...

...

אומנם אקבל את הדין הנחרץ, אך שתיקותיי ישלחו לחלל הנוקם... שתיקות בנות ערביים ללא מאמץ, ישלחו את חיצן בגוף גוסס... אך נושם! וכעת זה תורי להושיט את ידי אל הקץ, בעודי מביטה על ירח המום שחולם... כל מיתוס קודר בקרירות עצובה אנפץ, ועל כל חטאיי וחטאי האשם... אשלם! אשאר במקומי ואספוג יריות, שחדרו בזכותך אל אפוד המגן... ואגמא את היין עד טיפות דם אחרונות, ופצעיי ישארו פתוחים כשהפסנתר ינגן... מתקומם! אל תוך שקיעה של עצבות על ברכיי ארקע, ורק ממך ברגע חולשה אבקש רחמים... כי זו אותה התפילה שעוד תחזור פן אירע, על אותן אמונות אבודות על אותם אנשים... אלוהים! האומנם תחינות שאיש לא ידע, יחרטו אך ורק בתוכי?... צרות עיניים וטוהר תמימות פן אפגע, ראשית אהבת הבריות שתמלא גם אותי... אנוכי!
 
למעלה