כן, זה סוג של נס האלבום הזה
אני חושב שזאת היתה הפעם הראשונה שבה פינק פלויד לא נעו קדימה, אלא "נתקעו" מבחינה מוזיקלית וגם קונספטואלית. הרעיון להסתכל לאחור, בסך הכל 8 שנים אחורה, ולהתבונן פנימה, אל עצמם ואל התעשיה, היה "צל"ש או טר"ש" קלאסי, ו-וואללה הוא הצליח להם.
 
מוזיקלית, זה הרקוויאם של רייט, הפעם האחרונה שבה הוא תרם ללהקה כמדומני, ומצד שני- האלבום הזה מזניק את גירסה מס' 3 של הלהקה- הגירסה שבה הגיטרה של גילמור היא הפנים, ורוג'ר ווטרס הוא המנוע המוזיקלי והקונספטואלי. זאת היתה גם הגירסה הפופולארית ביותר של הלהקה, לטוב ולרע.
 
כיף לך שזכית לראות אותם בהופעה, גם אם ללא ווטרס. Ride on!
אני חושב שזאת היתה הפעם הראשונה שבה פינק פלויד לא נעו קדימה, אלא "נתקעו" מבחינה מוזיקלית וגם קונספטואלית. הרעיון להסתכל לאחור, בסך הכל 8 שנים אחורה, ולהתבונן פנימה, אל עצמם ואל התעשיה, היה "צל"ש או טר"ש" קלאסי, ו-וואללה הוא הצליח להם.
 
מוזיקלית, זה הרקוויאם של רייט, הפעם האחרונה שבה הוא תרם ללהקה כמדומני, ומצד שני- האלבום הזה מזניק את גירסה מס' 3 של הלהקה- הגירסה שבה הגיטרה של גילמור היא הפנים, ורוג'ר ווטרס הוא המנוע המוזיקלי והקונספטואלי. זאת היתה גם הגירסה הפופולארית ביותר של הלהקה, לטוב ולרע.
 
כיף לך שזכית לראות אותם בהופעה, גם אם ללא ווטרס. Ride on!