9 חודשים אחרי

[בלה ענת]

9 חודשים אחרי../images/Emo189.gif

9 חודשים אחרי שנקטפת ילדתי אהובה הגעגוע עמוק עוד יותר. הריקנות השטלתה על כולנו. הסבל הנפשי מתעמק וסוחף אותנו מטה ומטה. 9 חודשים אחרי שנקטפת בדיוק 9 חודשים נולד תינוק רך, בן זכר, לזוג חברים שלך בדיוק 9 חודשים לפני היית אמורה להתחתן. היית אמורה לחיות ולשמוח היית אמורה...................................... לחיים אין משמעות בלעדיך אבל הם ממשיכים והם מכתיבים לנו את סדר היום הם מכתיבים לנו את הכל עד שנגיע אלייך לחלקה הצמודה ומתופחת לחלקה שבדרך כלל אף אחד לא רוצה להגיע ובטח לא בגיל שלך מקומך הוא איתנו בתי אהובה יום ולילה, לילה ויום מחשבות עליך מתרוצצות אין חיוך אמיתי על פני הלוואי ונחזור אחורה בזמן לחיים כה טובים שהיו לנו יחד הלוואי, הלוואי ענתי שלי. אוהבת אותך - אמא שלך ענת אור

06.05.1980-21.02.207

 

[דנה של רותם]

ושוב, התאריך המצמרר הזה ../images/Emo14.gif

בכל חודש מחדש. התאריך שבו לשתינו נשבר הלב, התהפך העולם, נכבה האור. כמה קשה זה נעשה מיום ליום, הריק הזה. כמה קשה. ואוטוטו מגיעה השנה. לא להאמין איך שהזמן עובר. זז ולא זז. כואבת כואבת על ילדי שלי, ועל ילדתך את, ועל כל ההורים שאיבדו את ילדיהם.

 

[בלה ענת]

תאריך משותף-גיל שונה../images/Emo189.gif../images/Emo24.gif

אמא של רותם תהיהי חזקה. יש לך ילדים כל כך קטנים הם צריכים אותך על ידם, הם זקוקים למגע שלך, לאהבה שלך. איך הצלחת להחזיק מעמד, איך תפקדת כשהיית בהיריון? אני הייתי צמודה לבת שלי במשך כמעט 4 חודשים, מאותו יום שחור שהתגלתה המחלה ועד הסוף הנורא. יש לי בן בכור שגם הוא וגם בתי לא גרים איתנו בבית כבר הרבה שנים. הבית ריק והמחשב ממלא את שעות הערב. והמחשבות, רצות ורצות כל הזמן. למה ילדים שלנו היו צריכים לסבול? ילד שלך אפילו לא הספיק להבין מה זה אומר לחיות. הגורל התאכזר אלינו. איפה אפשר למצוא פיתרון? שוב אני

אותך

אמא של ענת אור 06.05.1980-21.02.2007

 

[דנה של רותם]

אמא של ענת

רותם שלי חלה במחלה קשה מאד. לא סרטן, אבל לא פחות קשה. במשך כמעט כל שנות חייו הקצרות (מגיל חצי שנה אז התחיל הסחרור), ליוינו אותו בכל האישפוזים, הניתוחים, הבדיקות, וכו'. היו לו חיים לא פשוטים אבל יחד עם זאת הוא היה פשוט הילד הכי שמח בעולם. ילד מאושר שאהב לרקוד לשיר ולקרוא ספרים. ומה שלא עבר, רוחו לא נשברה. אז איך יכולתי להרשות לעצמי להשבר? הרי הוא זה שעבר את כל הסיוט הזה, אנחנו "רק" ליוינו אותו. עברתי שני הריונות במקביל לכל המחלה שלו. אבל ההריון השלישי היה ממש בעין הסערה, תוך כדי האשפוז האחרון בטיפול נמרץ ההתדרדרות, ההנשמה, המוות שלו. שלושה חודשים אחרי שהוא נפטר ילדתי את נדב. שני אחים שמעולם לא הכירו זה את זה

. נכון, יש לי שני ילדים בבית. נכון, אני מתפקדת כמו שצריך ומצופה, נותנת להם המון חום ואהבה. אבל, הלב שבור שבור, מרוסק. הכל חשוך כל-כך גם כשהשמש זורחת בחוץ. יש לי שתי סיבות חשובות מאד להשאר כאן. אז למה הסיבה היחידה שיש לי ללכת חזקה הרבה יותר?? מתפללת שיבוא היום ושני הילדים שלי יהיו עבורי קרן אור. ומאחלת לך להצליח למצוא קרן אור משלך

 

[שרון123]

בוכה בוכה בוכה איתכן, אחיותי

 

[רונאסטל]

והלוואי שיכולתי קצת

להקל, להקהות את הכאב שלא מרפה ומסרב בעקשנות לעשות מקום לקצת אור. אוהבת אתכן, מאד. רונה.

 

[רונאסטל]

אני מקווה שאני לא חצופה

מרגישה כבולשת אחריכן... אני כל כך, כל כך, מתגעגעת לשתיכן, לשרון ואליך דנה. חושבת עליכן. בוכה איתכן. ולא מאמינה שכמעט עברה שנה.

 

[אחשל]

../images/Emo201.gif

 

[yazi22]

../images/Emo189.gif