזרת ספר לסיפריה... עצובה כמו ספר טוב זה: 1. הספר מצליח לגעת ולהעביר רגשות, כך גם הרומן נוגע בתוכה. 2. האם עצובה כי צריך להפרד מהספר הטוב? עוד? שני השורות האחרונות מדברות על סיפור אגדה, כלומר יש כאן משהוא קסום, אפילו אם רק בערך, ויש כאן רמז לסוף טוב שמאפין את רוב סיפורי האגדות... לאו דווקא להחזיר לספריה, להניח בצדו ועכשיו- אני חושבת שהכוונה היא דוקא יציאה מתוך נק' הנחה שספר טוב הוא בהכרח ספר עצוב. והעצבות שלה, היא משהו שנובע אולי מהסוף של הסיפור הזה. האפשרות השניה שלי היא שהעצבות שלה היא משהו עמוק, כמו מה שנשאר אחרי שקוראים ספר טוב כזה, שנשאר בך כמה ימים ועושה אוירה כזו של עצוב. או שאולי הכאב שלה הוא דוקא כאב של החמצה, שמה שקורה בספורים אף פעם לא קורה במציאות, מה שמחזיר אותי להאפשרות הראשונה שהעליתי. בעקרון מה שאני נוטה להצמד אליו הוא דוקא האפשרות השניה, זה משהו שאני לגמרי יכולה להרגיש ולתאר כשאני שומעת את השיר. אני יכולה להרגיש את הכאב שלה כמו שקורה אחרי שמסיימים איזה ספר, ולא ברור אם בא להעיף אותו על הרצפה, או לבכות בגללו ואם אהבנו אותו, או שהוא לגמרי מסריח למרות שהוא לגמרי טוב שבספר טוב יש כמעט תמיד קטע עצוב שנוגע עמוק... זה לא חייב להיות ספר עצוב, רק קטע ממנו. שאלה משפטים נפרדים: And I'm so sad, like a good book I can't put this day back, a sorta fairytale with you שהיא נוצרת בלב את היום הזה, כמו ספר טוב. כי הרי כשספר נוגע ללב אנחנו זוכרים אותו והוא תמיד איתנו. היא עצובה בגלל שזה נגמר אבל הוא תמיד יהיה בזכרון הקרוב. תמיד בלב. נורא תלוי איך את מחלקת את השורות כי את יכולה לכתוב: And Im so sad Like a good book ואת יכולה לכתוב: And Im so sad. Like a good book I can't put this day back גאשר הספר הטוב מתייחס למשהו שהיא לא יכולה להשאיר מאחורה, והעצבות היא בפאזה נפרדת פחות או יותר. אני חושבת שאפשר לחבר ביניהן בשתי צורות, כל אחת מבטאה משהו קצת שונה. האפשרות הראשונה היא כמו שהזכרתם פה: And I'm so sad, like a good book I can't put this day back, a sorta fairytale with you היא עצובה, כמו ספר טוב. אולי כי ספר טוב באמת נוגע במקומות העדינים, מרעיד את המיתרים הנכונים, מעלה זכרונות. ואולי כי במצב שהיא נמצאת, הספרים העצובים (ואולי גם השירים העצובים) הם אלה שעושים לה טוב. אולי כי אנחנו מוצאים נחמה ופורקן ביצירות עצובות, כשהן משקפות את מה שאנחנו מרגישים... כי היא במצב כזה בעצמה. והיא מתארת כאן חוויה של נסיעה ארוכה עם מישהו שהיא בקשר איתו, סוג כלשהו של קשר... מהבית הראשון לא מרגישים עצב, לא בכזאת רמה. לכן הפזמון מכניס קצת גוונים כחולים לתוך החום-כתום-צהבהב של הבית הראשון (כן, מוזיקה באה אצלי בצבעים, תתמודדו ). האפשרות השניה היא: And I'm so sad, Like a good book - I can't put this day back A sorta fairytale with you היא עצובה גם פה, אבל פה החוויה שהיא עוברת, למרות שהיא קשה ומעצבת, היא משהו חיוני. היא לא יכולה לשים אותה מאחור, היא לא יכולה לשכוח, לטוב או לרע, את מה שעובר עליה, שעבר עליה. כמו ספר טוב שאי אפשר להניח בצד, שהמשפטים שלו ממשיכים לחלחל פנימה גם ימים ושבועות אחרי, לפעמים גם שנים. A sorta fairytale with you - זה מה שהם עוברים, בעצם. ואולי זה: כמו ספר טוב, אין כמו הפעם הראשונה, שהיא עצובה שלא ניתן לחזור אליה.
