the silence girl1
New member
....
סבתא... לא חושבת שאני צריכה את היום השנה שלך כדי לחשוב עלייך ולהיזכר בך. קצת קשה לי לכתוב עלייך כי זה מוזר לי שאת כבר לא פה. שאת לא איתי... שנותר רק זיכרון... סבתא.... קצת קשה לי למצוא את המילים כרגע שבאמת יתארו אותך אולי בגלל שדי קשה לתאר את מה שאני מרגישה אחרי מותך. רציתי להיפרד אבל לא הספקתי פשוט לקחו לי אותך. לקחו לנו אותך בלי שום סיבה,בלי שום מטרה. שנה עברה מאז סבתא והכאב לא עוזב וגם לא נשכח. הפצע לא מגליד ואם את שואלת אותי אולי הוא גם לא יגליד. רוצה לבוא אלייך הביתה,רוצה להיות איתך כמו שהיה תמיד שהיינו אצלך.. רוצה להרגיש אותך, רוצה לראות אותך. להרגיש שוב את הדאגה הזאת, את החיבוק שתמיד אמר הכל את היחס החם שתמיד קבלתי ממך...ובעיקר את האהבה שלך,אהבה אדירה. היום אני באה ורואה רק בית ריק תמיד היית עם כולם תמיד דאגת לכולם,הראת את אהבה לכולם... רוצה לספר לך המון דברים מנסה לספר לך... ואף פעם לא באמת מוצאת המילים שיתארו את מה שאני מרגישה כלפייך. אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך אבל אני בטוחה שאיכשהו את יודעת זאת גם אם לא אמרתי. סבתא אני מתגעגעת.. מאוד מתגעגעת.. את חסרה לי ודי קשה לי לחיות בלעדייך 4 שנים עברו מאז סבתא... ואולי היית מצפה ממני שהכאב יעלם לא מעיזה לבכות ליד הקבר שלך... לא יכולה... אני רואה את התמונה שתמיד מונחת על השולחן שלי,רואה את התמונות אצל סבא ולא יכולה לחשוב על כך שאני לא אראה אותך יותר... אני לא מבינה איך החיים ממשיכים כשאת אינך אולי זה מה שאמור לקרות... אבל אני לא מסוגלת לא מסוגלת כרגע עוד מוקדם מידי... ראיתי אותך לפני מותך,ראיתי אותך נעלמת מול הפנים שלי ולא אמרתי כלום פשוט כלום רק רציתי לבכות... ראיתי איך המחלה מכריעה אותך. ראיתי איך שאת נלחמת בה בגבורה... אבל לקחו לי אותך... לא רוצה להאמין שאני לא אראה אותך יותר לא רוצה להאמין שזהו זה נגמר לא רוצה להאמין לא מסוגלת בינתיים... אף פעם לא מצאתי את הזמן שלי לבד איתך,לדבר איתך אם זה ליד הקבר ואם זה עוד שהיית בחיים כאן איתנו... אני כנראה אסיים את המכתב פה סבתא... רוצה רק שתדעי... שאני אוהבת,אהבתי,ולא מפסיקה לאהוב לעולם! את חסרה לי ואני מתגעגעת... כל כך מתגעגעת אוהבת אותך תמיד ולא שוכחת נכדתך... ******* אף פעם לא יצא לי באמת לכתוב פה בפורום הזה כי אולי לא העזתי לכתוב. אולי רק עכשיו אני מעיזה לכתוב פה. גם אם קשה...
סבתא... לא חושבת שאני צריכה את היום השנה שלך כדי לחשוב עלייך ולהיזכר בך. קצת קשה לי לכתוב עלייך כי זה מוזר לי שאת כבר לא פה. שאת לא איתי... שנותר רק זיכרון... סבתא.... קצת קשה לי למצוא את המילים כרגע שבאמת יתארו אותך אולי בגלל שדי קשה לתאר את מה שאני מרגישה אחרי מותך. רציתי להיפרד אבל לא הספקתי פשוט לקחו לי אותך. לקחו לנו אותך בלי שום סיבה,בלי שום מטרה. שנה עברה מאז סבתא והכאב לא עוזב וגם לא נשכח. הפצע לא מגליד ואם את שואלת אותי אולי הוא גם לא יגליד. רוצה לבוא אלייך הביתה,רוצה להיות איתך כמו שהיה תמיד שהיינו אצלך.. רוצה להרגיש אותך, רוצה לראות אותך. להרגיש שוב את הדאגה הזאת, את החיבוק שתמיד אמר הכל את היחס החם שתמיד קבלתי ממך...ובעיקר את האהבה שלך,אהבה אדירה. היום אני באה ורואה רק בית ריק תמיד היית עם כולם תמיד דאגת לכולם,הראת את אהבה לכולם... רוצה לספר לך המון דברים מנסה לספר לך... ואף פעם לא באמת מוצאת המילים שיתארו את מה שאני מרגישה כלפייך. אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך אבל אני בטוחה שאיכשהו את יודעת זאת גם אם לא אמרתי. סבתא אני מתגעגעת.. מאוד מתגעגעת.. את חסרה לי ודי קשה לי לחיות בלעדייך 4 שנים עברו מאז סבתא... ואולי היית מצפה ממני שהכאב יעלם לא מעיזה לבכות ליד הקבר שלך... לא יכולה... אני רואה את התמונה שתמיד מונחת על השולחן שלי,רואה את התמונות אצל סבא ולא יכולה לחשוב על כך שאני לא אראה אותך יותר... אני לא מבינה איך החיים ממשיכים כשאת אינך אולי זה מה שאמור לקרות... אבל אני לא מסוגלת לא מסוגלת כרגע עוד מוקדם מידי... ראיתי אותך לפני מותך,ראיתי אותך נעלמת מול הפנים שלי ולא אמרתי כלום פשוט כלום רק רציתי לבכות... ראיתי איך המחלה מכריעה אותך. ראיתי איך שאת נלחמת בה בגבורה... אבל לקחו לי אותך... לא רוצה להאמין שאני לא אראה אותך יותר לא רוצה להאמין שזהו זה נגמר לא רוצה להאמין לא מסוגלת בינתיים... אף פעם לא מצאתי את הזמן שלי לבד איתך,לדבר איתך אם זה ליד הקבר ואם זה עוד שהיית בחיים כאן איתנו... אני כנראה אסיים את המכתב פה סבתא... רוצה רק שתדעי... שאני אוהבת,אהבתי,ולא מפסיקה לאהוב לעולם! את חסרה לי ואני מתגעגעת... כל כך מתגעגעת אוהבת אותך תמיד ולא שוכחת נכדתך... ******* אף פעם לא יצא לי באמת לכתוב פה בפורום הזה כי אולי לא העזתי לכתוב. אולי רק עכשיו אני מעיזה לכתוב פה. גם אם קשה...
