...

yuval k

New member
...

עכשיו התקופה של הבגרויות (וגם לי יש מבחנים מהז'אנר הזה), וזה מעלה זכרונות מלפני הנסיעה, ועצוב לי... הדבר שהכי מעצבן/מרגיז/מעציב אותי פה הוא זה שאני לא החבר הכי טוב של אף אחד ושאין לי חברים שאני יכול להגדיר "קרובים"/"טובים". זה נכון שגם בארץ לא הייתי/היו לי מי יודע מה, אבל בפמ"ח כן היו לי חברים טובים, שאיבדתי בגלל הפרש השעות (או כי הם עזבו). כאן יש לי חברים, אבל אני בשבילם "חבר לביה"ס" (להבדיל מ"חבר לאחה"צ", אם אתם מבינים למה אני מתכוון). יש לי "חבר הכי טוב", אבל נראה לי שאני אי שם למטה על הרשימה שלו, ולא יודע עד כמה אחרים היו מגדירים את זה כחברות טובה, במיוחד או בכלל. אז בסדר, אני שונה - המבטא שלי הוא לא המבטא הרגיל פה (מה לעשות...), אני לא מכיר את התרבות של המקום עד הסוף (למשל תוכניות טלויזיה, אבל מכיוון שאני לא היחיד שלא רואה טלויזיה אני לא יודע עד כמה זה רלוונטי) וכו'. אבל לדעתי הבעיה היותר גדולה היא שכולם פה בקבוצות הסגורות שלהם, ולהתברג... לא ממש הולך / הם לא ממש נותנים. כל ארוחת צהריים כבר כמה חודשים טובים אני יושב עם פחות או יותר אותה קבוצה, אותם אנשים, שזה לא שהם לא מתאימים לי - להיפך, לפי מה שאני רואה/שומע יש לנו לא מעט תחומי עניין משותפים וכו'; וכל יום אני מגלה מחדש שאי אפשר להשתלב בהם. אם אני מנסה להגיד משהו (עד שאני מעיז...), אז הם לא מפתחים שיחה איתי, אלא עונים ואז פשוט "מדלגים" הלאה, במקום לפתח שיחה. תמיד אני בצד, ולא ממש מזיז להם. במסדרונות, כשאני עובר ליד אנשים, אני אומר שלום, אבל הם הרבה פעמים לא עונים - כאילו שאני לא שם. מה לעשות, בניגוד למה שסבתא שלי תמיד אמרה לי, אני לא יכול להכריח אותם לקבל אותי. אם הם רוצים, הם יאפשרו לי להיכנס למעגל שלהם; אם הם לא, אין לי מה לעשות. אני מבין את זה שקשר חברות צריך לבוא מעצמו, ולא מבקשה או תחינה או לא-יודע-מה. זה גם לא שאני לא מנסה להתחבר עם אנשים. אבל הם כל כך סגורים בעצמם ובקבוצות שלהם... זו עובדה שהחבר הכי טוב שלי הוא מישהו שגם הגיע לכאן רק השנה. אז בסדר, אני לא ספונטני ולא יוזם. אם הייתי, הייתי מתקשר לאחרים ואולי הייתי נפגש איתם ואולי היה לי יותר "סיכוי", אבל אני לא (וכל העניין הזה בכלל די מסובך בשבילי, גם כי אני בקושי מכיר פה דברים / מקומות). אני יודע שאנשים נפגשים פה, אבל אף פעם זה לא איתי. כמעט אף פעם לא פותחים איתי שיחה ב-AIM מלבד שיחות quiz-me לפני מבחנים או כשצריכים אותי למשהו אחר, והרבה פעמים פשוט לא הולך לפתח שיחה מעבר. זה לא שהם לא נחמדים. הם מאוד נחמדים (לפחות חלק מהם. תמיד יש את האפאתים). אבל הם משדרים "אתה לא בשבילנו. חדש - החוצה". אני לא ממש יודע מה לעשות
 
כך חשבתי

אבל רציתי להיות בטוחה. שאלה נוספת: אמנם אמרת שאתה לא איש יוזם ברמה של פגישות חברים, האם יש משהו אחר שהיית מוכן לעשות כדי להתקדם בנושא החברתי? האם למשל היית מוכן לגשת ליועצת בית הספר ולבקש עזרה? היא יכולה למשל להפנות אותך לפעילויות שלא חשבת עליהם שיכולות מאוד לעזור לך חברתית, למשל התנדבות, או אפילו היא תוכל להכיר לך דרך הפעילות אדם או שניים שיכניסו אותך לעניינים והדברים ימשיכו משם. בארה"ב נורא חשוב להיות שייך לאיזו קבוצה בעלת אינטרס משותף. זה יכול להיות כל דבר מספורט דרך התנדבות בקהילה ועד לצפייה בעננים חולפים. קבוצות אלו נפגשות באופן מסודר, יש משימות, יש אחריות וכך לאט לאט תוכל להרחיב את מעגלי החברים שלך.
 

yuval k

New member
אני הולך ל-maths team, ובשנה הבאה

(זאת הנוכחית כמעט נגמרת כבר) אלך ל-science team גם, אבל לא יודע... הם מאוד ענייניים. ה"יועצת" שיש כאן היא יותר לכיוון של לימודים מאשר לכיוון חברתי, כמו שנראה לי...
 

noosh

New member
אוף, יובק ../images/Emo10.gif

כתבתי הודעה ארוכה ומלאת עצות, וזה נתקע
ועכשיו מאוחר מדי לכתוב מחדש
אני אכתוב מחר או מחרתיים, מבטיחה, אבל בכל מקרה - זה מה שהתכוונתי להציע.. שתצטרף לאיזה club כמו אלה שתמיד מראים בסרטים ובסדרות שיש בבתי ספר אמריקאיים... אחד כזה של צילום או של מתמטיקה או דיבייטינג או לא יודעת מה, וככה תהיה לך קרקע משותפת ליצור קשרים עם אנשים. אבל מחר או מחרתיים אני אנסה לכתוב יותר. ואני עוד חייבת לך מזל טוב
 

yuval k

New member
אבל כבר כתבתי שאני הולך למת'-טים

את אכן חייבת
אי שם בפנים ידעתי שלא תשכחי אותי
 
התחל להיות עסוק

במשהו בעל איכות יותר חברתית ולמען הקהילה. עם כל הכבוד למתמטיקה ומדע - אני לא רואה איך נוצרים סביב נושאים אקדמיים דווקא קשרים חברתיים (למרות שאפשר, אבל בכל זאת!)
 

yuval k

New member
דווקא יש חברויות נהדרות שנוצרו

בקבוצה של המדע (וזה נכון שקצת פחות במתמטיקה). סקירה קצרה של הפעילויות שיש כאן: בקטגוריה של "מועדונים חברתיים" יש ארגון של תלמידים אסיאתיים, ארגון של תלמידים שחורים, מועדון ספרדית, מועדון פורטוגזית, "liv'n the word" (עוד בהמשך) ו-gay-straight alliance. בתחילת השנה ניסיתי להצטרף ל-Liv'n the Word, שזו קבוצה של אנשים מאמינים פה. הבעיה היא שפשוט כולם נוצרים (וזה לא כ"כ ברור מאליו - בביה"ס יש המון יהודים. אכן בתחילת השנה לא הלכתי כי חשבתי שזה יהיה נוצרי לגמרי, אבל אז אמרו לי שיש שם יהודים, אבל מסתבר שיש שם רק יהודיה אחת שגם בכלל לא הולכת לשם יותר), וזה לא ממש הלך. אף אחד מהמועדונים האחרים לא ממש מתאימים לי (אני לא אסיאתי, לא שחור, לא דובר ספרדית או פורטוגזית ואין לי בדיוק עניין ב-GSA, שלא הרבה הולכים אליו גם מאלו שיש להם עניין אישי בנושא). בקטגוריה של "פוליטיקה ופעילות חברתית" יש כמה דברים שיכולים להיות מעניינים, אבל אני לא בדיוק טיפוס שרואה עצמו פעיל בדברים מהסגנון. בתוך הקטגוריה הזו יש את ה-Jewish Student Union, שהוא עמוס, צפוף ולא-נעים באופן כללי. מעבר לזה, שאר הדברים לא ממש מעניינים אותי ("stained glass club"? ספורט? מצטער, אבל לא בשבילי). יש גם את האפשרות של העיתונים הבית-ספריים, אבל אני לא יודע איך זה ישתלב עם העומס האקדמי, וגם לא הלכתי לשם השנה במילא כי לקח לי זמן לפתח ביטחון בקשר לאנגלית שלי. אני מאוד, מאוד מאוד הייתי רוצה להשתתף בהפקות תיאטרון. אבל יש בעיה קלה... ההפקות עולות בימים חמישי-שישי-שבת (או רק שבת), ומכיוון שאני שומר שבת יוצא שיש לפחות יום אחד שבו אני לא יכול להשתתף בהצגה עצמה (וזה בלי לדבר על חזרות וכיוצ"ב, שמתקיימות גם בשבת). הס מלהזכיר את העניינים הפעוטים של פחד הבמה והמבטא שלי. בקיצור, so much for clubs. אני לא יודע אם דווקא בזה הפתרון... בשנה הבאה אני משער שאצטרף ליותר מועדונים מאלו שהלכתי אליהם השנה (אין טעם כבר ללכת השנה, כי רובם כבר מסכמים וסוגרים את הפעילות - יש עוד חמישה וחצי שבועות עד סוף הלימודים).
 
בתור מי שעברה

מה שאתה עובר בזמן אחר ובגיל יותר צעיר אני רק יכולה להגיד לך שזה לוקח שנה להיקלט. לא פחות ולא יותר. אחרי שנה תרגיש הרבה יותר 'קלוּט'
 

yuval k

New member
אז זהו, שמה שמשגע אותי זה שיש אנשים

שהגיעו לפה פחות-או-יותר בסביבות הזמן שאני הגעתי, והם הרבה יותר קלוטים ממני...
 

I Love Paige

New member
יובל, רוצה לשמוע סוד?

לא כולם משתלבים מהר בדיוק כמו שלא כולם משתלבים קצת פחות מהר. לא יודע כמה זה דוגמא, אבל אני הגעתי לאבן יהודה לפני 5 שנים. מאז- התחברתי רק עם מישהי אחת, שכרגע על תקן ידידה טובה. וגם זה היה אחרי שנתיים וחצי פה. לפעמים צריך פשוט לבלוע ולהמשיך הלאה. כי כן, זה קשה. ואני יודע כמה שזה קשה- אבל הם אותם האנשים, וכל עוד הם חלק מקבוצה שקשה להיכנס אליה... זה לא יקרה כלכך בקלות. אני יודע שאני נשאר אופטימי לגבי שנה הבאה, כשכולם יתפצלו. אז בעיקרון מה שאני מנסה להגיד פה זה- אתה מוצא פרצה בגדר הזו שלהם? תנצל את זה ותיכנס פנימה. אתה לא? תחכה שהגדר תיפול מעצמה. הרי שום דבר לא נשאר לנצח. וכשהם יתחילו קצת להתרחק אחד מהשני, תמצא משם את האנשים שנראים לך אחלה ותתחבר איתם. אני גם מזכיר לך שיש עוד אנשים שבאו, שבאים ושימשיכו לבוא וסביר להניח שהם מרגישים אותו דבר. למה שלא תנסה להתחבר איתם?
 

yuval k

New member
אממ

כי אני לא מספיק נואש להתחבר עם כל אחד. אני רואה מי האנשים (וחלק מזה, כמובן, זה שהם רואים אותי). וזה גם לא שיש כ"כ הרבה חדשים. אתה נשאר אופטימי לגבי השנה הבאה... אני פספסתי את הפיצול בשנה. ככה זה.
 
לא נראה לי

בתיכון כבר יותר קשה להקלט, כי כולם סגורים בתוך הקבוצות שלהם.
 
אני הייתי בGSA

זה היה מועדון נורא קטן 5-10 ילדים. אבל כולם היו נורא נחמדים.
 
../images/Emo24.gif

אני עברתי לארה"ב לפני כמעט שנתיים (עכשיו אני בארץ, כי ההורים, ברוך השם, התייאשו). ואני הרגשתי ממש כמוך, לצערי. אנשים שם מאוד סגורים. וזה גם לא כ"כ יעיל שאני די ביישנית, ושאין כיתות אם. בשיעור ספורט ראיתי עוד מישהי שיושבת לבד, אז החלטתי לבוא לדבר איתה. הפלא ופלא, גם היא הייתה חדשה. גם לי היו "ידידים של בי"ס", שקצת דיברתי איתם, אבל זהו. בעיקר הסתובבתי איתם ושתקתי, במקרה הטוב. היה ילד אחד שהיה נחמד אלי ובאתי אליו, אבל גם איתו לא היה לי קשר הדוק במיוחד. בלאנץ' בד"כ הלכתי לחדר מחשבים כדי להתכתב עם ידידים שלי מהארץ (כמה שזה נשמע עצוב, לא היו לי המון אפשרויות אחרות). אם אתה צריך המלצה, הכי כדאי להצטרף לחוגים/קלאבס. אולי זה יעזור, לך תדע. בכיתי המון, והייתי לבד בבית המון, וככה, הייתי מדוכאת. לקראת החזרה לארץ התחברתי עם מישהי באוטובוס (אה, גם אוטובוסים הם מקום טוב להתחברות). שוב - גם היא הייתה חדשה, וגם חשבה שהאנשים שם סנובים וסגורים. למען האמת, גם לא באתי מלכתחילה בגישה הכי חיובית. אבל בכל זאת, הצטרפתי לדברים (היה מן דבר כזה שבאו אליו ילדים חדשים בביה"ס כדי לנסות להתאקלם), וניסיתי להתחבר (אחרי הכל, בארץ לא היו לי בעיות להתחבר, למרות שעברתי המון בתי ספר. אבל זה לא עבד, אין מה לעשות, אמריקאים סנובים וסגורים בתוך קבוצות של עצמם. הכי כדאי לחפש עוד ילדים חדשים. וגם אצלי הקשרים עם החברים בארץ התרופפו. ביום ההולדת שלי ידידים פתחו לי כמה שרשורים ושלחו כמה אימיילים, אבל החברות שלי לא עשו כלום (חוץ מאחת שנזכרה חודש אחרי לשלוח ברכה). אוי, היה יום הולדת רע. בכל מקרה, אני מקווה שגם ההורים שלך יתעשתו ויחזרו לארץ
. (אם צריך, 165802326). ותנסה בכל זאת לשמור על קשר עם חברים מהארץ - אפילו אם לא באייסי או מסנג'ר, באימיילים או מכתבים, או טלפונים מדי פעם.
 

yuval k

New member
אכן מזכיר לי אותי ../images/Emo3.gif

אני שמח שאני לא היחיד... אני כן מנסה לשמור על קשר עם הארץ, אבל הפרש השעות פועל נגדי, ואין מה לעשות נגד זה :-\ אצלי אי אפשר להתכתב דרך חדרי מחשבים (אסור במדיניות בית-ספרית). בלאנץ' יש לי עם מי לשבת - העניין הוא שתמיד יוצא שאני שותק. בעניין המועדונים כבר כתבתי קודם. החזרה שלנו מתוכננת לסוף התיכון, ולא נראה שנישאר ליותר מזה, וטוב שכך. בהחלט.
 
מותר לשאול באיזו כיתה אתה?

והלוואי והייתי יכולה לעזור לך יותר, אבל לא מצאתי פיתרון בעצמי. מה עם לחפש עוד ישראלים באיזור?
 

yuval k

New member
אני sophomore (י')

יש ישראלים. לא כאלה שהייתי מתחבר איתם בארץ, ולא כאלה שאתחבר איתם פה (לא שאני "ברוגז" איתם, אבל הם לא אנשים לטעמי, ולמרות הנואשות וכו' יש לי גבולות...). היו כאלה שבהתחלה ניסיתי להתחבר איתם, אבל הם מצאו חברים אחרים ונטשו אותי, וזה לא שעשיתי להם משהו. Whatever.
 
אוי, כמוני.

הדבר הכי טוב לעשות מבחינתך זה ללחוץ וללחוץ וללחוץ על ההורים שלך לחזור לארץ. אני יודעת שזה לא מוסרי מבחינתי לעודד לזה, אבל אנשים בארץ כ"כ הרבה יותר חמים. הם עברו מטעמי עבודה? סתם לכיף? ואם ממש רע לך, וההורים לא מסכימים בשום אופן, אולי אפשר למצוא הסדר שתגור אצל דודים שלך או משהו. אחרי הכל, תיכון אלה השנים הכי טובות שלך, מבחינה חברתית בעיקר, וחבל לפספס את זה. חוץ מזה, שחבל להתעסק אח"כ בהשלמת בגרויות. ואם כל זה לא עובד - always look on the bright side of life - אם אתה לא יוצר חברויות עמוקות מדי, לא יהיה לך כ"כ עצוב לחזור אח"כ לארץ, ולא תקרע בין חברים. ותאמין לי, כשתעזוב, אני מניחה שבכל זאת יצבוט לך טיפה בלב.
 
למעלה