7 שנים לרצח רבין

[אופטימום]

7 שנים לרצח רבין

בארץ מטולטלת, בה ברד, שכמו נלקח מעשרת המכות, נחשב חדשות טובות, והקריין מחייך שהוא מציין זאת, קשה להטמיע טרגדיות מהסוג הזה. עם זאת, אין ספק שהנושא עדיין לא הופנם על כל קלישאותיו: מלחמת אחים, יהודי רוצח יהודי, חורבן בית המקדש, תחילת הסוף. לפני 7 שנים, ישבנו האופטימלית ואני מול הטלויזיה, עם עיניים פקוחות לרווחה, מסרבים להאמין. שהתברר שראש הממשלה נפטר, כיביתי את הטלויזיה והלכנו חבוקים לישון. לי לא היו מחשבות בראש. איפה אתם הייתם בלילה ההוא, לפני 7 שנים? מה עבר לכם בראש?

 

[טליה34]

מה שאני זוכרת

שהיינו צמודים לטלוויזיה. עד ההודעה הדרמטית עוד קיווינו שזה היה רק נסיון התנקשות....והכל יהיה בסדר. אני זוכרת שהלכתי לישון בידיעה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אני זוכרת שהלכתי לישון בתחושת אימה, בתחושה של חוסר וודאות וקרקע רועדת. אני זוכרת שקמנו בבוקר, ורצתי לפתוח את החלון, לבדוק האם השמש זרחה, האם הגיע יום חדש לאחר שבלילה הקודם הייתי בטוחה שזה הסוף. וכפי שזה נראה היום, זה בהחלט היה תחילתו של הסוף.

 

[פשוט אישה**]

לפני 7 שנים......

הייתי במרפסת הבית , לומדת עם עוד 3 חברות למבחן בהנהלת חשבונות . הכתוביות שמודיעות על מבזק מיוחד התחילו לרוץ על המסך ,וזהו . הספרים והמחברות נשארו פתוחים על השולחן , העיניים והאוזניים מוקדו בכל תמונה ודיווח שהגיע משם ... הלם טוטאלי ... שקט שכזה אף פעם לא היה בבית , בשכונה , והמחשבות ... על מה יהיה מחר בבוקר ? אייך חיינו עומדים להשתנות ?.

 

[נשית~37]

היום לפני 7 שנים...

אני זוכרת תמונות מקוטעות, לא ממש רצופות. הקטע שהכי חרוט לי בזכרון, הוא הרגע שיצא איתן הבר בהודעה לעיתונות ובה הוא "מודיע בצער רב על מותו של יצחק רבין...", אני רק זוכרת הלם ובכי. לא יכולתי להאמין, הייתי המומה. רק אחרי שהסתכלתי בעיניים האדומות של הבר ושמעתי את הצעקה מסביבו ברגע שכולם שמעו את ההודעה.....זה היה נורא. ואז ימים שלמים מול הטלויזיה בעיניים אדומות. לראות את הילדים בכיכר עם הנרות והמכתבים והדמעות....דור ילדי כיכר רבין...

 

[ק ל י א ו פ ט ר ה]

../images/Emo16.gif לזכרו

זוכרת את הלילה ההוא כאילו היה אתמול. ישבתי בבית חברי שלימים הפך לאיש של חיי, צפתי בטלויזיה והוא הכין לנו ממטעמיו. ואז ההודעה על מותו של ראש ממשלה... הניסיון להבין למה זה קרה? אולי לא אמיתי... משהו בנו השתנה.

 

[נעמי 1]

זה התחיל מזה...

שבשבת בצהריים היינו מוזמנים, כמה חברים, לארוחת צהריים... ודיברנו בינינו על הערב ההוא בכיכר... שיעבור בשלום... (מבלי שיהיה פיגוע). בערב, ראיתי את השידור מהכיכר... ואז הודיעו שקרה משהו לרבין ז"ל... הכל עוד היה מעורפל... ואז התחלתי לעשות סבב טלפונים לאנשים הקרובים לי... עד שאיתן הבר יצא והודיע שרבין נפטר. הלם. נעמי

 

[שיר טל35]

אני הייתי בוושינגטון......

והתארחתי במלון סמוך מאד לבית הלבן..... עדיין זכורה לי אוירת היום שאחרי ההלם הגדול שבמפתיע הורגש כל חזק שם, באמריקה הגדולה, הם התהלכו חפויי ראש, ואנחנו....סירבנו להאמין שדבר כזה יכול לקרות במדינה שלנו. מאז, מתה התמימות. הכל יכול התרחש..... אופטימית כתמיד. שיר טל.

 

[ליהי האחרת]

לפני 7 שנים.....

הייתי אז בהריון הראשון שלי, בחודש שביעי.... אני זוכרת שכשאיתן הבר הודיע על הרצח, האינסטינקט הראשוני שלי היה ללטף את הבטן שלי. הלכתי לישון בהרגשת כבדות גדולה של "מה יהיה עכשיו?" האמת היא שאת כל הטררם מסביב של ילדי כיכר רבין לא אהבתי, הרגשתי שכאילו חייבים להיות עצובים, אם אתה לא שם אתה לא IN... לקחו את זה בהקצנה מדי לטעמי... מין הצגה שכזאת.... אגב, אחרי הרצח, הלכתי לספריה ולקחתי את הספר כל הזמן אישתו של לאה רבין, הרגשתי צורך להבין יותר את האיש ופועלו.

 

[giulietta]

באותו מוצ"ש

הייתי בחודש השישי בהריון השלישי שלי. ישבנו בסלון וצפינו בערוץ 2 בסרט במשקל נוצה ("קרוקודייל דנדי 2"). הסיקור של העצרת בערוץ הראשון לא דיבר אל ליבי. היום כבר לא זוכרים, אבל זו היתה עצרת שמטרתה היתה לעודד את ממשלת המיעוט של רבין שהתמיכה בה היתה בשפל (אבל כרגיל, אם הימין מפגין זה "40 אלף" ואם השמאל בכיכר זה תמיד "400 אלף"). היינו נינוחים ונירגשים לקראת החופשה הראשונה בחיינו ללא ילדים. חמותי שכנעה אותנו לצאת לנפוש קצת עקב הריוני ועייפותי. תיכננו לעשות חופשה עירונית בתל אביב. 4 ימים של תאטרון וסינמטק ומסעדות וטיולים על החוף ו...בעיקר, לישון לילות שלמים רצופים. בסופו של דבר נסענו ובילינו בחדר במלון מול הטלויזיה ושידורי הלוויה וההספדים. אני זוכרת שברגע שהודיעו על הארוע אמרתי : "הכתובת היתה על הקיר". לא מדובר בתמיכה, חלילה, במעשה, אלא בבטוי של תחושה של מי שהיה ער מחד, לרגשות הקשים ותחושת ההפקרה שחש ציבור גדול בעקבות אוסלו ומאידך לזילזול של השלטון בהם (נאום הפרופלורים הזכור לרע ועוד...) מאידך. תל אביב היתה סגורה ומסוגרת ורק ביום השלישי התחילה לחזור לעצמה לאט לאט (ואנחנו סוף סוף מצאנו משהו לאכול). אני התחברתי ממש לאסון רק בנאום קורע הלב של נועה נכדתו. בכלל, האובדן האמיתי, בעיני, הוא של המשפחה ושל לאה. לאבד בן זוג וחבר לחיים ועוד בצורה כל כך טראגית זה אסון כבד. במישור הלאומי, היה לי ממש מוזר גם הערב, לשמוע אנשים אומרים דברי הבל כאילו הרצח של רבין הרג את השלום. לא היגיע הזמן להפסיק עם השטות הזאת? עמיר רצח את רבין אבל את השלום רצח עאראפת. עמיר רצח איש אחד. עאראפת כמה מאות. עמיר ירקב בכלא (בצדק) ועאראפת? הוא הקים היום ממשלה חדשה. ג´ול

 

[ק-ס-ו-מ-ה]

לפני 7 שנים

ארזתי את הבית בשיקאגו. אני זוכרת איך ארזנו את הכל בתוך ארגזים כשלפתע ב- CNN הודיעו על רצח רבין.......אמרתי לבעלי (שהיה חבר שלי אז)"לשם אנחנו חוזרים? תראה, זה גהנום שם" זוכרת ששוחחתי בטלפון עם ההורים והחברים בארץ, כולם היו המומים.....

 

[פנטום הצט]

קלאב מד באילת...

התחילה ההופעה המסורתית של המלון ופתאום נכנס נער צרפתי וצעק "ירו ברבין". האנשים החלו לעזוב את האולם ועברו לצפות בטלוויזיה. באולם המשיכה ההצגה כרגיל עד שגברו הצעקות והפסיקו אותה. החלו להקרין את התמונות על המסך הגדול של הקולנוע. כולם היו בהלם... נפרצו כל הגבולות...הכל הותר...

 

[חניבעל.]

ראיתי אסקימו לימון בערוץ 2

סאמאק - עד שיצא לי לראות ציצים,נתקע לי הרבין הזה באמצע הסרט.

 

[giulietta]

היית מת

היה קרוקודייל דנדי. עאלק אסקימו לימון...

בוקר

 

[חניבעל.]

נשבע לך - אסקימו לימון

יש דברים שא"א לשכוח.........חחחחחחחחחחחח

 

[פנטום הצט]

נכון...

אי אפשר לשכוח שיצחק רבין נרצח... נדמה לי ששניכם שכחתם...

 

[חניבעל.]

פנטום אני זוכר

בדיוק כמו שאני זוכר את כל הנשים שנהרגו ע"י בעליהן, שוטר שנדרס למוות ע"י נהג פורע חוק, מאות הרוגי האינתיפאדה הנוכחית והקודמת, את אביו של ידיד טוב שנרצח ב1993 ע"י הפועלים שלו בעזה בשעה שהביא להם מתנות לחג. אני זוכר,ואני בטוח שג´ול גם זוכרת. אם נדפדף בעמוד האחרון של העיתון נראה כל יום מודעות על אנשים שאינם. פולחנים פנטום יש רק בדת,וגם אליהם אין לי הרבה כח.

 

[מרי-לו]

לפני 7 שנים...

הלכנו לחגוג עם חברה טובה את הולדת בנה הבכור... המסיבה היתה ביפו באחד המועדונים שם, כל הערב התנגנה מוסיקה בקולי קולות ושום דבר לא בישר על מה שקרה בכיכר... אני זוכרת שבדרך הביתה לא הדלקנו רדיו אלא הדלקנו את הטייפ, ככה שעדיין לא ידענו מה קרה... בדרך ראינו יותר מידי ניידות משטרה ובעלי אמר לי שבטח משהו קרה, אני אמרתי שכלום לא קרה פשוט ההפגנה בכיכר הסתיימה... אני זוכרת אותנו מגיעים הביתה והבייבי סיטר פותחת לנו את הדלת עם עיניים אדומות מבכי, ואני ישר חשבתי שקרה משהו לילדה שלי וצעקתי "שרית, מה קרה???" והיא ענתה לי "מה לא שמעת, רבין נרצח..." אני זוכרת שכל הלילה ישבנו מול הטלויזיה המומים...

 

[הדרדסית הנשית]

לפני 7 שנים..

יושבת בבית חברי שבעיר הולדתי רואים סרט בערוץ שתים (לא זוכרת איזה) ברקע רצות שקופיות על מבזק מיוחד אחי מצלצל אלי לפלאפון ומספר ששמע ברדיו שרבין נורה, ואני מספרת לחברי וכולנו בהלם ואז מגיע המבזק בטלויזיה וכולנו היינו בהלם ואחרי זה הגיעו הדמעות... זה לעולם לא ישכח לעולם היום הארור הזה שבו הנבלה הזה יגאל אמיר עשה את החטא הכי גדול לאנושות!!! יהי שיכרו ברוך של האיש הגדול משכמו ומעלה יצחק רבין ז"ל

 

[אופטימום]

מקפיץ ....כי זה עצוב

הסיפור האישי כל כל אחד מעלה שוב קצת צמרמורת, נכון ?

 

[האיש והמיתוס2]

משהו מכם זוכר אולי איפה הוא היה

ומה הוא עשה כשהודיעו על רצח רחבעם זאבי (גנדי ?) (ואם חלק מכם לא מצליח להזכר, אל תתפלאו, כל סוג של זיכרונות כלפי אנשים אלו או אחרים הוא רק פונקציה של יחסי הציבור שעשו לכל אחד מהם. כך היה וכך יהיה.)