מה שמדכא זה ששחרור מחומרנות יביא לשפע
שכלכלה טובה, כלכלת שפע, שבה יש מקום מרכזי ליצירה עצמה ולא לאלה שמתקיימים מניצולה לרעה היא כזאת שכמו שמתואר כאן בדוגמאות ל"אובססיה" מושתתת על אהבה לחומר
אהבה לחומר אינה חומרנות
היא אנטי תזה של חומרנות
האדם האוהב את החומר אינו מבקש לצבור אותו או להשתמש בו כיתרון על פני האחר
הוא פשוט אוהב אותו כמו שהוא
ולכן מנסה לברר למה הוא קר או חם או קשה או רך או רחוק או קרוב או פתוח או סגור
ואלה הכיוונים היוצרים שפע אמיתי
שפע לכולם
ואותם מדכאים כי התבניות החברתיות עדיין מבוססות על יחס מבזה ונצלני לחומר, ולכן גם לגוף האדם, שגם הוא הרי חומר, שמשקף משהו מנשמת העולם בדיוק כמו כל חומר אחר
הגישה החומרנית היא גישה שמבטיחה שלאף אחד לא יהיה מספיק חומר
הגישה שאוהבת את החומר, שזו בדיוק הגישה שהרבה אוטיסטים לוקים בה אנושות, מבטיחה שפע לכולם