הססנית לייט
New member
מסכימה לגמרי
4.5 בדרך ל 14.5
- פותח הנושא קסם מעשית
- פורסם בתאריך
Ahsoka Tano
New member
אפשר לתת זווית אחרת?
אני רוצה להציע כיוון מחשבה אחר, מקווה שלא תראי את דברי כביקורת. אני קוראת הרבה בדברייך שהיא בוחנת אותך, מתנה לך תנאים, עוברת על חוקים ועוד ועוד ונשמע לי שיש מאבקי כח בינכן. מאבקי כח זה לא טוב, זה רע מאד בין הורים לילדים ובגיל הזה הרבה מכח הניטרול בידיים שלנו. כשאני הבנתי כאם שהילד שלי לא בוחן אותי, לא מתנה לי תנאים והקשיים שלו לאו דווקא נסובים סביבי וסביב בחינות שהוא עורך לי וליכולת שלי להציב לו גבולות (או לאלו של אבא שלו), התחלתי לראות את ההתמודדיות שלו עם הקשיים שלו. ילדים בגיל הבת שלך עוברים הרבה שינויים גם בלי מעבר לארץ אחרת, יש להם קושי להכיל את הקשיים שלהם בנוקודות מסויימות והם מתפרצים, מתפרקים ומאבדים עשתנות. לרב, זה לא קשור אלינו ובהחלט בסדר ונורמטיבי. הם ילדים, הם עדיין לא יודעים בגילם לעבד רגשות כמונו ולוסת אותם, מה גם שקל לטעות בילדה ורבלית עם יכולת הבנה נהדרת כמו ביתך, ולשכוח שלמרות כל היכולות שלה, היא עדיין פיצק'לה בת ארבע וחצי שרוכשת כלים להתמודד ולעבד את כל הגירויים סביבה. זה בסדר כשהם מתפרקים, בוכים, משתטחים, זו דרך שלהם לפרק אנרגיות מצטברות ולאט לאט הם לומדים לוסת את ההתנהגות הזו. אני מבינה את ההסברים שאת מעניקה לה אבל חושבת שיכול מאד להיות שלא צריך להרבות בהם, צריך למצוא דרך להשאר עניינים אבל לא לחפור להם בלי סוף מאחר וזה מאבד מהאפקטיביות. נסי גם לבדוק אם יש הרבה מוקדים בהם אתן מתנגשות והורידי את חלקם על ידי סינון, כלומר לא על הכל צריך להעיר ובהחלט אפשר להעלים עין לפעמים. מודה שאני למדתי על בשרי ששימוש יתר במילה "לא" מאבד לגמרי המאפקטיביות שלו ואני משתמשת בו רק במקרים קיצוניים ועדין לא מקבלים אצלי הכל, רחוק מזה. לסיום, את מה שכתבתי על שימוש היתר במילה "לא" אני קושרת גם לשימוש יתר בענישה. אני מבינה שישנם אנשים שאצלם זה אפקטיבי אבל בעיני ענישה היא הדרך הקלה והפחות יעילה כי לא רק שלא תמיד יש קשר בין העונש למעשה, הרבה פעמים אין הבנה אמיתית והפנמה של מה שהיה עלי אסור לעשות. ואפרופו קישקוש על השטיח, אני יודעת שזה מבאס מאד אבל זה סופר יצרתי, לא? כשהבן שלי לקח טושים וצייר על קיר שלם וגדול בבית פרצופים (בגיל ארבע וחצי בדיוק) חשבתי שאני מתפלצת אבל למדתי שהציור הגדול והתנועות הסיבוביות הגדולות בציור הן תנועה שילדים בגיל הזה צריכים והם בטח לא עושים את זה כדי להעניש או להרע לנו, זה צורך חזק מהם. אני לא חושבת שהייתי מענישה ילדה יצרתית כמו ביתך בלקיחת זכויות היצירה שלה. הייתי מדברת ואומרת באופן חד משמעי שאסור לצייר על שטיח וריהטים ומספקת אלטירנטיבות גדולות, נייר גדול, ענק עליו אפשר לצייר, אולי אפילו לעשות ביחד שטיח ולקשט אותו. (זוכרת את עצמי בתור ילדה מציירת על הארון החדש דנדש של הורי, זוכרת לגמרי שחשבתי שאני מקשטת להם אותו ואימא שלי כל כך תשמח כשתראה איך שידרגתי לה אותו, תארי לך את האכזבה של ילד כשההורה שלו חושב שהוא עשה משהו בכוונה זדונית כי היה אמור לדעת מה מותר ומה אסור בזמן שאצל הילד היתה כוונה אחרת לגמרי ובקיצור, לא תמיד זה סביבנו והפרשנות הבוגרת שלנו...)
אני רוצה להציע כיוון מחשבה אחר, מקווה שלא תראי את דברי כביקורת. אני קוראת הרבה בדברייך שהיא בוחנת אותך, מתנה לך תנאים, עוברת על חוקים ועוד ועוד ונשמע לי שיש מאבקי כח בינכן. מאבקי כח זה לא טוב, זה רע מאד בין הורים לילדים ובגיל הזה הרבה מכח הניטרול בידיים שלנו. כשאני הבנתי כאם שהילד שלי לא בוחן אותי, לא מתנה לי תנאים והקשיים שלו לאו דווקא נסובים סביבי וסביב בחינות שהוא עורך לי וליכולת שלי להציב לו גבולות (או לאלו של אבא שלו), התחלתי לראות את ההתמודדיות שלו עם הקשיים שלו. ילדים בגיל הבת שלך עוברים הרבה שינויים גם בלי מעבר לארץ אחרת, יש להם קושי להכיל את הקשיים שלהם בנוקודות מסויימות והם מתפרצים, מתפרקים ומאבדים עשתנות. לרב, זה לא קשור אלינו ובהחלט בסדר ונורמטיבי. הם ילדים, הם עדיין לא יודעים בגילם לעבד רגשות כמונו ולוסת אותם, מה גם שקל לטעות בילדה ורבלית עם יכולת הבנה נהדרת כמו ביתך, ולשכוח שלמרות כל היכולות שלה, היא עדיין פיצק'לה בת ארבע וחצי שרוכשת כלים להתמודד ולעבד את כל הגירויים סביבה. זה בסדר כשהם מתפרקים, בוכים, משתטחים, זו דרך שלהם לפרק אנרגיות מצטברות ולאט לאט הם לומדים לוסת את ההתנהגות הזו. אני מבינה את ההסברים שאת מעניקה לה אבל חושבת שיכול מאד להיות שלא צריך להרבות בהם, צריך למצוא דרך להשאר עניינים אבל לא לחפור להם בלי סוף מאחר וזה מאבד מהאפקטיביות. נסי גם לבדוק אם יש הרבה מוקדים בהם אתן מתנגשות והורידי את חלקם על ידי סינון, כלומר לא על הכל צריך להעיר ובהחלט אפשר להעלים עין לפעמים. מודה שאני למדתי על בשרי ששימוש יתר במילה "לא" מאבד לגמרי המאפקטיביות שלו ואני משתמשת בו רק במקרים קיצוניים ועדין לא מקבלים אצלי הכל, רחוק מזה. לסיום, את מה שכתבתי על שימוש היתר במילה "לא" אני קושרת גם לשימוש יתר בענישה. אני מבינה שישנם אנשים שאצלם זה אפקטיבי אבל בעיני ענישה היא הדרך הקלה והפחות יעילה כי לא רק שלא תמיד יש קשר בין העונש למעשה, הרבה פעמים אין הבנה אמיתית והפנמה של מה שהיה עלי אסור לעשות. ואפרופו קישקוש על השטיח, אני יודעת שזה מבאס מאד אבל זה סופר יצרתי, לא? כשהבן שלי לקח טושים וצייר על קיר שלם וגדול בבית פרצופים (בגיל ארבע וחצי בדיוק) חשבתי שאני מתפלצת אבל למדתי שהציור הגדול והתנועות הסיבוביות הגדולות בציור הן תנועה שילדים בגיל הזה צריכים והם בטח לא עושים את זה כדי להעניש או להרע לנו, זה צורך חזק מהם. אני לא חושבת שהייתי מענישה ילדה יצרתית כמו ביתך בלקיחת זכויות היצירה שלה. הייתי מדברת ואומרת באופן חד משמעי שאסור לצייר על שטיח וריהטים ומספקת אלטירנטיבות גדולות, נייר גדול, ענק עליו אפשר לצייר, אולי אפילו לעשות ביחד שטיח ולקשט אותו. (זוכרת את עצמי בתור ילדה מציירת על הארון החדש דנדש של הורי, זוכרת לגמרי שחשבתי שאני מקשטת להם אותו ואימא שלי כל כך תשמח כשתראה איך שידרגתי לה אותו, תארי לך את האכזבה של ילד כשההורה שלו חושב שהוא עשה משהו בכוונה זדונית כי היה אמור לדעת מה מותר ומה אסור בזמן שאצל הילד היתה כוונה אחרת לגמרי ובקיצור, לא תמיד זה סביבנו והפרשנות הבוגרת שלנו...)
GiveretMegunderet
New member
לדעתי זה קשור לשינוי הגדול שהיא הולכת לעבור
היא כנראה ילדה נבונה ורגישה, היא מבינה שמשהו חשוב וגדול עומד באויר, משהו שמעסיק ומדאיג ומרגש את אמא ואבא, ממש כמו לפני שנולד לה אח חדש (?)... היא רוצה להיות חלק מההתרחשות, היא מודאגת כי היא. מבינה שהיא עוברת לארץ אחרת והיא צודקת! החיים שלה הולכים להשתנות מקצה לקצה. דברו איתה כמה שיותר על המעבר ושתפו אותה אפילו בענייני פרוצדורה טפשיים ותראי את השינוי לטובה.
היא כנראה ילדה נבונה ורגישה, היא מבינה שמשהו חשוב וגדול עומד באויר, משהו שמעסיק ומדאיג ומרגש את אמא ואבא, ממש כמו לפני שנולד לה אח חדש (?)... היא רוצה להיות חלק מההתרחשות, היא מודאגת כי היא. מבינה שהיא עוברת לארץ אחרת והיא צודקת! החיים שלה הולכים להשתנות מקצה לקצה. דברו איתה כמה שיותר על המעבר ושתפו אותה אפילו בענייני פרוצדורה טפשיים ותראי את השינוי לטובה.
אני מרגישה יותר רע אחרי השרשור הזה
מאשר לפני שכתבתי את ההודעה. אני יודעת שכולן כאן מנסות לעזור, אבל אני מרגישה שאני נכשלת ושאני ממש לא מצליחה לתפקד אחרי שאני קוראת את התגובות. אני מאוד מאמינה בעונשים, ואני אדם של מבנה ומסגרת, גם הבחור שלי כזה. אני לא אפסיק בשיטת החינוך שלנו(ולא מבינה את הגישה הגורפת של הפורום באי מתן עונשים), אבל אני כן רוצה למתן את מאבקי הכוחות ולהפוך את ההתמודדות והעונשים ליותר ברורים ומובנים עבור כולנו. אני יודעת שרגשות אשם וספקות הם חלק מהורות, אני תמיד רוצה להשתפר ומחפשת דרכים ללמוד יותר על התמודדויות מול הבנות, אבל קצת מצטערת ששיתפתי..... זו תקופה מאוד לחוצה, לכל בני המשפחה, ברור שגם עבורה כי היא מרגישה אותנו. אנחנו כמעט כל הזמן מדברים ומתכוננים, ומשתפים אותה ואת אחותה (שברור לי שלא מבינה). היא ראתה תמונות, יודעת שיהיה גן חדש וחברים חדשים. עבורי זו תקופה מאוד לחוצה, סוף הלימודים לתואר, ועכשי זו תקופת בחינות והמעבר הכל ביחד, הכל ממש קורה ביחד (בחינה אחרונה שלי יומיים אחרי פינוי הדירה למשל).... טוב, לקחתי המון טיפים מהשרשור, חלק אני מאמצת, וכבר מחר נתחיל לישם אותם. תודה
מאשר לפני שכתבתי את ההודעה. אני יודעת שכולן כאן מנסות לעזור, אבל אני מרגישה שאני נכשלת ושאני ממש לא מצליחה לתפקד אחרי שאני קוראת את התגובות. אני מאוד מאמינה בעונשים, ואני אדם של מבנה ומסגרת, גם הבחור שלי כזה. אני לא אפסיק בשיטת החינוך שלנו(ולא מבינה את הגישה הגורפת של הפורום באי מתן עונשים), אבל אני כן רוצה למתן את מאבקי הכוחות ולהפוך את ההתמודדות והעונשים ליותר ברורים ומובנים עבור כולנו. אני יודעת שרגשות אשם וספקות הם חלק מהורות, אני תמיד רוצה להשתפר ומחפשת דרכים ללמוד יותר על התמודדויות מול הבנות, אבל קצת מצטערת ששיתפתי..... זו תקופה מאוד לחוצה, לכל בני המשפחה, ברור שגם עבורה כי היא מרגישה אותנו. אנחנו כמעט כל הזמן מדברים ומתכוננים, ומשתפים אותה ואת אחותה (שברור לי שלא מבינה). היא ראתה תמונות, יודעת שיהיה גן חדש וחברים חדשים. עבורי זו תקופה מאוד לחוצה, סוף הלימודים לתואר, ועכשי זו תקופת בחינות והמעבר הכל ביחד, הכל ממש קורה ביחד (בחינה אחרונה שלי יומיים אחרי פינוי הדירה למשל).... טוב, לקחתי המון טיפים מהשרשור, חלק אני מאמצת, וכבר מחר נתחיל לישם אותם. תודה
Ahsoka Tano
New member
אוייש
חו"ח רגשות אשם
בכלל בכלל לא התכוונתי לגרום לך להרגיש רע, אני חושבת שניסיתי לכתוב מהנסיון שלי והאמיני לי שעברתי הרבה תהפוכות. את עושה את הכי טוב שאת יודעת, כולנו שם ותו"כ אנחנו מנסים ללמוד איך להשתפר. זה לא קל לעמוד מול הילדים שלנו כשקשה להם כי כשקשה להם, קשהגם לנו. רק חייבת להגיד לך שגם אנחנו לגמרי בעד מיסגרת, בעד גבולות ויש אצלנו משמעת אבל יכולה רק להגיד שלמדתי הרבה מהמדריכה שלנו ממכון אדלר (כבר עברו יובלות אבל היא שינתה את ההורות שלי) ובראש בראשונה למדתי שהוא לא זורק טנטרומים לכבודי וכדי לבדוק אותי. מה שאני כותבת אינו עומד בניגוד למסגרת, יש לי ילד מאד ממושמע שיודע ביודק איפה הקו שלנו עובר ומודה שאנחנו לא מענישים מהסיבות שכתבתי למעלה אבל זו רק הדרך שלנו. כל מה שעובד אצלכם זה בסדר, אל תהיי קשה עם עצמך, אני חושבת שבפורום ניתנת ההזדמנות לשמוע מאחרים, אולי מבעלי נסיון אפילו, על הדרך שלהם ולא לראות את הדרך שלהם כביקורת על הדרך שלי אלא כמשהו מעורר מחשבה שלא בהכרח חייבים ליישם אח"כ. בטוחה שאת אימא נהדרת ואוהבת עד אין קץ.
בכלל בכלל לא התכוונתי לגרום לך להרגיש רע, אני חושבת שניסיתי לכתוב מהנסיון שלי והאמיני לי שעברתי הרבה תהפוכות. את עושה את הכי טוב שאת יודעת, כולנו שם ותו"כ אנחנו מנסים ללמוד איך להשתפר. זה לא קל לעמוד מול הילדים שלנו כשקשה להם כי כשקשה להם, קשהגם לנו. רק חייבת להגיד לך שגם אנחנו לגמרי בעד מיסגרת, בעד גבולות ויש אצלנו משמעת אבל יכולה רק להגיד שלמדתי הרבה מהמדריכה שלנו ממכון אדלר (כבר עברו יובלות אבל היא שינתה את ההורות שלי) ובראש בראשונה למדתי שהוא לא זורק טנטרומים לכבודי וכדי לבדוק אותי. מה שאני כותבת אינו עומד בניגוד למסגרת, יש לי ילד מאד ממושמע שיודע ביודק איפה הקו שלנו עובר ומודה שאנחנו לא מענישים מהסיבות שכתבתי למעלה אבל זו רק הדרך שלנו. כל מה שעובד אצלכם זה בסדר, אל תהיי קשה עם עצמך, אני חושבת שבפורום ניתנת ההזדמנות לשמוע מאחרים, אולי מבעלי נסיון אפילו, על הדרך שלהם ולא לראות את הדרך שלהם כביקורת על הדרך שלי אלא כמשהו מעורר מחשבה שלא בהכרח חייבים ליישם אח"כ. בטוחה שאת אימא נהדרת ואוהבת עד אין קץ.
אל תחמירי עם עצמך
את לא צריכה לקבל החלטה מהותית כאן ועכשיו תני לדברים לחלחל- אני מאד ממליצה על ספר שנקרא : איך לדבר כדי שהילדים יקשבו, אולי ייתן לך רעיונות לדרך התמודדות אחרת אין הורות מושלמת ואנחנו משתנים ומתפתחים כל הזמן וטוב שכך אני יכולה לספר על עצמי שבעבר ההורות שלי הייתה נוקשה הרבה יותר ועם השנים למדתי והבנתי את יתרונות הזרימה והשחרורר ועם כל זאת באזורי אני נחשבת יחסית קשוחה בהצלחה ונשמי עמוק בתקופה העמוסה
את לא צריכה לקבל החלטה מהותית כאן ועכשיו תני לדברים לחלחל- אני מאד ממליצה על ספר שנקרא : איך לדבר כדי שהילדים יקשבו, אולי ייתן לך רעיונות לדרך התמודדות אחרת אין הורות מושלמת ואנחנו משתנים ומתפתחים כל הזמן וטוב שכך אני יכולה לספר על עצמי שבעבר ההורות שלי הייתה נוקשה הרבה יותר ועם השנים למדתי והבנתי את יתרונות הזרימה והשחרורר ועם כל זאת באזורי אני נחשבת יחסית קשוחה בהצלחה ונשמי עמוק בתקופה העמוסה
ממה שאני יודעת, עונשים פשוט לא עובדים. הם נותנים הרגשה טובה להורה אבל הילד לא מפנים את הלקח. חוצמזה שתשומת לב שלילית היא גם תשומת לב. ומה זה מאד מאמינה בעונשים? דווקא את בתור מורה בטח רואה שחיזוקים חיוביים עובדים הרבה יותר טוב מעונשים. מסכימה עם אשוקה טנו שכתבה על הסחות דעת. אני אוהבת להשתמש בזה. עובד המון פעמים. בהצלחה
אצלינו מצב דומה-
גם כן, בת 4 ושניה לפני מעבר גדול של בית וגן ומעבר מהעיר למושב למקום שהיא לא מכירה ולא מכירה שם אף אחד. ממש רואים אצלה את השינוי בהתנהגות וזה אפילו לא במשהו ספציפי- עושה מידי פעם פיפי בתחתונים, לא רוצה ללכת לישון כלמיני כאלה (מילדה שעושה הכל לפי הספר ואפילו דילגה על גיל שנתיים הנורא). בהתחלה כעסתי ולא ידעתי איך לקבל, היום הבנתי שכמו שלי יש תקופה קשה גם לה יש והיא לא יודעת איך להתמודד איתה. היא בטוח לא מודעת אפילו למה שהיא עוברת. בגדול- נחלטתי להפנים שהיא בתקופה חרא ויעבור לה. אם עושה פיפי היא אפילו לא אומרת לי, הולכת ומחליפה ושמה את הרטובים באמבטיה, לשינה- נתתי לה להירדם אצלינו כשבדקות הראשונות אנחנו מתכרבלות יחד עם סיפור/ סתם שיתוף של מה שעבר עליה היום , אח"כ אני מעבירה אותה אליה. אם היא ממש עוברת על דברים שיהרג ובל יעבור כמו לרוץ לכביש אז אני כועסת שתבין שיש דברים שלא עושים אבל בכללי משתדלת כמה שפחות ורק על דברים קריטיים. חשוב לזכור שמאד מאד קשה לה. היא הולכת אל הלא נודע ואין דבר יותר מפחיד מזה גם לגדולים.
גם כן, בת 4 ושניה לפני מעבר גדול של בית וגן ומעבר מהעיר למושב למקום שהיא לא מכירה ולא מכירה שם אף אחד. ממש רואים אצלה את השינוי בהתנהגות וזה אפילו לא במשהו ספציפי- עושה מידי פעם פיפי בתחתונים, לא רוצה ללכת לישון כלמיני כאלה (מילדה שעושה הכל לפי הספר ואפילו דילגה על גיל שנתיים הנורא). בהתחלה כעסתי ולא ידעתי איך לקבל, היום הבנתי שכמו שלי יש תקופה קשה גם לה יש והיא לא יודעת איך להתמודד איתה. היא בטוח לא מודעת אפילו למה שהיא עוברת. בגדול- נחלטתי להפנים שהיא בתקופה חרא ויעבור לה. אם עושה פיפי היא אפילו לא אומרת לי, הולכת ומחליפה ושמה את הרטובים באמבטיה, לשינה- נתתי לה להירדם אצלינו כשבדקות הראשונות אנחנו מתכרבלות יחד עם סיפור/ סתם שיתוף של מה שעבר עליה היום , אח"כ אני מעבירה אותה אליה. אם היא ממש עוברת על דברים שיהרג ובל יעבור כמו לרוץ לכביש אז אני כועסת שתבין שיש דברים שלא עושים אבל בכללי משתדלת כמה שפחות ורק על דברים קריטיים. חשוב לזכור שמאד מאד קשה לה. היא הולכת אל הלא נודע ואין דבר יותר מפחיד מזה גם לגדולים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.