A day in the life

A day in the life

אתמול מלאו 20 שנה לרציחתו של ג`ון לנון, מורה דרכי. אני זוכר עצמי אז, סטודנט לכלכלה שנה א`, מתעורר בבוקר סגרירי של דמצבר, בחדר מעופש במעונות האלף בירושלים, לאחר ליל אהבה מהסוג הזה שרק כשהיינו סטודנטים יכולנו לחוות. שמעתי את זה ברדיו ... ...and though the news were rather sad well I just had to laugh... ומה... אחרי לילה כזה... גם אם לנון נרצח לא יכולתי שלא לחייך... ובדיוק אתמול, אתה כותב לנו ``יום בחיים``. העיתוי שלך מדהים חבר. חשתי עד כמה היית סחוט. ראיתי את זה בעיניך, והערכתי עד כמה... ...he blew his mind out in a car והייתי שם לבד , אבל אני יודע שלמעשה אתה חשת כיצד... ...a crowd of people stood and stared they`d seen his face before... ובאותו יום יצא לי להגיד לעוד מישהו, וגם לך; שהאושר שבא אחרי הכאב כרוך בתובנה. זו התובנה שבאה אחרי הכאב, שמשקפת את מיצויו של אותו כאב. ולכן האושר. כי אז הכל מתחבר ביחד. בדיוק כמו... ...and though the holes were rather small they had to count them all... ובדיוק באותו יום, באותו יום שבו לפני 20 שנה רצחו לי את ג`ון לנון, באת וכתבת את ה-day in the life שלך. כמעט הוספתי ``לתדהמתי``. אבל.... מה פתאום לתדהמתי.... הרי מה יותר טבעי מזה שבדיוק באותו יום, בדיוק באותו יום עצוב שבו משמיעים את לנון בכל מקום, ובכל תחנה; אתה ורק אתה, תכתוב שוב A day in the life... תודה חבר. סקסופון
 
למעלה