....
אני לא אוהבת כשמאחלים לי "חג שמח עד כמה שאפשר", עם מבט מרחם בעיניים. זה גורם לי להרגיש שמצפים ממני להיות עצובה בחג 'רק' כי מישהו מת. כאילו שאסור לי יותר לשמוח זה לא בסדר, ואני צריכה להרגיש אשמה על זה שאני לא יושבת בבית ובוכה. האמת, לא כל כך אכפת לי מעוד חג בלי אח שלי. אולי זה נשמע קצת בוטה- אבל התרגלתי. במילא אני לא כל כך זוכרת איך היו החגים איתו כי עבר כבר המון זמן ויש לי רק זכרונות מטושטשים. את העובדה שזה הפסח הראשון בלי סבתא אני פשוט מדחיקה, כי לסבתא שלי היתה נוכחות שהיא אפשר להתעלם ממנה והיא היתה עושה לנו את כל אווירת החג ואת הקניידלך והגפילטע פיש (לפחות מזה נפטרנו...) וסתם רציתי לשתף- היום הלכתי עם הרס"ר של היחידה לחלק לחיילים חבילות שי לפסח לבתים, והיה כ"כ כיף, אני חושבת שהרבה יותר כיף לתת מלקבל, בלי פלצנות- באמת. כי העבודה המטורפת שעשיתי כל השבועיים האחרונים שהביאה אותי לסף התמוטטות עצבים ופסילת מקצוע או יציאה מהצבא על נפשי, בסוף השתלמה. עד עכשיו החיילים מתקשרים אלי ואומרים תודה. אני גם מזמינה חיילים בודדים שלי לארוחת חג ביום חמישי, אני מקווה שהם לא יחטפו הלם קרב מהמשפחה הפסיכוטית שלי. טוב, אז אני אפסיק לחפור- רק רציתי להגיד שאני די שונאת את החגים ואת כל המשפחתיות הזאת, ומה שהכי עוזר לי לעבור את זה זה פשוט להתמקד בדברים אחרים, הפעם בחיילים שלי. חג שמח (וכשר, אם אתם ממש מתעקשים)...
אני לא אוהבת כשמאחלים לי "חג שמח עד כמה שאפשר", עם מבט מרחם בעיניים. זה גורם לי להרגיש שמצפים ממני להיות עצובה בחג 'רק' כי מישהו מת. כאילו שאסור לי יותר לשמוח זה לא בסדר, ואני צריכה להרגיש אשמה על זה שאני לא יושבת בבית ובוכה. האמת, לא כל כך אכפת לי מעוד חג בלי אח שלי. אולי זה נשמע קצת בוטה- אבל התרגלתי. במילא אני לא כל כך זוכרת איך היו החגים איתו כי עבר כבר המון זמן ויש לי רק זכרונות מטושטשים. את העובדה שזה הפסח הראשון בלי סבתא אני פשוט מדחיקה, כי לסבתא שלי היתה נוכחות שהיא אפשר להתעלם ממנה והיא היתה עושה לנו את כל אווירת החג ואת הקניידלך והגפילטע פיש (לפחות מזה נפטרנו...) וסתם רציתי לשתף- היום הלכתי עם הרס"ר של היחידה לחלק לחיילים חבילות שי לפסח לבתים, והיה כ"כ כיף, אני חושבת שהרבה יותר כיף לתת מלקבל, בלי פלצנות- באמת. כי העבודה המטורפת שעשיתי כל השבועיים האחרונים שהביאה אותי לסף התמוטטות עצבים ופסילת מקצוע או יציאה מהצבא על נפשי, בסוף השתלמה. עד עכשיו החיילים מתקשרים אלי ואומרים תודה. אני גם מזמינה חיילים בודדים שלי לארוחת חג ביום חמישי, אני מקווה שהם לא יחטפו הלם קרב מהמשפחה הפסיכוטית שלי. טוב, אז אני אפסיק לחפור- רק רציתי להגיד שאני די שונאת את החגים ואת כל המשפחתיות הזאת, ומה שהכי עוזר לי לעבור את זה זה פשוט להתמקד בדברים אחרים, הפעם בחיילים שלי. חג שמח (וכשר, אם אתם ממש מתעקשים)...