.
חתיכת תקופה מלווה אותנו מי שנראה כבר כמו הצל של עצמו. רוב הזמן הוא שרוע לו באיזו פינה, בקושי זז, לוטש עיניים כבויות באנשים שכה אהב ולא מצליח להפיק מעצמו איזה גילוי קטן של שמחה. כאילו איבד עניין, אבל לא... הוא רק צמא לקצת יחס, קצת חום ואהבה. ולי, קשה להרעיף עליו אהבה בימים אלה... הוא לא כ``כ משתף פעולה, לא מגיב כמעט, אפילו מצטמרר. הוא כבר לא טורח להשיב בנשיקה שכה התרגלתי לקבל ממנו. כואב לראותו כך, רופס כזה, מרוט כזה, מיואש כזה... לפעמים אפילו עובדת בי המחשבה שאולי צריך לעזור לו ולגאול אותו מייסוריו... אבל בדיוק אז פתאום הוא מוציא מתוכו איזה זיק של חיים, של תקווה, פרץ של מרץ... והלוא כ``כ קשה להיפרד... הסוף קרב... רואים לו את זה בעיניים... ואני כ``כ אוהבת אותו
חתיכת תקופה מלווה אותנו מי שנראה כבר כמו הצל של עצמו. רוב הזמן הוא שרוע לו באיזו פינה, בקושי זז, לוטש עיניים כבויות באנשים שכה אהב ולא מצליח להפיק מעצמו איזה גילוי קטן של שמחה. כאילו איבד עניין, אבל לא... הוא רק צמא לקצת יחס, קצת חום ואהבה. ולי, קשה להרעיף עליו אהבה בימים אלה... הוא לא כ``כ משתף פעולה, לא מגיב כמעט, אפילו מצטמרר. הוא כבר לא טורח להשיב בנשיקה שכה התרגלתי לקבל ממנו. כואב לראותו כך, רופס כזה, מרוט כזה, מיואש כזה... לפעמים אפילו עובדת בי המחשבה שאולי צריך לעזור לו ולגאול אותו מייסוריו... אבל בדיוק אז פתאום הוא מוציא מתוכו איזה זיק של חיים, של תקווה, פרץ של מרץ... והלוא כ``כ קשה להיפרד... הסוף קרב... רואים לו את זה בעיניים... ואני כ``כ אוהבת אותו