a grand message
טלויזיה היא כמו מזון לנפש אוקיי ההודעה הזאת מושרית ממצבי הנוכחי שהוא ראיתי משמרת שלישית ואז סאותפארק בספק אם מישהו מהקוראים היה באותו מצב אבל לא משנה לא מטריד מעט שכשאתה רואה סרט יש לו עוצמצה כשאתה חושב עליו אחר כך בעוד שטלויזיה אתה רק שואל את עצמך WHATS NEXT מעביר לתחנה אחרת ומאבד את המחשבות שלך לגבי אותה תכנית אגב למי שזוכר את הסוף של המופע של טרומן ? סרט נהדר מצוין משובח ביותר עם סוף ממש מעולה ומתאים למה שרשמתי כרגע. צריך גם למצוא איזון בין לחשוב ולנוח כמו שבחיים הפיזים הגוף נח לו כל לילה, ככה האדם צריך לנוח כל יום להרגע להיזכר בשלווה, לקחת נופש מהחיים אך לא לעשות זאת כל הזמן! (משפט זה מיועד לערסים שלא קוראים הודעה זו
) במשמרת שלישית (שאגב הפרק היום גרם לי להבין שזאת סדרה מעולה ואני שמח שעדיין יש כאלה) ילד בכיתה ט´ לקח אקדח לבית ספר. השוטרים באו לביצפר ונכנסו בעוד שכולם יוצאים בריצה וצעקות. כשהם הגיעו למישהי שנורתה וכנראה מתה , היה קלוז אופ על פני שוטרת. הדבר גרם למחשבות לרוץ במוחי. נגיד ואתם הייתם היא מה הייתם אמורים לעשות? מתוך הבלבול שלכם מה היה אמור לצמוח? היינו אמורים להרגיש פחד שזה היה יכול להיות הילד שלנו? להרגיש כאב אדיר הזדהות עם ההורה שהילד שלו נהרג? להרגיש נחמה והקלה שזה לא הילד שלנו? איך אמורים להרגיש? הילד בכיתה ט גרם לי לחשוב על זה שהוא קורבן החברה. כלומר הוא עשה משהו רע אך הוא עצמו אינו רע מטבעו. העולם שהוא הכיר הרג אותו והפך אותו למה שהוא. כמו שבסרט היפה "רצח מדרגה ראשונה" קווין בייקון הלך על קו הגנה דומה שכזה "IM JUST A TOOL". זה לא אשמתו שהתיחסו עליו ככה עד שהוא כבר לא יכל או לא היה טעם לדעתו לשלוט בעצמו ולכן עשה מה שעשה והרג. שהרי רצח זה דבר נוראי ואסור (לפחות רוב המקרים הייתי אומר) אך לפעמים החושים שלנו לא מתירים לנו לראות זאת בבהירות. דמויות אחרות בסדרה בינתיים דיברו על מה צריך לעשות וניסו להטיל אשמה על משהו על טלויזיה? על משחקי מחשב? לנדות את המדיה? בולשיט. לדעתי לא צריך להגביל ידע מאף אחד לא צריך להגיע למצב (ומכיון שהגענו אליו אז יש לצאת ממנו) שבו אסור לדבר על דברים מסוימים או אסור להראות דברים מסוים מחשש כלשהו, אלא להראות את התמונה המלאה והשלמה. הבעיה היא שיש אנשים שיבחרו שלא להקשיב להכל ולקלוט את התמונה המלאה. אבל עדיין זאת התשובה הכי נראית לעין שלי. חינוך מתוחכם ולא חינוך מטומטם. אולי גם אפילו יותר אישי כי אם נעשה הרצאות לאלף ילדים, זה לא אומר שחינכנו ברגע זה אלף ילדים. ככה שבמקום לא להציג משהו, לדעת מה להציג בו/ממנו/שקשור אליו. משהו פראנואידי למדי שצץ לי בראש זה שגם אם מישהו נאור ימצא את הדרך הנכונה לעשות משהו נכון , הדרך לא תתפוס אם הממשלה לא תודה שהוא צודק והיא תמשיך בדרכיה שהוכיחו כי אינן יעילות כמנו הדרך החדשה. שינויים דרושים מדי פעם, לפי הצורך. --- אגב סאותפארק היה פרק ענק שהם הולכים לבית של סבתא של קרטמן (הפרק עם צ´רלס מנסון). פרק מצחיק מאד וגם עם כמה נקודות תשומת לב כמו למשל שבנאדם יכול להשתקם אך אנשים לא יראו זאת בו. אבל לא אתעמק בזה כי אין לי כוח. יש קטע מבדר מאד שילדים מחכים בתור לMR HANKEY שהוא כמו איזה סנטה קלאוס בשבילם ואז הם מגלים שאינו אמיתי ומתחילים למרוד על השקרים
מה שצ´רלס מנסון אומר שם זה דברים נורא יפים
עכשיו תחזרו למעלה ותבחרו מה יש לכם להגיד על מה שיש לכם להגיב
טלויזיה היא כמו מזון לנפש אוקיי ההודעה הזאת מושרית ממצבי הנוכחי שהוא ראיתי משמרת שלישית ואז סאותפארק בספק אם מישהו מהקוראים היה באותו מצב אבל לא משנה לא מטריד מעט שכשאתה רואה סרט יש לו עוצמצה כשאתה חושב עליו אחר כך בעוד שטלויזיה אתה רק שואל את עצמך WHATS NEXT מעביר לתחנה אחרת ומאבד את המחשבות שלך לגבי אותה תכנית אגב למי שזוכר את הסוף של המופע של טרומן ? סרט נהדר מצוין משובח ביותר עם סוף ממש מעולה ומתאים למה שרשמתי כרגע. צריך גם למצוא איזון בין לחשוב ולנוח כמו שבחיים הפיזים הגוף נח לו כל לילה, ככה האדם צריך לנוח כל יום להרגע להיזכר בשלווה, לקחת נופש מהחיים אך לא לעשות זאת כל הזמן! (משפט זה מיועד לערסים שלא קוראים הודעה זו
