6/6/44-6/6/04

[חונה לרגע]

6/6/44-6/6/04 ../images/Emo48.gif

חלפו 60 שנה מפלישת בנות הברית לנורמנדי, אותה פלישה ששמה סוף למלחמת העולם השניה... אני עוד לא הייתי בתכנון...בעלי היה בן חצי שנה....ואתם?? 5/6/67....מלחמת ששת הימים...איפה הייתם? באיזה שלב בחיים מצאה אתכם המלחמה? אני הייתי כבר נשואה, בעלי גוייס למילואים עוד לפני המלחמה (שרת במובילים כבדים) ואני עברתי לבית הורי עוד כשגוייס למילואים ועד 3 חודשים אחרי המלחמה (מששוחרר).... היינו כל כך צעירים - לא הבנתי בכלל את משמעות המלחמה והשכול והכאב שנילווים לה.... ואחרי המלחמה....האופוריה....הביקורים בשטחים הכבושים...חלום ארץ ישראל "השלמה" במבט לאחור נאיביות ושגעון גדלןת של עם קטן שהיה מדוכא בגולה ורצה לעשות אצבע משולשת לכל העולם!!!! בוקר טוב חברים אני רצה להתנדבות שלי... ת'ראות אחורי זה

 

[נֵנָה]

מלחמת ששת הימים תפסה אותי ../images/Emo59.gif

בבית לבד עם שני בנים פעוטים. הבעל נקרא כמובן לצבא ... בכל פעם שהיתה אזעקה הבן הקטן יותר בן שנה ו-7 חודשים היה נחרד וקופץ קפיצה מדהימה לגובה ישר אל תוך זרועותי ... זוכרים את השיר "נאצר מחכה לרבין"? ואחרי הנצחון, השיר שכתבה נעמי שמר "ירושלים של זהב" שהושמע לראשונה בפסטיבל הזמר והפזמון בירושלים ... אחרי המלחמה טיילנו כמובן לשטחים הכבושים והיינו גאים כל כך בנצחוננו ... מי חשב אז שנגיע למצב הגום בו אנו שרויים היום עם השטחים האלה ... אגב, הטיול שעשינו אז לשטחים היה אצלי הראשון והאחרון באזורים אלה ...

 

[נֵנָה]

מצב עגום כמובן ... ../images/Emo4.gif

 

[pazi66]

6/6/44--5/6/67--6/6/04 ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif

6/6/44 - היתי כנראה לפני כתה א ברומניה באיזה כפר של איכרים גוים רומנים ביחד עם אימי, מקום בו אבי שלח אותנו לחיות בזמן המלמה על מנת שהגרמנים שפלשו לרומניה לא ישים יד עלינו וישלחו אותנו למחנות ריכוז. תמורת תשלום לאיכרים הצלחנו לשרוד את המלחמה ולהשאר בחיים 5.6.67 - שירתתי כקצין טורפדו ולוחמה נגד צוללות באונית חיל הים "יפו" והיתי כל המלחמה בים כמובן היתי נשוי עם ילד אחד(בן שנתיים) ואותם שלחתי לכל תקופת המלמה להתגורר עם הורי בחדרה. זוכר את תקופת ההמתנה והכוננות לפני פרוץ המלחמה, המתח והלא ודאות הפחד מהלא נודע, ןלאחר מכן ..האופוריה...הביקורים בשטחים הכבושים זוכר שלקחתי רכב "דה-שבו" צבאי ויחד עם אישתי ,אחותה וגיסי הרבצנו ביום אחד נסיעה של 700 ק"מ בכל ערי הגדה,והרגשנו גיבורים גדולים. היתי אז בדרגת רס"ן. היינו על הגג של העולם ומאד גאים בעמינו, צבאינו ומלאי תקוות ורודות לעתיד מדינתינו כל העולם סגד לנו, העריץ אותנו אהב אותנו ותראו לאן הדרדרנו

 

[misu0071]

PAZI אתה אומר שהיתה ילד בזמן ההוא

אני גם ילד אולי כיצת יותר גדול אבל בבוקרסט זה התחיל עם בטח שמעתה על זה rebeliune וכאשר עליתי ארצה (עם אוניית אלטלנה)התקבלתי כי טרוריסט !!! הייתי ואני עדיין ציוני, שרתתיבכל מלחמות ישראל ,הקומיות,סיני,6 הימיים וגם בשלום הגליל ב 82 רק אחרי זה השתחררתי מהמילויים, מבלי להיכנס לפוליטיקה ,נעשה הרבה שגיות ואני! חושב שמלחמת 6 הימייםלא עשה לנו טוב ??

 

[misu0071]

פאזי שכחתי להוסיף את יום כיפור

 

[pazi66]

מישו שים לב-היום 6.6 ,6.6 הפלישה ל

נורמנדי, 5.6 פריצת מלחמת ששת הימים מבין, מה ליום כיפור ולזה, זה אופרה אחרת

 

[pazi66]

נכון מישו,מלחמת ששת הימים ותוצאותיה

פיתחו בנו, רגשות עלינות לא מוצדקות,שחצנות ובטחון עצמי מופרז זה הכל מה שתוכל להוציא ממני , אני נמנע ולא רוצה להכנס לפוליטיקה

 

[מנורה]

בוקר טוב חברים ../images/Emo140.gifחונה ../images/Emo45.gif

פתחת את השבוע בצורה כל כך מרגשת עם המון נוסטלגיה ב- 44 תינוקת אי שם ברומניה לפי הסיפורים של אמא זרקו אותנו מהבית וגרנו בעלית גג קטנה ועלובה. רק היום אחרי 60 שנה קבלתי את כל המסמכים מה באמת היה לנו שם כל כך לא רציתי לשמוע וכל כך לא רציתי לדעת איזה הפסד. בשנת 67 בהריון ראשון יושבת בעבודה ומקבלת טלפון 08.05 מהבוס שלי" מרים המלחמה התחילה חיסלו את המטוסים במצרים" במקום העבודה שלי לא היו מקלטים לקחתי את התיק אמרתי שלום יפה ולהתראות אחרי המלחמה. מי האמין שתערך 6 ימים? מי לא התפלל שזאת תהיה המלחמה האחרונה והבן שבבטן לא יצטרך ללכת להילחם? (הייתי משוכנעת שזה בן) אז לא היה אולטראסאונד. היה חלום אופוריה. היום אנחנו מתפללים שהנכדים שלנו לא יהיו שם הרי הבטחנו להם "יונה עם עלה של זית" אז הבטחנו..

 

[offe]

הכותל המערבי ../images/Emo104.gif../images/Emo104.gif../images/Emo104.gif

לאחר מלחמת ששת הימים לקחנו אוטובוס עם כל החברים, עדיין מעטים נסעו לבקר בכותל, הגענו לירושלים דרך הסמטאות המפותלות והנה נגלה לפנינו הכותל חבוי בין עשבים - יד אדם עדיין לא נגעה בם, לא כמו היום שהכל בנוי לבנים לבנים. אני שגדלה בבית דתי עמדתי מול הכותל הרגשתי כאילו ונמלים זוחלים בכל גופי התרגשתי עד דמעות

ומאחר ותמיד הייתי חולמנית ובעל דמיון הצטעפו עיני וראיתי מולי את בית המקדש את הכוהנים עומדים ועם ישראל מביא את מנחתו, ובעוד אני משוטטת בחלומותיי אומרת לבן-זוגי שעמד לידי תראה, תראה כמה שזה יפה. והוא - שגדל בבית ללא כל שרשים דתיים וראה תכל'ס בכל דבר, מה שאני רואה זה מה יש. מה קורה לך, מה את מתרגשת מכמה אבנים. בבת אחת הנחית אותי בחזרה למציאות אבל כבר לא היה אכפת לי, כי אני כבר חוויתי את מה שהיה צריך להיחוות הפנמתי בתוכי - ועד היום מתרגשת כשאני נזכרת באותו רגע מופלא. וכמו שכולם מבקשים - היונה עופי אלינו ושכני בתוכנו. offe

 

[דבי היחיד]

OFFE עשית לי צמרמורת מהסיפור |גאוו

אני זוכרת את היום שבו כבשו את ירושלים..זה היה מאד מרגש, גם בעלי היה בין הכובשים, הייתי שם אחרי הכיבוש,בכיתי כמו ילדה קטנה. למרות שאיני דתיה,אבל למדתי מה זה :כותל מערבי. היו זמנים,ושרק יהיה לכולנו טוב,ללא מלחמות,ושבנינו ישובו אל ביתם, דנה.