90!

[ר י צ ל]

90!

טוב אז צדקתי..

בחינה ראשונה בהשפעת קונצרטה ואחרי שבוע רצוף של למידה ..

 

[רונן שפירא1]

 

[אבישי ק]

וואו

לא סתם ציון, 90 זה מכובד +++

 

[FOR THE LD]

כל הכבוד!

 

[ר י צ ל]

ממש מכובד ! כבר התרגלתי לבינוניות..

התרגתי להתאמץ להתאמץ ואז עובר בקושי...

איזה כיף !!!!!!!!

 

[אבישי ק]

זה כיף להרגיש שסוף כל סוף להשקעה יש תוצאות
ולא פול גז בניוטרל

 

[ר י צ ל]

וכל זה חברים לא היה קורה בלעדיכם!!!!

תודה לכולם!
בזכותכם ניגשתי לאבחון!
בזכותכם הבנתי המון דברים על עצמי!

 

[רונן שפירא1]

לא. זה קרה בזכותך.

מכיוון שהבנת שאת לא עצלנית ולא מחפשת תירוצים ולא טמבלית, ושיש לך יכולת ויתכן שהסיבה להן היא נוירולוגית ויש לה טיפול.
כל הכבוד והמשיכי כך

 

[ר י צ ל]

תודה רבה

 

[אני חושבת שאני]

רונן, אני חושבת שזה גם בזכות הפורום

ואני לא מדברת על ריצ'ל, אלא על עצמי. הידיעה שיש פורום שתומך ומדרבן, עוזרת להמשיך ולשאוף ולהשיג.... הפורום עוזר.


אני התקשתי מאד לסיים תואר שני (בסוף סיימתי מטלה אחרונה באיחור היסטרי ועכשיו קבלת התואר שלי תלויה בסגן הרקטור), אבל אחד הדברים שדירבנו אותי לסיים את העבודה הסמינריונית האחרונה היו "אני אוכל לספר את זה בפורום, שיש לי תואר שני, ואנשים שמתחילים ללמוד מאוחר יחסית, ומפחדים להתחיל תואר ראשון, או מתיאשים בשנה הראשונה של תואר ראשון, יקבלו השראה מכך שסיימתי תואר שני".

כשהיה לי קשה מאד לסיים תואר, פשוט חשבתי שכשיהיה לי תואר שני, כל פעם שמישהו בפורום יכתוב שקשה לו בלימודים בשנה א או ב של תואר ראשון, אני אספר לו כמה חצץ אכלתי ושיש לי תואר שני (אני מקווה בהצטיינות).

זה כאילו, אחריות כלפי הקהילה של מופרעי קשב אחרים. לתת כוח.

כאילו אם אני אחזיק מעמד בתואר השני, זה ידבק אנשים אחרים במאמץ ובנחישות.

או שכל פעם שמישהו שחושב ללמוד לימודים אקדמים יתלבט אם כן או לא כי הוא חושש שהוא יכשל, אני פשוט אספר לו על התואר שלי, וכמה שהשגתי למרות אלפי נפילות באמצע

 

[ר י צ ל]

את צודקת!

אני באמת מרגישה שזו הצלחה של כולנו !

כי לא היה לי האומץ לולא הפורם והפתיחות המדהימה שיש כאן!

תמיד אמרתי שהפורם הזה הוא הבית שלי !
כשקשה כולם כאן עבורי !

וסחתיין עליך תואר שני ! איזה כייף
באמת גאווה!

 

[אני חושבת שאני]

ככה גם אני מרגישה

שהפורום הוא הבית

כשקשה להצליח אני חושבת שאם אצליח אוכל להשפיע על אחרים להצליח

וכשאני נכשלת אני יודעת שפה אני יכולה לספר על הפאדיחות הכי הזויות בלי שיפוט

 

[אני חושבת שאני]

מכירה את המצב

שבו אחרי חיים של כשלונות או ביננויות במאמצי על, פתאום באה הצלחה.
צריך גם את הנכונות הפסיכולוגית לעשות "העברת תדר" ולהחליף דיסקט בראש. ואו! בקרוב תצברי עוד הצלחות.

 

[הלוחשת לתינוקות 27]

כל הכבוד!!!!!

אם כבר עניין של ציונים,אני קיבלתי בעבודת גמר בנושא פתרון בעיות בגני ילדים ציון 95!!! לקחתי בעבודה קושי שהיה לי עם ילד מהגן הקודם, כי ממש ראיתי אצלו את עצמי שהייתי קטנה מבחינת ההיפרטקביות והקושי להתמקד במשחק. והעצבים המתפרצים על כולם ועל חבריו...
ופשוט היה לי קושי לשחרר ולתת לו את היכולת להתמודד ולעמוד מולו עם גבולות כי ממש ראיתי את עצמי שהייתי קטנה-הילד ממש עשה לי מראה, וכתבתי בעבודה הכל את הקושי מאיפה הקושי נובע, והמרצה ממש אהבה את התובנות ואת המודעות ואת היכולות שלי לראות את היתרונות והחסרונות שלי כבן אדם וכמטפלת.

נחמד לי

 

[ר י צ ל]

כל הכבוד ! אנחנו על הגל !

 

[אני חושבת שאני]

איזה כיף, תתחילי להתרגל לעצמך כמצליחנית,

איך את מרגישה עם זה?

 

[ר י צ ל]

מרגישה שזה לא אמיתי..

שזה קרה ב "פוקס"- מזל..

הרי תמיד התאמצתי וקיבלתי פחות?!

לא מבינה

 

[אני חושבת שאני]

זה רק אומר שהריטלין עובד

אני לא יכולה להשיב לך ממש, כי גם אני לא מסתגלת להצלחה, אני כל כך מורגלת לתוצאות בינוניות במאמץ אדיר.

אבל בימים של ריטלין אני עושה בקלות דברים שבלי ריטלין בקושי הצלחתי לעשות. זה רק אומר שהריטלין עובד, ושהמצב הקודם לא היה אשמתך/אשמתנו.

שקודם לא הצלחנו לא בגלל שאנו לא טובות, אלא בגלל שלא קיבלנו את האבחון והתרופה המתאימה.


הריטלין לא גורר אותך להשגים מעבר למה שאת יכולה. הוא מציב אותך במצב האמיתי שלך, כלומר, אלו נולדת ללא הפרעת קשב, ללא ההפרעה האורגנית שמונעת דופמין מהמוח, היית כל החיים של על השגים שכאלו בכל תחום.

כי הרי יש לך את הכשרונות האינטלקטואלים, חסר לך הריכוז. כנוסף לך הדופמין, למעשה יוצאת התוצאה האמיתית, מי שאת.

כי אדם ללא כשרון אינטלקטואלי, לא היה משיג 90 עם ריטלין.

כשאני לוקחת ריטלין, אני חשה שהנה האני האמיתי שלי בא לי ידי ביטוי. אני אמיתי שכל השנים לא יכול היה לבוא לידי ביטוי, משום שהיה חסר לי דופמין במוח, ולא הגעתי למיצוי עצמי.

את צריכה להתרגל פסיכולוגית לכך שזו את - זו שמקבלת 90 בקלות. ושמי שהייתה קודם - לא הייתה את, אלא מישהי אחרת. נניח 70% את.

באיזו שנה את בלימודים?

אם אני זוכרת ממפגש הפורום, את די צעירה, לא החמצת הרבה מהחיים "הקודמים"

אני התחלתי בגיל 30+ לקבל אבחון ולקחת ריטלין

אני חושבת שכשמתחילים להצליח עקב הריטלין, צריך לקבל את זה כמות שזה, כמציאות החדשה.

אולי במקביל צריך לעבור תהליך פסיכולוגי של מיצוי האבל על ההחמצות של פעם (אני החמצתי די הרבה), וסליחה לעצמך על שפעם לא מיצית. כלומר את חייבת להתאים את הציפיות מעצמך והדימוי העצמיי למצב החדש של עצמך עם ריטלין. לא שעשיתי זאת....אבל זה תהליך...

זה כמו שאנשים שהיו עניים כל החיים זוכים בפיס פתאום, נהיים מליונרים. הם לא רגילים לכסף ומאבדים הכל תוך כמה שנים.

אני חושבת שברגע שעם הריטלין את מגלה "אני" חדשה (כזאת שלומדת קצת למבחנים ומצליחה מאד בהם, כזו שעושה את כל עבודות הבית ביום שישי ב 3 שעות במקום ב 9 שעות ועוד), הצעד הבא זה לחזק את האמונה הפסיכולוגית שהאני החדש הזה הוא את האמיתית, ומה שהיה קודם לא היית את.


אני לא יודעת אם זה תפקיד של פסיכולוג, כמו שבפורום את יכולה לנסות לעבד את התחושות של לקבל 90 בפעם הראשונה. איך את מרגישה ביחס לכל הפעמים שבהם קיבלת נניח 80 או 70, טרם הריטלין? החמצה? הבנה רטרואקטיבית. אני מאמינה שאם תעבדי את הרגשות לגבי ה"החמצה" של פעם, תוכלי להשאיר את ההשגים לאורך זמן שכן תפנימי שה 90 זו את האמיתית, ומה שהיה קודם זה ריצ'ל בלי דופמין... שלא יכלה לתפקד כמו היום

 

[אבישי ק]

הלוואי שהיה אפשר את אפקט הריטלין לימים שלמים

כולנו מחפשים תמיד תרופות פלא שיקחו מאיתנו את ההפרעה
כי אחרי שרואים את ההבדל עם ובלי
רוצים את זה כל הזמן
הלוואי שהייתה אפשרות לקבל את האפקט של הריטלין
לכל הזמן ולכל החיים