9 שנים למותו של יצחק רבין

9 שנים למותו של יצחק רבין../images/Emo16.gif

יצחק רבין ז"ל ראש ממשלת ישראל עמוד האש שלפני המחנה - איננו האיש ההוא אשר היה בערבות הבוכיות חלם ושר על השלום . איש הביטחון איש השלום - נשארנו כחולמים על שלום שבוא יבוא . איש המשפחה והחברים - השארת חלל גדול בלב הקרובים לך . חלפו שנים ואנחנו כאן עדיין כחולמים ולא מאמינים זוכרים כואבים ומייחלים
שכל אחד ידלק נר לזכרו! זה מכתב שכתבה ה מוזה מנהלת בפורום מכתב שלא נשלח! "הו רב חובל קברניט שלי סופה כבר שככה אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל" אינספור פעמים מחקתי את כותרת המכתב מה לכתוב בשורת הנמען?לראש הממשלה?שר הבטחון? איש החזון והשלום ?ז"ל . כמה קשה ובלתי נתפס צירוף המילים שלום ,נרצח וז"ל .. לך, יצחק יש דברים שרציתי לומר לך והם לא נאמרו גם לא נכתבו שמרתי אותם בשתיקה כמו כל ילדי הנרות שבכו ואספו דמעות אכזבה ושברי חלומות .. רציתי לומר לך , שאתה היחיד שגרם לאבא שלי לבכות הפעם היחידה שראיתי איש גדול נשבר היתה בלילה בו נרצחת בכיכר . בקול שבור רועד חנוק מדמעות והמום משפט אחד אמר הכל "רצחו לנו אותו..רצחו אותו .." תשע שנים חלפו ויש את אלו שעדיין בוכים בתוכם בשקט וכואבים שנרצח להם חלום ,נרצח הקברניט . "אבוי ליבי ליבי ליבי הו כתם דם שותת באשר רב החובל שלי צונח קר ומת ליבי ליבי ליבי הו כתם דם שותת.." האם אתה רואה אותנו ?.. הספינה שלך מאז,לא מצאה נמל מבטחים בטח היית מסמיק מול המכתב הזה ואחרים , איש צנוע וביישן ואולי היית מבקש שנזכור , שלא לשתוק .. מול כתובות על קירות . איך לא פחדת ? אני פוחדת , תשע שנים פוחדת , היריות בכיכר חרצו לי צלקת והיא עדיין מדממת ובכל פעם שאלימות מבעבעת לה אני נזכרת .. ששתקנו יותר מדי שלא האמנו שיכול להיות כאן רצח שכזה ,כי הרי דברים כאלו קורים "שם".. לא כאן ,לא בין אחים , לא בגלל דעה ואמונה פנימית וזה קרה ,כאן. לך , לנו . האם ידעת שהיית תקווה ? ביום בו חתמת במדבר שלום עם השכנים הפרחת לי תקווה בלב.. ביום בו נרצחת היא נרצחה . ומאז,קשה כ"כ .. לחלום שוב על שלום בין אחים ,בין חברים . אתה חסר , חבר .מאוד . משהו נשבר ואיש אינו יודע איך מתקנים את השברים תבקש משיירת מלאכי שמיים ששומרים אותך בכבוד הראוי לאנשי החזון לשמור עלינו פה ,כי סופות נושבות וכתובות נכתבות .. סלח לנו, שלא למדנו דבר , 9 שנים אתה לא כאן האלימות נשארה, לא האמנת שיקום אדם ויאמר דעתו דרך קנה של אקדח . האמנת בנו באנשי הספינה ... חלק בי כואב חלק בי זוכר ולתמיד יזכור ,חלק בי עדיין ..לא מאמין לא מאמין , שלא הפנמנו מאום ,לא למדנו דבר .. אתה כ"כ חסר תודה , חבר .
 

dolfin21

New member
../images/Emo16.gif לזכרו

לצערנו באמת לא למדנו דבר. לצערנו אנחנו גם לא נלמד. אנחנו נהיים יותר ויותר כמו האמריקאים וזה לאו דווקא לטובה. אני זוכרת את היום ההוא. הייתי ילדה בת 12. ילדה שעצמה את עיניה כל פעם שמישהו נרצח בסרט ומבקשת מאמא שלה להגיד לה מתי הקטע המפחיד ייגמר. גם על הסרט הזה רציתי לעצום עיניים ולא יכולתי. הייתי ילדה. ילדה שלא הבינה כלום בפוליטיקה ילדה שבמקרה נשארה ערה דקה אחת יותר מדי. הייתי ילדה. ילדה שבפעם הראשונה שהרשו לה לנסוע לבד מחוץ לעיר זו הפעם שהיא לא תשכח בחיים. הייתי ילדה. ילדה שהדליקה נר. ילדה ששתקה. ילדה שלא הבינה. הייתי ילדה. ילדה שבכתה. ילדה שבפעם הראשונה בחייה בכתה בגלל אדם שמת, שנרצח. הייתי ילדה. ילדה אשר ראתה את כל ההלוויה וזו ההלוויה הראשונה שראתה בחיה. הייתי ילדה. ילדה אשר בכתה עם נועה מרגש הזדהות עצום. הייתי ילדה עם חלומות הייתי ילדה עם תקוות הייתי ילדה שקיוותה שכל פיגוע זה הפיגוע האחרון הייתי ילדה שהאמינה בשלום. היום הוא כבר לא פה ואני כבר לא ילדה וגם התקווה כבר נמוגה. אתה כל כך חסר חבר.
 

ליאלוש1

New member
לזכרו של איש יקר יצחק רבין ז"ל../images/Emo16.gif

יצחק רבין ז"ל איש יקר מאוד שאיבדנו בגלל רוצח יהודי ונוראי. כל כך קשה לדבר על האיש היקר הזה שאם הוא היה חי ההינו יכולים לחיות בעולם מקום יותר טוב בשלום. אבל כנראה זה מזלה של היהודים פשוט לסבול. "שלום חבר" כך שר אביב גפן לכבודו בעצרת לזכרו של בנאדם יקר מאוד יקר בנאדם שהערצתי מאוד על כל מה שהוא היה עושה אבל בדרך מיוחדת הוא היה ממש מקסים אין בנאדם יקר שאבד לנו! כך כנראה ה' רצה וזה היה גורלו. כי בספר התורה רשום שיהיה רצח של יצחק רבין על ידי יהודי זה לא רשום בידיוק כך אבל זה רשום! כמה שזה כואב! שלום חבר שלום איש יקר שלום איש אהוב שלום לך חבר!
יהי זכרו ברוך
 

dolfin21

New member
מקפיצה....

כי נראה לי שהנושא חשוב הרבה יותר מכל מיני שטויות שיש בפורום.....
 

the only mishel

New member
איפה הייתם כשיצחק רבין נרצח?!

אני ישבתי עם חבר בפאב שלו ברחוב אלנבי בתל אביב, לפני הפתיחה, סתם ישבנו על קפה, פתאום נכנס השותף שלו בריצה, חיוור כמו סיד וצרח: "ירו ברבין!" הייתה שתיקה מבעיתה, שתיקה המשלבת בתוכה חוסר אמון וחוסר אונים, אני זוכרת שהתחלתי לפחד, פחד מוזר שהשתלט לי על הגוף, ממש הרגשה פיזית של פחד... ישבנו ככה כמה דקות ואף אחד לא אמר מילה, רק הבטנו בו והוא הביט בנו והמלצריות גם נעמדו ולא נאמרה שום מילה. אחרי כמה דקות הבר-מן התעשת ראשון, רץ לטלוויזיה והדליק אותה, אני זוכרת שרק רציתי ללכת הביתה אבל לא יכולתי לזוז. הבטנו בטלוויזיה, כל שניה הגיע דיווח אחר, בד"כ אני זוכרת הכל, הפעם אני לא זוכרת כלום, כלום, אפילו לא מי היה המגיש של המבזק. אבל דבר אחד אני זוכרת, שבאיזה שלב החלטתי לנסוע להורים שלי, לקחתי מונית והגעתי אליהם הביתה. פתחתי את הדלת וכמובן כולם היו מול מרקע הטלוויזיה... הבטתי לטלוויזיה והדבר הראשון ששמעתי היה: "בצער רק וביגון קודר, ממשלת ישראל מודיעה על פטירתו של..." ואת השאר לא שמעתי, הרגשתי שאני כאילו מתחת למים, כאילו לא שומעת כלום חוץ מקולות עמומים. ההורים שלי אמרו לי שהחוורתי, שנראיתי כמו מתה. עבר לי דבר אחד בראש... נרצח בישראל אדם בגלל דעותיו.. מסוכן להביע דעה בישראל... אתה יכול למות מזה... אסור לנסות לדבר עם השונאים שלנו... זה יכול להרוג אותך... התיישבתי ליד ההורים שלי והתחלתי לבכות, כל כך הייתי צריכה את החום והחיבוקים שלהם... הרגשתי כל כך אבודה... והם כמובן לא איכזבו. כל הלילה לא נרדמנו, כל אחד תפס את הפינה שלו והיה בבית שקט מבעית שהופר מדי פעם ע"י מבזקים של רדיו או טלוויזיה. בבוקר התעוררנו כמו כל המדינה למציאות שונה, אני לא יודעת מי מכם זוכר את זה, אבל אנשים ברחוב דיברו בשקט או שלא דיברו בכלל, המכוניות כמעט ולא צפרו, היה שקט, היה עצב... מדי פעם גם יכולת לראות מישהו בוכה, אבל מה שהיה משותף לכולם היו העיניים האדומות וההלם על הפנים. בערב נערכו בכל רחבי הארץ טכסי זיכרון, הדלקת נרות נשמה, שירים שקטים, אנשים אפילו התקבצו סתם. כבר ידעו שהרוצח הוא בחור תימני, סטודנט מבר אילן, בחור דתי, חובש כיפה... ואני הרגשתי בושה כל כך גדולה, אני, בחורה תימניה, שלמדה בבר אילן, בת למשפחה דתיה, עכשיו נמצאת באותו החתך החברתי של הרוצח המתועב. הדלקתי נר לזיכרו במתנ"ס שבשכונה של ההורים שלי, בכיתי וביקשתי מרבין סליחה, כל הזמן חזרתי על המילה סליחה. ובמהלך כל הימים האלו, התביישתי,... התביישתי שהרוצח בא מתוכנו, שתביישתי שהרוצח התפאר בכיפה שעל ראשו, התביישתי שהרוצח רצח בשם האל הטוב, התביישתי שהרוצח היה אדם משכיל, התביישתי באוניברסיטה שבה למדתי, התביישתי בעדה שלי, התביישתי... עד היום קשה להאמין, עד היום קשה לעכל, עד היום עדיין מאיימים על חיים של ראש ממשלה, עד היום לא למדנו. מה עוד צריך לקרוא כדי שנבין? כדי שנלמד? מה עוד אנחנו צריכים כדי לדעת שהאלימות היא אינה הדרך? מה עוד? תודה שחלקתם איתי את הרגעים הכואבים האלו. ולך יצחק רבין, איש יקר, איש של שלום, איש של אהבה, איש של ענווה, איש של משפחה, איש של נתינה. סליחה
 

חץ אהבה

New member
../images/Emo12.gifאז ככה שישי שבת מהצבא

יצאתי לשישי שבת מהצבא.. ביום שבת בשעות הצהריים ראיתי אוטובוס שיוצא מנעמ"ת אצלנו בקריה ורשום עלי"הולכים לתמוך בעד הפגנת השלום" לא יודע למה? אבל התחשק לי לעלות לאוטובוס וגם הציעו לי את זה הלכתי לים חזרתי הביתה--ישנתי-והעירו אותי בערך בשעה 9 ומשהו אני כבר לא זוכר מה היתה השעה או שזה היה 11 קמתי ואז שמעתי--הוא נורה ואחרי כמה שעות הוא מת! חזרתי לצבא--וזה מה ששמעתי "טוב מאוד שהרגו אותו" "חחחחחחח" "מגיע לבוגד הזה" אחת מהם היתה קצינה בנהריה(לא מכיר אותה) נכנסה לכלא על הדעות שלה על יצחק רבין וגם כתבו עליה בעיתון נקווה שזה לא יחזור על עצמו!! ממש לא מתאים לי מלחמת אחים כאן זה מה שיהרוס אותנו יש מנהיג שלא מוצא חן--אפשר להחליף אותו
 
למעלה