../images/Emo58.gif709 - My Dumb Luck
או, פרק טוב. מזכיר לי את הימים הטובים של סקראבס. אמנם עשוי באופן קלישאתי, אבל לא הייתה דרך טובה יותר... הקטעים שאהבתי: - הלאב טריין של ג'יי.די... בהתחלה עם הזקנים, ואז עם ד"ר קוקס. ענק. - Poke The Bear, ואז הם כמו מטומטמים נלחצים - שטד אמר שהוא מקווה שהיה לו חבר כושי. וגם כשהוא רץ ערום... אבל הקטע שהג'ניטור דרס אותו היה מיותר. - הג'ניטור מנסה להוכיח שיש לו כוחות קסם, ואז מפיל זקן עם FALL - הגומיה של קוקס. זה עשה לי כאב פסיכולוגי. - הזקן שצופר למכוניות חחח - שאליוט אומרת שצריך להגיד סליק גם ללסביות, ואז באה אליה איזו שמנה והיא אומרת לה Thanks, Slick - קוקס קורא לג'יי.די "הרמיוני" - קלסו מספר על המוות הראשון שלו... שוב, קלישאה, אבל זה היה די עצוב. אבל שברו את הקרח היטב עם "בוגה בוגה בוגה!". היסטרי. - הרופאה עם הקול הצפצפני צועקת Hell No - ההיפ הופ של טרק וג'יי.די. שמבוסס על הפתיח. ענק. - שג'יי.די אומר שטרק צייר לו את השד של קרלה (ואז הוא גם מראה ציור לקוקס) - והסיום, שהיה ממש עצוב... הייתי בכמעט דמעות. אפילו שהיה משעשע, זה בכל זאת היה מקסים. איך שקלסו שם זין פתאום, פורש, לוקח את התמונה איתו, מודה לטד (באמת קטע טוב) ונוסע לעבר השקיעה כשברקע שיר עצוב. "מעניין אם היה לו אכפת מבית החולים הזה בכלל" "היה אכפת לו..." דברים שטיפה הפריעו לי... בון שחקן גרוע. ברצינות. ג'ורדן לא הייתה משעשעת, והכל היה עשוי במבנה נוסחתי-קלישאתי: גורמים לכם לחבב דמות כל הפרק, כלומר יותר מהרגיל, להראות קצת את האופי שלה לעומק, ואז היא עוזבת. כאילו הכנה לפרידה רק כדאי לעשות אותה מרגשת יותר (בערך כמו כל מי שמת בסרט בופור). אה, כן, וגם שזה היה מן "You can't fire me, cuz I quit" משפט פופולרי בכל סיטקום משנות ה-90 חח