היי מותק.
מדאיג ועצוב לקרוא אותך.
אני חושבת על כמות הדברים שאת מתמודדת איתם בבת אחת בתקופה הזו,
ובאמת, מתארת לעצמי שזו קומבינציה כזו מסובכת, שכל מי שסביבך יכול להבין רק חלק ממנה, רק קצת מהמורכבות או קצת מהפחדים או קצת מהשינויים או קצת מהמעמסה,
וזה משאיר אותך נורא לבד, זה שרק את מרגישה את הכל ביחד ויודעת איך זה להיות עכשיו את.
רוצה לספר איך זה נראה ביום יום?
אם יש לך עזרה, איזו, כמה טיפול ומי איתך רוב הזמן?
ואיפה את מבחינת סימפטומים ופגיעה?
אנחנו כאן.
תמיד עם חיבוק גדול בשבילך.