50 שנה לרוק וכו'

HelterSkelter1

New member
50 שנה לרוק וכו'

בהארץ ישנן מספר כתבות בנושא, שכוללות, איך לא, את 50 האלבום הגדולים... לא נמאס להם השטות הזאת, אה?
חמישים ה"גדולים" (כן בטח)
50 שנות רוק "מה שההורים אף פעם לא יבינו"
 

yushii

New member
גם ארי קטורזה מידיעות שם לב לזה

ורשם את 25 הרגעים הקיצוניים של הרוקנרול, לא מצאתי קישור. אגב, הרשימה שם לדעתי מצוינת, מהטובות שראיתי.
 

melancholy man

New member
משהו בקשר לרשימה של קטורזה

ובעצם בקשר לכל הרישימות הללו. עיתוני השבת החליטו משום לחגוג "50 שנה להולדת הרוק הרוק אנד רול" כאילו שסגנון מוסיקאלי זה משהו שמתחיל בתאריך מסויים ולא התפתחות אומנותית איטיח שאפשר אולי למפות אותה ולתת מידיי פעם סימנים ואפילו לערוך בה תיקוף פריודיזציה, אבל בטח לא להגיד בתאריך X נולד הרוק אנד רול (איכשהו בחיים לא יעשו את זה לאף ז'אנר אומנותי אחר). רוק אנד רול זה אומנות, כנראה שמשום מה צריך להגיד את זה, כי מקריאת אותם עיתנים, בעיקר הכתבה של קטורזה אבל לא רק, אפשר להבין שרוק אנד רול זה מין קרקס נודד של אורגיות סמים וכרישים קטנים (תסלחו אבל הסיפור על בונהם והמעריצה נגע לליבי...). מה שמשותף לכל הכתבות הללו, הוא ראשית מעיכת כל התרבות הפופלרית לג'אנר אחד, כי כנראה בעיני עורכי הארץ וידיעות אין באמת הבדל בין מייקל ג'קסון לסיד בארט (או בין בוב מארלי לבין הקינקס) כולם נכנסים הייטב לקטגוריית ה"מוסיקה שאבא שלי לא היה שומע גם באיומי נשק" ולכן כנראה הכל רוק אנד רול. כאשר עיתונאי רוק כמו קטורזה, שמקריאת כתבותיו באמת אוהב מוסיקה, במוסף הכי חשוב של העיתון הכי נמכר ולראות שמה שמייצג את הרוק בעיניו אחרי חמישים זה הפסל הענק של עצמו שבנה מייקל ג'קסון, או החתונה של ביל ווימן עם ילדה בת 15 או מערכות היחסים המורכבות של ג'רי לי לואיס עם בנות הדודות שלו, זה פשוט עצוב, שכן זה מנציח את התפישה השולטת בארץ יותר מידיי שנים לפיה רוק אנד רול זו תופעה איזוטרית חסרת חשיבות של הדוניסטים חסרי תוכן אמיתי (אגב לפעמים זה נכון אבל זה לא שייך) וכל עוד זה המצב, המיינסטרים הישראלי מעולם לא יהיה מוכן לקבל רוק אנד רול אמיתי ובועט. המאמרים בהארץ הם כאילו יותר אינטילגנטיים, הם מתיחסים קודם כל למוסיקה ולחווית האזנה, אבל, תראו לי פעם אחת שבהארץ או באיזה שהוא עיתון אחר בוחרים את "50 היצירות הקאמריות הגדולות בכל הזמנים", לא רק שלא יעשו זאת הם ודאי שלא היו מכניסים לשם אופרה למשל (כשם שהכניסו רגאיי, ג'אז ובלוז ל50 הגדולים של הרוק). המצב הזה הוא תוצאה גם של זילזול וגם של בורות, מצד עורכי העיתונים יש בלי ספק זילזול, אולי אני טועה אבל נדמה לי שהיחס במדיה למוסיקה פופלרית בכלל ולרוק אנד רול בפרט או כאל סוג של שטויות של ילדים לא משהו מכובד שאנשים מכובדים מאזינים לו בהיכל התרבות, כל עוד זה ככה, למי בכלל אכפת על מה כותבים. ובאשר לכותבים עצמם, הביאה לפני כמה שבועות הליידי ציטוט של שי נובלמן שבביקורת על דילן העיד שהוא פשוט לא הכיר את החומרים של דילן משנות השישים, נדמה לי שזה מין מאפיין של כתיבת הרוק בארץ. בארץ, כותב מוסיקה שכותב על רוק הוא בדרך כלל חובב מוסיקה שכותב יפה, בעוד מבקר המוסיקה הקלאסית או הקולנוע או התאטרון הם ע"פ רוב אנשי אקדמיה, כאלה עם השכלה נרחבת בתחום אותו הם מכסים עיתונאי רוק, הם..איך נגיד...לא!, יש להם בד"כ ידע נרחב בג'אנר שהם אוהבים ואותו הם מכסים באהבה ובאופן וכל השאר כלום, כך כמו ששם לב גרימבל, ברשימה של הארץ אין כמעט יצוג לחוף המערבי של אמריקה, כאילו לפראנק זאפה או לגריטפול דד לא הייתה כל השפעה על הרוק, כך אגב, אין גם שום יצוג לרוק המתקדם, חוץ מהנרי קאו שנכנסו לשם איכשהו, או אפילו יצוג ולו הקל שבקלים לרוק האמריקאי השורשי, זה פשוט לא עלה על דעתם. רשימות של "הכי טוב", זה דבר נחמד, הם יכולים לעורר דיון, הרשימה של האובזרבר למשל שהביא הולדן בתחילת השבוע היא כזאת, גם אם אני לא מסכים עם חלק מהתוצאות (וזה טיבען של רשימות), יש שם טיעונים שאפשר להתווכח איתם ואיזשהו הגיון פנימי, הרשימה של הארץ עם כל הכבוד, איננה אלה אוסף של הבלים שנועד בעיקר לא לגרור תגובות עצבניות של "מה עם..." כי היא מכסה את כל מה שפופלרי בארץ ומתחנפת לכל הטעמים ובעיקר, היא רדודה מאוד בהסברים שלה.
 
לא קראתי את המקור, אבל

לאור התאור שנתת של הכתבה, מתחזקת אצלי ההנחה שכתבתי בפורום שלי, דהיינו שמדובר בהעתקה של גליון של המגזין Q מלפני כמה חודשים, שהוקדש כולו לנושא. הרשימה כמדומני זהה. אבל לא נורא, גם Q מיחזרו את הרשימה הזו - מעצמם: זהו מיחזור של גליון שהם עשו לפני כמה שנים (אמצע/סוף שנות התשעים), עם כמה תוספות ועידכונים. אם Q - שמתיימר להיות מגזין מוסיקה, אף כי רמתו ירדה פלאים בשנים האחרונות - עושה דבר כזה, מה לנו שנלין על ידיעות אחרונות, או קטורזה? הרשימה של הארץ אכן תמוהה, במיוחד הנימוקים.
 

melancholy man

New member
Q כבר הרבה זמן

מגזין מוסיקה בערך כמו שלהיטון בזמנו היה, לו אני עורך עיתון חשוב בארץ לא הייתי מסתמך על זה. מאחר וגם אני בטוח כמו שנאמר פה שמדובר במחזור כתבה ישנה שהייתה כבר בידיעות, את כנראה צודקץ אלא שמדובר במיחזור של תרגום שהוא מיחזור של כתבה (הכל כמובן ללא ציון המקור כמקובל במקומתנו, אבל נו, זה בסך הכל רוק אנד רול...)
 

HelterSkelter1

New member
../images/Emo45.gif מסכים איתך במאה אחוז

ובימים הקרובים אני באבל על הנבחרת שהפסידה ובעצם כבר לא תחזור במתכונתה הנוכחית. נקווה לטוב ב2006. Allez Les Bleus!
 
מה כבר יקרה למתכונתה הנוכחית

שלא יעשה לה רק טוב? ההסתמכות על זיזו הרסה לה כבר שני טורנירים.
 

HelterSkelter1

New member
../images/Emo32.gifלא יודע הסתמכות

אני יודע שזה היה נראה כאילו הם פשוט לא רוצים לנצח, ממש כך. לא רצים, לא נחושים, לא רוצים. זידאן מטייל בהליכה על המגרש, אבל זה רגיל. ככה הוא תמיד משחק. הבעיה היא שגם הנרי וכל השאר שיחקו ככה. לפעמים פשוט רציתי לנסוע לפורטוגל ולהגיד להם שתי מילים: "תתחילו לרוץ!!!". זה לא ש-יוון הייתה טובה, זה שצרפת פשוט לא שיחקה, לא רצתה ולא עשתה כמעט כלום. עד כאן ה-
 

pasteran

New member
כעקרון אתה צודק

רשימות כאלו באמת לא ממצות או מציגות משהו חדש. אני בכלל מתנגד להגבלה למכסה של אלבומים (למה דווקא 50?). אגב, רון מיברג הכין פעם רשימה כרונולוגית ללא מכסה. אני גם מסכים לגבי הרמה של מבקרי המוזיקה. אמנם לדעתי יש מקום להפרדה בין מוזיקה פופולרית לבין רוק שהוא רק ז'אנר בתוכה (במקביל לפופ, "מוזיקה שחורה", מוזיקה אלקטרונית ועוד). אבל לדעת הכותב הלא מנומקת יש המשכיות בין הסגנונות ולכן הרשימה כוללת ערב רב של סגנונות. ובתור כזו היא לא רעה - מגוונת, מעט מפתיעה לפרקים. ברור שיש הרבה חוסרים אבל רשימות כאלו בוחנים לפי מה שיש בהם לא לפי מה שאין לכל אחד יהיו השלמות משלו. מעבר לכך ההתייחסות של הארץ במקרה הזה דווקא מכבדת את הרוק או לפחות מנסה להיות אינטלקטואלית-ביקורתית (בהתאם לפוזה של העיתון הזה). העובדה שהביאו אנשים די מכובדים לכתוב את גישתם לרוק מראה יחס הפוך מ"תופעה איזוטרית חסרת חשיבות של הדוניסטים". במיוחד הפתיעה לטובה ענת בילצקי, פילוסופית בכירה באת"א. סה"כ נהניתי לקרוא את המוסף ואפילו למדתי מעט דברים חדשים. כן ירבו.
 

Abbe Faria

New member
בקשר ל50 "הגדולים"

מישהו סיפר לעורכים של הכתבה הזאת שגם במערב ארה"ב עשו לפעמים רוק? לא חסר לכם: פרנק זאפה הדורס ג'פרסון איירפליין הגרייטפול דד (לי לא, אבל בכל זאת, הביץ' בויז) ג'ניס ג'ופלין ???
 

Jam Head

New member
לגביי ה- 50 הגדולים של הארץ.

מכל ה- " רשימות " שראיתי עד עכשיו אני חושב שהרשימה וההסברים שהארץ הציגו היו הכי מעניינים והכי מיוחדים. בחיים לא הייתי מצפה לייצוג של הרכבים כמו - Henry Cow או Pavement שהיו הרכבים מדהימים אבל לא השיגו פופולריות כמו הביטלס או הרולינג סטונס. תכלס זה רשימה מאוד ייחודית שמראה על הרבה צדדים של הרוק ב-50 שנה האחרונות וזה אחד הרשימות היותר מעניינות שיצא לי לראות.
 

HelterSkelter1

New member
אכן, אבל

הבחירה מפתיעה וטוב שנתנו ייצוג להנרי קאו (אבל שכחו עוד המון אלבומים אחרים, לא פחות טובים), אבל ההסבר טיפשי. מלבד זאת, לדעתי זהו לא האלבום הכי טוב שלהם (אני מעדיף את In Praise ואת Unrest ואולי גם את Western Culture על פניו).
 

giba70

New member
לא שאני מחשיב את זה כל כך

כבר כתבתי שדירוגים לא ממש מזיזים לי, אבל כשאני מוצא בדירוג הזה אלבומים שלא מוזכרים הרבה זה עושה לי משהו נחמד. מוזכר האלבום הענק של ראשים מדברים להישאר באור. כתבתי פה עליו פעם, טוב לקבל חיזוק בעניין.
 

noosh

New member
האמת שאני דווקא אהבתי

רשימה חביבה ביותר, ובמיוחד אהבתי את העובדה שהם לא ניסו לדרג שומדבר. הם פשוט נתנו רשימה של 50 האלבומים הכי חשובים בעיניהם בהתחפתחות הרוק וכמובן שיש הסתייגויות, וכמובן שבוב מארלי הוא לא ממש רוק, וברור שחסרים שם המון אמנים שדווקא כן הייתי מכניסה (הדלתות, ג'ניס ג'ופלין, קרים, קינג קרימזון וכ"ו) ונכון ש-REM או פרינס או נירוונה לא ממש נחשבים לאגדות רוק בפורום זה, אבל הרשימה באה לבחון את התפתחות הרוק ב-50 שנה, ולכן טבעי שגם אמנים מאוחרים יותר יכנסו אליה יחסית לרשימות אחרות שכבר קושרו בפורום הזה, ודברים הרבה יותר מזויעים שראיתי, זו ממש טובה. יש מגוון, יש התייחסות לשורשים, ויש התייחסות לדברים קצת שונים. תזכרו שזו עדיין רשימה, וכטבעה של רשימה - היא סובייקטיבית, מרגיזה אנשים אחרים (שגם הם סובייקטיבים) ובאופן כללי לא אומרת שומדבר, חוץ מזה שהיא מזכירה אלבומי רוק. העובדה שהיא לא מדורגת ויש נימוקים רק מוסיפה לה
 

nik19864

New member
חבל

שהראשון של לינרד סקינרד או אחד הראשונים של האחים אולמן לא ניכנסו לרשימה הזאת...ודרך אגב, היום ב-VH1 שידרו את 10 הגדולים-סולו גיטרה ואת לינרד סקינרד שמו רק במקום ה-9 עם FREEBIRD, את רולינג סטונס עם SATISFACTION במקום ה-6 ומזל שג'ימי הנדריקס לקח מקום ראשון עם ALL ALONG THE WATCHTOWER...למרות שעם כל הכבוד הייתי מכניס את לינרד סקינרד למקום הראשון
 
למעלה