40 שנה בלי ניק דרייק

40 שנה בלי ניק דרייק

היום הוא יום השנה הארבעים למותו של האמן הגדול. דרייק מת ממנת-יתר של תרופת מרשם נגד דיכאון, שנטל. הוא מת אמן אנונימי.למעט כמה אמני פולק בריטיים וג'ון קייל, מעטים שמעו עליו בימי חייו. הוא הופיע מעט פעמים, ולא הצליח ליצור תקשורת עם הקהל בהופעותיו. יותר מעשור לאחר מותו, כמעט 20 שנה, החלה ההתעניינות הרצינית בו, וכיום הוא נחשב לאחד היוצרים הבריטים החשובים. את קיצור תולדות הביוגרפיה שלו כתבתי לפני כמה שנים כאן:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/articles/article.aspx?forumid=552&aId=102594

ישנם כמה מאמרים עליו בפורום, במקביל לכמה ביוגרפיות, שיצאו במהלך 15 השנים האחרונות וניסו לפצח את החידה. דרייק היה מופנם בצורה קיצונית ואף מידר את החברים שלו. הוא נותר תעלומה, אף בעיני הקרובים אליו. לפי הדיווחים אחותו מוציאה בימים אלו ספר נוסף, המנסה לשפוך אור על דמותו, ושיכלול גם הסברים מקיפים על דרך הנגינה הייחודית שלו. (לעשירים מביניכם, גרסת "דלוקס" של הספר, שכוללת גם הקלטות נדירות ותמונות שטרם ראו אור, זמינה במחיר צנוע של 150 פאונד או 250 דולר). יש גם את reckless jane, שיר שניק הקליט עם בוורלי מרטין ושהעלה אבק בבוידעם של מאן דהוא עד שהתגלה לא מזמן:
https://www.youtube.com/watch?v=3gN1ww4AlKQ
והראיון עם בוורלי מרטין, עליו: https://www.youtube.com/watch?v=XHI6N4fZ--A

אבל הרבה יותר מעניין לדבר על המוזיקה שלו, שהיא לא דומה לכלום, גם אם שורשיה ניתנים לזיהוי (פולק, דילן, דונובן - וההשפעה העצומה של אמו, שהיתה כותבת שירים בעצמה). נתחיל עם כמה לינקים, ואתם מוזמנים להוסיף את השירים שלו שאהובים עליכם במיוחד, או שמדברים אליכם במיוחד.

River Man - אולי השיר הכי טוב שלו.
how wild the wind blows- אחד מהשירים שכתבה והקליטה אמו, מולי דרייק, ושיצאו באלבום לפני שנה. מולי דרייק היתה אמנית מוכשרת, שכתבה "למגירה", ורק כיום אנו נחשפים לשיריה המלנכוליים. ההשפעה של כתיבתה - ואולי גם אישיותה- על ניק, היא ברורה.



 

oren29at

New member
ואן גוך של המוזיקה הפופולארית

אני זוכר שקראתי בחוברת שצורפה ל Fruit Tree, האוסף המרובע הישן שיצא לדרייק לפני איזה 30+ שנה, על ההשפעה העצומה והלא צפויה שהיתה לדרייק על אנשים כמו טום ורליין מטלויז'ן, שהלך אחרי הופעה וחיפש במיוחד את ג'ו בויד רק כדי להגיד לו עד כמה דרייק היה גדול. זה היה בסוף שנות השבעים, כשדרייק היה עדיין מועמד להוצאות מחודשות בלייבלים איזוטריים במאה הבאה.

מי היה מאמין שחלחול איטי ונחוש, יחד עם פרסומת אחת לפולקסווגן, יהפכו את דרייק לאייקון המוזיקלי והתרבותי שהוא, בשורה הראשונה של מוזיקאי הרוק/פופ- ביטלס, דילן, פינק פלויד וכל השאר.

אני לא חושב שהמוזיקה שלו לא דומה לכלום. היא נטועה חזק ועמוק בתוך סצינת הפולק-רוק הבריטית, ובייחוד זאת של אמני Island. חלקם יותר פולקיים ממנו, חלקם יותר חשמליים, וחלקם (הרבה) יותר פופולאריים נכון לאז, אבל דרייק הוא חלק אינטגרלי בכוורת של פיירפורט-דני-מרטין-ת'ומפסון-קט סטיבנס. מה שכן- הוא היה גיטריסט חד פעמי. שונה תכלית השינוי מהוירטואוזיות של ריצ'רד ת'ומפסון, ועם איזה מגע של קסם שהשאיר מאחור את חברו הטוב ג'ון מרטין.

לפני איזה 15 שנים יצא אלבום בשם Five Leaves Theft- חבורה של יוצרים איטלקיים ביצעה מחדש את האלבום הקלאסי Five Leaves Left של דרייק. לזכותם יאמר שבמקום לקחת את האלבום המופנם והרגיש ההוא ולבצע אותו בצורה מופנמת ורגישה, הם העדיפו להשתמש בשירים (בעיקר בלחנים) של דרייק כבקולב, ועליו לתלות בגדים מוזיקליים צבעוניים בכל מיני סגנונות ועיבודים. התוצאה, באזני, נהדרת. ככה צריך לעשות קאברים- לא לנסות "להרגיש" את השיר המקורי (היום באיזה קניון בפראג שמעתי זמרת אלמונית רוצחת את "River" של ג'וני מיטשל בביצוע כוכב-נולד סטייל, עם 200% לחץ על מיתרי הקול וערימות של רגש חלול), אלא לעוף איתו לכל כיוון אפשרי. הנה הדבר היחיד שמצאתי ביוטיוב. זה לא שיר שמייצג את האלבום המדובר, וגם לא השיר הכי טוב שם. סתם דוגמא.

באשר לדרייק עצמו- אני לא חושב שיש לי שיר אהוב יותר מאחרים. מה שכן, כששמעתי בזמנו באזניות בחנות את Bryter Layter, אז השיר שהגיע אחרי הפתיחה הוא זה ששיכנע אותי לקנות את האלבום. אז אולי הוא ישכנע את האחד וחצי אנשים שעוד לא השתכנעו




 
למעלה