4 ב-100

4 ב-100


אהלן אנשים,

איך אתם מסתדרים עם שפע ואפשרויות בחירה אין סופיות

לכאורה, כשיש הכל מהכל, מכל הבא ליד, זמין ונמצא כאן ועכשיו, אפשר לבחור בקלות וההרגשה היא של אמריקה.

אבל דווקא כשעומדים מול מדף המעדנים הבלתי נגמר בסופר, הבחירה קשה בהרבה וזה לוקח הרבה יותר זמן להחליט. אם היו רק שני סוגים של לחם - מלא ורגיל - הבחירה היתה הרבה יותר קלה. ולא צריך מחקרים בשביל להוכיח את זה.
אותו דבר אתם מרגישים כשאתם נמצאים פיזית במקום בו צריך לעשות בחירה וההיצע יכול לשגע


התחלתי לחשוב על זה אחרי קצת שיטוט ברחובות העיר הזאת. נדמה לפעמים שיותר ממחצית האנשים פה הומואים ואתמול בחור חדש שהכרתי אמר לי שריכוז ההומואים פה על מספר התושבים הוא הגבוה ביותר באירופה. לא פחות

כל ההיצע הזה יכול לשגע. לאיזה מטרה שלא תרצו - להכיר אנשים חדשים, זוגיות, תחומי עניין או סקס - יש הכל מהכל, בכל מקום ובכל זמן. זה מבלבל. משגע. יותר ויותר אני שומע על הבעיה שמביאה בחירה כל כך מרובה.

איך אתם אוהבים את המקום שבו אתם נמצאים ? אוהבים עיר עם אין סוף בחירה ? או כפר ששם האפשרויות מצומצמות בהרבה ?

טוב, להירגע מכל השפע הזה אני הולך להירגע במחוזות אנטוליים-אסיאתיים קצת יותר מרוחקים ושקטים
 
מסכים.

אנשים בעבר חיו הרבה יותר טוב (קראתי המון על זה, ושמעתי באזניי הרבה סיפורים כאלה) רק מעצם הפשטות.

היום הכל בלגאן.. עולם ממוחשב, אלקטרוני..
פעם בן אדם היה רוצה פרטיות היה פשוט נוסע לאיזה מקום (בעגלה על סוסה, או מה שתרצו!) ונח מהעולם.
היום,
בלי סלולארי.. אי אפשר.. גדלנו עם זה, התרגלנו לזה, והיום אי אפשר בלי זה. (תמיד יש יוצאים מן הכלל, אך במקרה הזה הם נדירים מאוד.. קמבודיה אולי..)

לך תראה את הבדואים והדרוזים, וערבים בכלל, כמה הם מאריכים חיים.
למה? כי הם חיים בפשיטות.. לחם, שמן זית, עבודה פיזית כלשהי בהתאם לכוחות שיש לאותו אדם.. והוא חי חיים ארוכים ובריאים.

גם מבחינה נפשית דברים השתנו מאוד, פעם לא היו דברים כאלה כמו דכאונות וחרדות וכו וכו (היו, אבל בטח לא בתדירות כמו זו של היום),
אבל הטכנולוגיה גורמת ללחץ ומתחים, מבלי שנשים לב לכך..

אהה, ודווקא לגבי ההיצע של ההומואים, מי מתלונן
חח

 

Acoustic 3

New member


מסכים לחלוטין עם היצע ההומואים..

מי מתלונן?
פעם לא היה מבחר.. כולם התחבאו. היום זה אחרת.. ואפשר רק לברך על זה..


אני לא מכיר סטטיסטיקה כלשהי על אורך חיי הדרוזים, הבדואים והערבים בכלל.. אין לי מושג כזה ואני לא אתווכח איתך.
אבל אני מאוד אוהב את הטכנולוגיה ואני מאמין גדול מאוד.
אני אישית נח מידי פעם כשאני מחליט לא לענות לטלפון ומשאיר לעצמי את האופציה לסנן את מי שבא לי.

(בדיוק אתמול ידידתי הטובה הפגינה את כעסה כשאמרתי לה שהסיבה שלא עניתי לה יום קודם היתה כי לא היה לי כוח, היא באמת לא הבינה שרציתי שקט, ומותר לה לא להבין..)
יש לך את האופציה ללחוץ על OFF. תשתמש בה, תראה, זה יכול להיות אדיר..

הכי טוב אגב לכבות את הכל בשניים. זה מה שעשיתי עם האקס..
העברתי למצב שקט ומבחינתי הטלפון לא היה קיים כשהייתי איתו.
ובקשר לנסיעות..
אני בטוח שגם הסוסים, כמו בני האדם, מודים ושמחים על קיומה של הטכנולוגיה..

אתה צודק שהחיים היו פשוטים יותר.. ולשחק קלאס ותופסת בחצר היה יותר אמיתי וגם תורם הרבה יותר לתהליך החיברות שאנחנו עוברים מינקות - אבל אני הייתי מעדיף את המצב ככה.


אגב, הצד השלילי הוא שכמו תמיד, אנחנו לא מסכימים על משהו אחד לפחות..
החיובי הוא שבהודעה הזו יש לפחות משהו אחד שהסכמתי איתך עליו, וזה הרי שיפור.
 
חחח שמע.. אף אחד לא מושלם.. אני מאמין שאתה

עוד תשתפר בקשר לאי ההסכמה איתי חח


אם לסכם את כל מה שהתכוונתי לומר,
זה שהיום אין פרטיות..
זה לא מתחיל ונגמר בפלאפון,
אבל.. אין שקט נפשי..

ריצות כל היום מפה לשם משם לפה נון סטופ..
פעם זה לא היה ככה..

תורים בבנק,
במשרד הזה, במשרד ההוא,
ביטוח, תשלומים, משכנתא, זיהום אויר מה לאאאאאא

אבל.. ברור שיש את היתרונות..

חוץ מזה, מה רע בלרכב על סוס

אצלי בשכונה (סוג של חו"ל, רמת עמידר, עוד מעט תצטרך ויזה כדי לההגיע לפה חח..) יש לפעמים כרכרות עם סוסים חח
זה מוזר, אבל..
טוב בזה אני מודה.. אני מעדיף להישאר עם האוטו שלי חח
 

Acoustic 3

New member
אני עוד אגיב לכל זה,

אבל אני בדרך להרצאה (והמרצה אתמול אמרה שמי שמאחר לא נכנס לכיתה עד ההפסקה [מה זה בית ספר?])
אז אני אגיד רק - לך תדע, אולי אתה תשתפר בהסכמה איתי..


למרות שיש משהו שובה בגישה האופטימית שלך.
אני עובד קצת אחרת..
 
עובד קצת אחרת קצת שונה

איזו הרצאה

אתה קושקושה עלאלה

(ארץ נהדרת, מי שלא ראה, לא יודע מה הוא מפסיד!)
 

Acoustic 3

New member
הרצאה במתמטיקה.. בערך.

מתמטיקה זה הסיוט הגדול שלי מכיתה א'. (מכיתה ו' בערך היה הסיוט של להיות הומו
)

ואני לא רואה ארץ נהדרת.
אבל אני רואה האנטומיה של גריי!
 

Acoustic 3

New member
מבוא לפני חדו"א.

ואתה באמת מוזמן להחליף אותי שם... אני עובר שם גיהנום...
 

makel1

New member
המפתח להצלחה בקורסים כאלה

הוא לא לסבול מהם. נסה להנות מזה כמה שאתה יכול
 

Acoustic 3

New member
ניסיתי.. אבל אין אף חתיך אחד בכיתה.

סתם נו, אבל אתה צודק.. אני מחר אשתדל להשתתף יותר..
 

ItsikH

Member
זה דווקא יתרון, מאוד קשה לעבוד/ללמוד עם חתיכי ם, אתה לא שומע אף מילה ממה שהוא אומר
 

ItsikH

Member
נסה לעשות מהפך מחשבתי אתה לא אותו אדם שהיית ביסודי, ומה שאתה לומד זה לא אותה מתמטיקה. יש לך היום כלים שלא היו לך אז, ואתה לומד תחום חדש לגמרי ושונה בתכלית.

יש המון שיטות, אחת מהן - אני נקטתי בה בהצלחה רבה - היא להקדיש זמן בנוסף על השיעור עצמו לחזרה על מה שלמדת באופן פרטני, בניגוד להרצאות בתחומי הרוח, שבהן המלל מכסה את כל הפרטים, במתמטיקה יש הרבה בנוסף על הנאמר במפורש. למשל - מלמדים ראשי פרקים של הוכחה, עקרונות - אבל במבחן או בתרגיל תדרש לתת את כל הפרטים. יש מי שנתרם מתרגול משותף, אבל לדעתי כדאי וחשוב את רוב העבודה לעשות לבד ולתרגול משותף להגיע מוכן בכדי שיהיה יעיל ולא יהפוך למפגש חברתי סתם.

אכן, לא קל ולא פשוט

https://www.youtube.com/watch?v=99wavv_K3Ag
 
חח שמע.. אנחנו משתפרים..

מסכים איתך!

שונא מתמטיקה!
אני רואה משבצת נהיה לי כאב ראש


אז למה לעזא.. הלכת להרצאה כזו?????
 

Acoustic 3

New member
כי חייב..


אני כל כך שונא מתמטיקה..
אני גם מאוד חסר ביטחון בנוגע לזה.

אני זוכר בכיתה ב' שהמורה שאלה פתאום באופן מפתיע תרגילים..
והיא פתאום נפלה עלי ושאלה כמה זה 10-2. וידעתי שהתשובה היא 8 אבל נאלמתי ולא הצלחתי לדבר כי פחדתי שאני טועה.

מאז ומתמיד שנאתי את זה.. אני לא אוהב מספרים..

אני אוהב מילים..


והלכתי כי אני צריך לקחת קורס שנקרא חדו"א.
וכדי לעשות את הקורס הזה אני חייב לעשות קורס אחר שהוא סוג של מבוא..

אז הלכתי למבוא.
נוראי. פשוט נוראי.. והמרצה מסבכת אותי..
 

Acoustic 3

New member
הלוואי.

חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי..

אפילו עם המבוא קשה לי.. אין לי מושג איך אסתדר עם חדוא עצמה..
 
חח אוקי..

אין לי מושג מה זה אומר כן?
אבל שיהיה לך בהצלחה!!

אני מבסוט עם 12 שנות הלימוד שלי :))
( + השלמתי בגרויות, כמעט הכל, נראה לי.. חח)

אני רוצה ללמוד משהו.. לא מעניין אותי כלום.. :\
 
מאמצים

מסכים עם חלק ממה שכתבת.

החיים בפשטות דורשים מצד אחד יותר מאמצים. קל מאוד לאמץ טכנולוגיות ודקכים חדשות - כי זה דורש מאיתנו פחות מאמצים. ומצד שני - הם חיים פשוטים יותר, אז יש בהם יותר שקט נפשי. כל אחד מתאים לו את מידת הטכנולוגיה/מאמץ שמתאימה לו להשקיע.
בגלל זה, בשבילי, דווקא היצע מוך של הומואים יכול להיות יותר מעניין, ככה צריך להשקיע יותר מאמץ והחוויות יותר מעניינות.

והשנה ביקרתי חבר קמבודי, ודווקא שם, כמו בהרבה מדינות נחשלות אחרות, הסלולארי תופס מקום חזק בתקשורת
 
שמע.. תחשוב על זה..

פעם בשביל להרים חלון באוטו,
היית מרגיש כמו חדר כושר בשביל הידית,
אז המציאו חלון חשמלי,
ואח"כ, גם זה לא הספיק, אז סידרו כפתור,
שאתה אפילו לא צריך ללחוץ עליו לחיצה ממושכת כדי שהחלון
יפתח!!
נוח? ברור! וגם יעיל..

אבל.. הגוף של האדם בנוי למאמץ גופני, כך הוא שומר על הבריאות..
היום יש מעליות, הכל חשמלי, מהיר, ועדיין אין לנו זמן! אף פעם!
שים לב לזה..

פעם נסיעה לאילת הייתה לוקחת שלושה ימים, על גבי חמור סוס (סתם השערה), היום שעתיים אתה שם, שלוש שעות..
הכל כל כך מהיר, ועדיין אנחנו כל הזמן לחוצים!
בלי רגע שקט!
מפינה לפינה מתור לתור ממקום למקום..
אז נכון שהקדמה יוצרת נוחות, אבל היא דורשת מהמוח שלנו לעבוד יותר מדי ולהיות כל הזמן חסר מנוחה,
כי.. מה לעשות, אפשר תמיד להספיק יותר, היום.
כל זה גורם לבעיות אחרות, שאינני בטוח שהיתרונות עולות על החסרונות שבדבר..

אז כמו שאמרתי, הגוף של האדם צריך לעבוד, ואנחנו לא עובדים, לא זזים, ביחס לפעם..
מ.פ.ו.נ.ק.י.ם.! זו המציאות..
ואי לכך ובהתאם לזאת, כך גם מצבי הרוח שלנו..
מפונקים ומתנועעים מקצה לקצה אלפי פעמים ביום..



אגב, אם תהיה לי פורשה, שכח מכל דברי החכמה שאמרתי חחח
 
למעלה