8:18 - "Orion in the Sky"
אני פשוט ילדה מטומטמת. כן! מטומטמת! היום חשבתי לעצמי: "אני צריכה להתחיל קלטת חדשה או לא? בואו נראה.. פרק 18, 19, 20.. והפרק האחרון צריך להיות יחד עם הפרק האחרון של עונה 7.. הממ..." בקיצור, במקום לבדוק אם "בייגונס" משבוע שעבר היה האחרון בקלטת (למרות שהייתי אמורה לדעת שהוא לא היה האחרון דרך הראש שלי, בעזרת הדבר הזה שנקרא מוח), איכשהו חשבתי שפרק 21 הוא הפרק האחרון בעונה ופתחתי קלטת חדשה. יופי גל. עכשיו אני צריכה לקליט שוב את הפרק של היום, את 19, 20, ו-21. GO GAL! ולמה כל זה? כי אני מ-ט-ו-מ-ט-מ-ת-! ועכשיו לפרק.. לא רוצה שמארק ימות. טוב, אבל אין לי ברירה.. לא בכיתי אבל העיניים שלי דמעו כשהוא דיבר עם ג´ן על העתיד של רייצ´ל...ובעוד כמה מקומות. הקטע של "אני לא יודע אם אני אגיע ליולי" מאד הזכיר לי את הקטע בסוף עונה 5 של הנער הזה עם הכוויות שלוסי החזיקה לו את הטלפון והוא דיבר עם ההורים שלו ואמר להם שהוא "לא חושב שאני אגיע לאגם בקיץ הקרוב" (או משהו כזה), שאגב, היה קטע מאד חזק ונורא, נורא, נורא, עצוב. עוד מישהו שם לב שהחולים שמארק טיפל בהם היו חולים מהפיילוט של הסדרה? מעניין. ציטוטים: "You set the tone, Carter." – Mark Mark: Thank You. Girl: "What did I do?" Mark: "You just became my very last patient.” Father: "Shift over?" Mark: "Yeah." Mrs. Raskin: "I have a hangnail and it is very painful.” Mark: "I have a brain tumor, and it´s inoperable, I win." הפרק היה דיי שונה והתמקד הרבה בחולים, והתמקד במארק, כי אחרי הכל, מגיע לאנתוני. TPTB בעצם נתנו למארק להציל חיים לפני שהוא עוזב, ללמד את פראט ("I learned a lot today"), ומארק גם רמז על זה שקרטר עכשיו האחראי. "You set the tone”... לפחות היו גם קטעים מצחיקים.. עם קרטר ("He´ll figure it out") ופרנק עם הקטע של הכלא/קרי הזה שלו. HEE!