......
כבר שבוע ויותר אני מנסה לכתוב, ולא יוצא לי. אני כותבת ומוחקת, והכל מסתבך לי בראש. גם להגיב לא ממש הולך לי. אני פוחדת להיאטם. משפצים אצלנו עכשיו, המון דברים נזרקים. הקירות מקבלים צורה שונה. הריהוט, הכל. הבית מקבל התחלה חדשה. לא יודעת מה אני מרגישה עם זה. כאילו.. מה עם העבר שלי? אני אסתכל על המנורה בסלון ואני אזכר איך אבא ואני הלכנו לקנות אותה, ולא באיך אמא ואבא ואני הלכנו לקנות אותה? ובכלל, נעבור דירה עוד כמה זמן ומשם בכלל לא יהיו לי זכרונות. ואז מישהו יבוא לבית הזה ויגור בו, ויאכל בו, וישן בו וייצור שכבת זכרונות משלו, על שכבת הזכרונות שלי. ויום אחד אני אבוא לבקר, ואני אגלה שהכל השתנה אפילו עוד יותר וגם מזה לא נשאר כלום, רק תמונות מטושטשות בתוך הראש שלי. מדכא קצת. מצד שני, אולי באמת התחלה חדשה זה מה שאנחנו זקוקים לו. האפשרות להשתחרר מההרגשה שיש בבית הזה כשנכנסים אליו. חיים חדשים, כביכול. אני עוצמת את העיניים, ופשוט... מתחפרת בשקט. שם הכי נחמד.
כבר שבוע ויותר אני מנסה לכתוב, ולא יוצא לי. אני כותבת ומוחקת, והכל מסתבך לי בראש. גם להגיב לא ממש הולך לי. אני פוחדת להיאטם. משפצים אצלנו עכשיו, המון דברים נזרקים. הקירות מקבלים צורה שונה. הריהוט, הכל. הבית מקבל התחלה חדשה. לא יודעת מה אני מרגישה עם זה. כאילו.. מה עם העבר שלי? אני אסתכל על המנורה בסלון ואני אזכר איך אבא ואני הלכנו לקנות אותה, ולא באיך אמא ואבא ואני הלכנו לקנות אותה? ובכלל, נעבור דירה עוד כמה זמן ומשם בכלל לא יהיו לי זכרונות. ואז מישהו יבוא לבית הזה ויגור בו, ויאכל בו, וישן בו וייצור שכבת זכרונות משלו, על שכבת הזכרונות שלי. ויום אחד אני אבוא לבקר, ואני אגלה שהכל השתנה אפילו עוד יותר וגם מזה לא נשאר כלום, רק תמונות מטושטשות בתוך הראש שלי. מדכא קצת. מצד שני, אולי באמת התחלה חדשה זה מה שאנחנו זקוקים לו. האפשרות להשתחרר מההרגשה שיש בבית הזה כשנכנסים אליו. חיים חדשים, כביכול. אני עוצמת את העיניים, ופשוט... מתחפרת בשקט. שם הכי נחמד.
